ערעור על פיצוי בגין ליקויים בדירה

קרפ הגיש תביעה שכנגד נגד אפריקה ישראל ומשיב 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ (הבנק המממן) (להלן: "הבנק") - תביעה כספית על סך 4,454,640 ₪ בגין הנזקים הבאים: עיכוב במסירת הדירות, פיצוי בגין זכותו בתוספת זכויות בנייה, פיצוי בגין עיכוב במסירת ערבויות, רישום הערות אזהרה שלא כדין, פיצוי בגין ליקויי בניה בדירות וחוסר שטח במרפסת, נזקים בגין עגמת נפש והשחתת זמן.

נקבעו מועדים נדחים להגשת תצהירי עדות ראשית, תוך שצוין כי המועדים נדחים "בפעם האחרונה בהחלט". בימ"ש קמא דחה את הבקשה למחיקת כתבי הטענות ולהשתת קנס מכוח פקודת ביזיון בימ"ש. בימ"ש קמא מצא לנכון להתריע כי "שככל שיימצא כי היה מי, שהאריך את ההיתדיינות או עשה שימוש לקוי בהליכי משפט, לא יוכל בית המשפט להיתעלם מכך, עם פסיקתן של הוצאות לסופו של הבירור". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפני.

ב. ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות העירעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב, סעיפים 6 ו- 7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל (8.2.15)).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער, לדון בבקשה רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור מהנימוקים כדלקמן: עסקינן בבקשת רשות ערעור שהוגשה בנוגע לחלק של ההחלטה שניתנה ביחס לגילוי מסמכים ספציפיים.

כיוון שעסקינן בהחלטה שדוחה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים אני סבורה כי יש צורך לאפשר השגה על ההחלטה כבר בשלב הנוכחי.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על צמצום הדרישה לגילוי ספציפי, כשם שבימ"ש קמא הורה לעניין השאלון.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל באופן שהליך גילוי מסמכים ספציפיים יושלם כמפורט לעיל.

איני מקבלת טענה זו של הנתבעים, ואנמק; בע"א (מחוזי-נצרת) 36576-04-19 שרון אסולין נ' ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי בע"מ ואח' (7.8.19), נפסק : "השאלה היא, האם מכירת קטנוע הטי-מקס והתאונה לקטנוע הקימקו, שארעו לאחר התאונה נשוא התביעה שהתבררה בפני בית המשפט קמא, שוללות את חוות הדעת של השמאי ומאיינות את זכותו של המערער לתבוע פיצוי על פיהן. התשובה לכך שלילית. עילת התביעה של המערער התגבשה במועד ארוע התאונה, ובמועד זה הוא היה זכאי לקבל את הפצוי בגין עלות התיקונים שנגרמו לקטנועים. אילו המערער היה מגיש את תביעתו במועד ארוע הנזק והיה מוכיח את עלות התיקון במועד זה, הוא היה זוכה למלוא הנזקים שנגרמו לו בתאונה, ללא שום קשר לשאלה מה נעשה עם הקטנועים לאחר מכן. לשאלה אם בעל נכס מאבד את זכות התביעה שלו במקרה שבו הוא מכר את הנכס מבלי שתיקן אותו היתייחס בית המשפט העליון בע"א 742/95 זלוצקין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, עמ' 864-865 (להלן: "פרשת זלוצקין"), שם נקבע: "עילת התביעה, גם של מוכרי דירותיהם, התגבשה כאשר נימסרו להם דירות פגומות. אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפצוי, רק מפני שבנתיים כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו. מה גם שניתן להניח שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן"..

בעיניין זה, יאים הדברים שנפסקו בע"א 36576-04-19 דלעיל : "על כן, לשאלה מה נעשה עם הנכס במועד מאוחר יותר אין כל רלבאנטיות ואין בה כדי להשליך בצורה כזו או אחרת על זכותו של הניזוק לקבל פיצוי בגין נזקיו. קביעות אלה עולות בקנה אחד עם הפסיקה שהובא לעיל המכירה בזכותו של דייר לתבוע פיצוי בגין ליקויים שהתגלו בדירה שהוא רכש, גם במקרים שבהם הוא מכר את הדירה, מבלי שתיקן את הליקויים ומבלי שהוכיח את סכום המכירה ואת שווי השוק של הדירה...כאמור, זכות הבחירה של הניזוק לבחור בשיטת חישוב אחת על פני שיטת חישוב אחרת כפופה לחובת תום הלב. בעניינינו, המשיבות לא טענו ואף לא הוכיחו, כי בחירתו של המערער בפצוי לפי שיטת עלות התיקונים נגועה בחוסר תום לב. הן אף לא הגישו חוות דעת לעניין סכום הפצוי לפי שיטת הפרש השווי ולא הראו כי קיים פער כלשהוא בין שתי שיטות החישוב. המשיבות השליכו את כל יהבן על הטענה כי המערער מכר את קטנוע הטי-מקס וקיבל פיצוי בגין רכב הקימקו בגין תאונה שארעה במועד מאוחר יותר. כפי שהובא לעיל, לאירועים אלה אין כל רלבאנטיות באשר להערכת הנזק שניגרם למערער ועל כן, אין בטענות אלה כדי להביא לדחיית התביעה". בנוגע לירידת הערך, ובהקש לנפסק דלעיל, עילת התביעה בגין ירידת הערך התגבשה גם היא במועד התאונה, ואין כל נפקות לעצם המכירה.

...

מסקנה הזוכה לחיזוק אף מעדות השמאי : "ש. יש שתי אסכולות בדרכי פיצוי של ניזוק, אסכולה אחת היא שווי הרכב בקיזוז השרידים. אסכולה שניה נזק מוחשי שנגרם לרכב. מהו הפיצוי על פי אסכולה אחת ומה הפיצוי על פי אסכולה שניה?

בסיכומו של דבר ובשקלול כל האמור לעיל, אני פוסקת כי לא עלה בידי הנתבעים להשמיט את הקרקע מתחת לחוות דעת התובע, ואני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח את נזקיו הנטענים בכתב התביעה, וכי מגיע לו פיצוי בהתאם לחוות הדעת וכנתבע בכתב התביעה, בגין הנזק הישיר, ירידת ערך ושכ"ט שמאי.

בסיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 40,225 ₪, בצירוף אגרות משפט, הוצאות השמאי ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת כוכבה לוי) בת"א 32695-06-17 מיום 15.9.22 ולפיה חויב המערער – בא כוח התובעים בתיק קמא, בהוצאות משפט אישיות בסך 6,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

בתיק קמא הגישו התובעים המיוצגים ע"י המערער תביעה כספית בסך 1,259,342 ₪ שעניינה פיצוי בגין ליקויים בדירה אותה רכשו ודרישה לפצוי בגין הפרות שונות של הסכם מכר.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ומכוח סמכותי בהתאם לתקנה 138 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 [להלן: "התקנות החדשות"]  הגעתי למסקנה ולפיה דין ערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) התערבות ערכאת ערעור בכל הקשור לפסיקת הוצאות נעשית רק במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

(ראה לעניין זה גם החלטתי מיום 18.4.21 ברע"א 28993-04-21 יודקביץ נ' רום ארד הנדסה בע"מ).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

) אין לי אלא לשוב על קביעת בית משפט קמא בעיניין זה (בסעיף 16.4) לפיה "המערער זנח בסיכומיו את הטענה לפצוי בגין ליקויים שקיימים בדירה. המערער טען בסיכומיו (סעיפים 8 – 9) כי לאחר הגשת התביעה אותרו ליקויים בצנור נקוז גג הבניין, ואלו תוקנו. התובע איננו עותר עוד לפצוי על נזק ישיר (עלות תיקון הליקויים) אלא רק על הנזק הלא ממוני שניגרם לו (עוגמת נפש) נוכח השנים שחלפו מאז מסירת הדירה.". על כן, דין הטענה להדחות.

...

דין טענת המערער ברכיב זה להידחות.

סיכומו של דבר לאור המפורט לעיל, לא מצאתי להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

השופט גד גדעון: בפסק דינו של בית המשפט קמא התקבלה תביעת המשיבים לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשו מן המערערת; ונדחתה תביעה שכנגד שהגישה המערערת לתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרה נטענת של המשיבים, את הוראותיו של הסכם שנחתם בין הצדדים ואשר הכפיף את המכירה לויתור מצד המשיבים על כל טענה ביחס לפגם בריצוף הדירה, אשר היה כבר ידוע להם בעת המכירה, לאחר שבין הצדדים נכרת הסכם מכר קודם ביחס לאותה דירה, אשר בוטל בהסכמה לאחר גילוי הפגם האמור בריצוף הדירה.

זאת, באשר מטרתו העיקרית היתה ביצוע תיקונים בדירת המשיבים על ידי המערערת באופן מיטבי, כאשר מנגד, ויתרו המשיבים על קבלת פיצוי כספי מלא עבור נזקיהם, ומשלא בוצעו התיקונים כלל, אין לקפחם על דרך של פסיקת פיצוי נמוך, אשר אין בו לפצות על נזקיהם הממשיים.

...

זאת, משום שאנו סבורים כי ביחס לשאלות אלה אין להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט קמא, או במסקנות שהסיק על יסוד ממצאים אלה, ומשלא מצאנו בקביעותיו טעות שבחוק.

על כן אנו דוחים את יתר הערעור בהתאם להוראת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018.

הערעור נדחה אפוא.