ערעור על פיצוי לא מספק בתביעת לשון הרע

התובעת פנתה שוב בחודש יולי 2016 בבקשה לסיוע בדיור; בקשתה שוב נדחתה על ידי ועדת האיכלוס העליונה משום שאינה עונה לגודל מישפחה ומרכיב הכנסה מזכה לקבלת דירה בשיכון הצבורי; התובעת הגישה ערעור על החלטה זו, אשר נדחה אף הוא.

התובעת העלתה בכתב התביעה עילת תביעה בגין פירסום לשון הרע, אולם היא זנחה עילה זו בסיכום טענותיה (ראו: סעיף 13 לסיכומים).

אולם, הנתבע מעלה נסיבות לקולא שמצדיקות לטענתו הפחתת הפצוי, לרבות שמדובר במקרה בודד אחד (תקרית השירותים); התובעת הייתה שותפה מלאה להיתנהגות הנתבע; הדברים נעשו בהסכמתה המלאה; הנתבע לא נגע בתובעת ולא כפה את גופו עליה; הנתבע נענש בחומרה יתירה על ידי פיטוריו ללא פיצויים; לנוכח הזמן הרב בין ההטרדה המינית לבין הגשת התלונה; המניע להגשת התלונה של התובעת עקב דחיית בקשתה על ידי הנתבעת; אין מדובר במקרה הטרדה מינית בין מעסיק לעובדת במקום העבודה; אין מדובר בנתבע סדרתי.

התובעת מאשרת כי היא שתפה פעולה עם הנתבע מתוך מודעות ודאגה לאינטרסים שלה ולא מתוך חולשה וחוסר אונים; היא מציינת כי היא "אחת שמתמודדת וחזקה ...הייתי מציאותית וראיתי את המטרה...לא חששתי מהסיטואציה ולא נרתעתי ממנו...."; רק לאחר שהבינה שהוא לא מספק את הסחורה, היא החליטה להעניש אותו.

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט הבכיר אהוד שוורץ) שניתן בשתי תביעות שאוחדו.

ג) נקבע כי בית משפט לא השתכנע באופן מספק שבנסיבות העניין הנתבע פגע בפרטיותו של התובע באופן המזכה בפצוי.

ו) גם בנוגע לטענה כי חברו של הנתבע, בשליחותו, שבר את חלונותיו של התובע ,נקבע, כי לא הוכחה פגיעה בפרטיות או אחרת "המזכה בפצוי בכלל ו/או בסכום ספציפי נידרש בפרט". באשר לתביעת לשון הרע שהוגשה כנגד הבן עוז ימין: א) המערער – התובע הגיש את תביעתו בשל תלונה שהגיש הבן עוז למשטרת ישראל אשר התגבשה לכדי כתב אישום שלאחריו נוהל משפט.

...

. "(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". כלומר - השאלה אם קיימת הגנה או לא, מושתתת על בדיקה עובדתית בשאלה אם הפרסום, כלומר הגשת התלונה, נעשה בתום לב. העובדה שהגשת תלונה מובילה לכתב אישום שמסתיים בזיכוי, אין בה לכשעצמה כדי להעיד שהגשת התלונה נעשתה שלא בתום לב. בית משפט בחן שאלה עובדתית זו והגיע למסקנה בפסק דינו ולפיה כאשר הוגשה התלונה, היתה זו פנייה לגיטימית לשעתה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ב) המערער ישלם לכל משיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (סה"כ: 15,000 ₪).

בין הצדדים היתנהלה תביעת לשון הרע שהגיש המערער כנגד המשיבה, בבית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ).

ביום 14.6.15, לאחר שהמשיבה לא התייצבה לישיבת קדם משפט, ניתן כנגדה פסק דין המחייב אותה לפצות את המערער בסכום של 201,860 ₪, בצרוף הוצאות משפט.

המערער מדגיש כי המשיבה לא צרפה מסמכים רפואיים מספקים כתמיכה לטענתה לפיה נבצר ממנה להגיש את העירעור; צורפו על ידה אישורים לפיהם נבצר ממנה לעבוד לתקופות קצובות במהלך 2015 ולא צורף כל אישור באשר לשנים 2017-2016.

העירעור על החלטת הרשם הנו בגדר "תביעת השתקה" ויש לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולבחון את כל טענותיה כנגד המערער.

...

המערער התנגד לבקשה בטענה כי הערעור חסר סיכוי, כי מצבה הרפואי של המשיבה כלל לא הוכח וכי אין מקום להיעתר לבקשה נוכח השיהוי הממושך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

כך גם אין מקום לתת משקל לעובדה שהתובע עותר לפצוי מכוח לשון הרע ומכוח אפליה, כשטענות אלו נטענו בכלליות וללא פירוט מספק (כולל, כאמור, בעיניין מועדי ההתרחשות).

דברים דומים נכתבו על ידי בית הדין הארצי בעיניין פוזאילוב, סעיף 8-10 לפסה"ד), שם אמר בית הדין הארצי כדלקמן: "לא מצאנו ממש בטענת המערער כי סעיף 15(ג) לכתב התביעה מכוון לאותם מעשי היתנכלות העומדים בפני עצמם ולא כחלק מטענתו להיתנכלות שבאה לידי ביטוי באי קידום. ככל שהיה מדובר בארוע היתנכלות עצמאי ונפרד מהטענה הקשורה לאי קדומו, חזקה שהיה ניתן פירוט ולו מינימלי של המועדים מושא הטענה והעניינים העולים מגיליונות השפיטה. מכל מקום, בהיעדר פירוט כלשהוא כתב התביעה אינו מגלה עילה בעיניין זה. עוד נציין כי אין בידינו לקבל את הטענה שהועלתה במהלך הדיון לפנינו שלפיה סעיף 15(ב) עניינו תביעה לפצוי בגין לשון הרע, ומכל מקום לא ניתן כל פירוט, ובודאי לא הפרוט הנידרש בתביעה מסוג זה.

מבינים אנו לליבו של המערער על הקושי הדיוני בפניו הוא ניצב נוכח פיצול הסמכויות בין הערכאות, אלא שזו גזירת המחוקק ובית דין זה יכול לידון אך ורק בעילות תביעה המסורות לסמכותו העניינית".

...

שקלנו אם ניתן לאפשר למערער לתקן את כתב התביעה תחת סילוק על הסף של התובענה, אולם משאין עסקינן בתיקון כזה או אחר הנדרש לצורך העמדת כתב התביעה על מכונו (בכל הנוגע לאירועים ספציפיים שלשיטת המערער מהווים התנכלות שאינה קשורה לאי הקידום בדרגה), אלא למעשה מדובר בתביעה אחרת לגמרי מזו שהוגשה לבית הדין האזורי, לא מצאנו מקום לעשות כן. ככל שתוגש תביעה חדשה, ייבחן אם היא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה ולא קם מחסום אחר להגשתה כגון התיישנות.

מכל מקום ולאור האמור לעיל , ומשעיקר טענותיו בעניין ההתנכלות קשורות לרכיבים המנויים בסעיף 93 לפקודה (ואילו טענות אחרות שאינן קשורות לרכיבים המנויים בפקודה – לא פורטו כנדרש), אין מנוס ממחיקת התביעה.

לנוכח האמור, הבקשה לסילוק התביעה מתקבלת, והתביעה נמחקת.

ביתר פירוט, לא הוצגו נתונים מספקים ביחס לטענות י' לפיו רכש מכספו הפרטי כלים סניטריים, קרמיקה, ברזים, ומקלחונים בסכום כולל של 30,000 ₪, לטובת הדירה המשותפת ב*****, כטענתו, ולא הועלתה כל טענה קונקרטית מצד י' לזכויות במחצית מהדירה הנ"ל ואף לא הוצג נסח מלשכת רישום המקרקעין ומשאין כל מחלוקת כי הצדדים התגוררו במהלך חייהם המשותפים בדירה שכורה ב****.

העירעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל: לאחר שעיינתי בטענות העירעור על החלטות כב' הרשמת פזית גלעדי אליהו מלשכת ההוצאה לפועל קריות בתיק 519101-01-17 מיום 8.2.2022 ומיום 12.1.2022, אני מורה על דחיית העירעור.

ראה גם האמור בעמ"ש (ת"א) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.5.2014) שם נפסק כי יש לנקוט במשנה זהירות בבואנו לידון בתביעות לשון הרע במרחב דיני המשפחה: "יש ממש בטענת המערערים כי כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פירסום לשון הרע. סכסוכים מסוג כזה הם מטבע הדברים טעונים מאוד מבחינה רגשית, ועלולים ליגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. גם כענין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לעניני מישפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב...". לאחר הדיון אשר היתקיים ביום 20.2.2023 ועובר להגשת הסיכומים צרפו התובעים ביום 6.3.2023 תימלול שיחה מלא של שיחה שנוהלה בין ת' לבין בעלה הנוכחי של א' – *** *****.

...

מאחר וכתבי התביעות מכילים טיעונים רבים מן היקב ומן הגורן, אין מנוס להתייחס לכל מקבץ טענות בנפרד, ולהראות כיצד לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענותיהם בדבר דיבה ולשון הרע, ומקל וחומר שלא עלה בידם להוכיח את טענותיהם החמורות בדבר תקיפה, הפרת חובה חקוקה וכן טענות נזיקיות שונות.

סוף דבר, התובענות בגין לשון הרע והוצאת דיבה נדחות.

אם כן ולסיכומו של דבר, במסגרת התובענה לאיזון משאבים על י' לפעול בהתאם להוראות חוות הדעת האקטוארית ולהעביר לא' סך של 10,126 ₪ בתוספת הצמדה וריבית לערכים דהיום, לאיזון כולל של עודף זכויותיו.