ערעור על פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות עתידי בתאונת דרכים

ב"כ הנתבעים ביקש כי החישוב על אובדן כושר ההישתכרות בעתיד יערך בהתאם לשכר הממוצע ברשות הפלסטינאית ובהתאם לגיל הפרישה ברשות הפלסטינאית, הוא גיל 60 ואף טען כי התובע לא היה ממשיך לעבוד כתפסן ביניין לאחר גיל 55 וזאת ללא קשר לתאונה.

יפים לעניינו הדברים הבאים, שנכתבו על דרך ההדגמה של ההבדל בין נכות רפואית לתפקודית, מתוך ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ''ד נב (3) 792: "כך, למשל, במקרה של תובע שהוא פועל ביניין ונגרמה לו נכות רפואית אורתופדית בשיעור 20% עקב פגיעה ברגלו. נכות רפואית זו יש בה לשקף נכות פונקציונאלית לגבי כל אדם בשיעור דומה של 20%. אך לגבי פועל ביניין, אשר אינו מסוגל לטפס, בגלל נכותו, על סולם או להרים משאות, ונמנע ממנו להמשיך לעבוד כפועל ביניין, ייתכן שנכות זו תיפגע בכושר הישתכרותו בשיעור העולה על 20%, לדוגמה, בשיעור 40%". עוד יצויינו בהקשר זה הדברים הבאים מתוך ע"א 9297/10 ‏קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.6.2011): "ברגיל אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הפיצויים שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית בתביעות כגון דא. הדברים נכונים במיוחד לגבי הנכות התפקודית, שקביעתה מסורה לשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר יכולה להתרשם ישירות מהראיות ומהנפגע הניצב בפניה. לכך יש להוסיף, כי ברגיל, ובמיוחד כאשר בנכות אורטופדית עסקינן, מקובל לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית. למרות זאת, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן יש מקום להתערב בקביעת הנכות התפקודית, וליתר דיוק, בפגיעה בכושר הישתכרותו של המערער, דוקא נוכח הנמקתו של בית משפט קמא, שמצא כי הנכות של המערער אכן עלולה להוות מיגבלה בעיסוקו בעבודות ביניין. גם בהנחה שהמערער יצלח את הבחינות הנדרשות לצורך קבלת תעודה של חשמלאי מוסמך, הרי שגם עבודה במקצוע של חשמלאי ביניין כרוכה במאמצים פיזיים. בהיתחשב בכך שהמערער עבד אך ורק בעבודת כפיים והוא בעל השכלה תיכונית-מקצועית בלבד, ובהיתחשב בכך שבית המשפט קמא מצא כי נכותו מהוה מגבלו בעיסוקו הפיזי, דומני כי יש מקום להעלות את הפסד כושר ההישתכרות מעבר לנכות הרפואית, בדומה לקביעת המל"ל, אשר בנתוניו האישיים של המערער, מצא להפעיל את תקנה 15 במלואה.". לפיכך, לאור התרשמותי מהתובע במהלך הדיון, וכן בהיתחשב במקצועו, בגילו, בהשכלתו ובאפשרויות היסתגלותו, אני קובע כי נכותו התפקודית הנובעת מנכותו הרפואית בברך שמאל היא בשיעור של 40% לצמיתות.

הפסד כושר ההישתכרות בעתיד הפצוי בגין הפסד כושר ההישתכרות לעתיד יחושב לפי אחוז הנכות התפקודית ובסיס השכר כפי שאלה נקבעו על ידי לעיל, בתוספת הפרישי הצמדה של שכר הבסיס עד ליום פסק הדין (4,368 ₪).

בהנתן האמור ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, זכאי התובע לפצוי בסך של – 38,533 ₪ בראש נזק זה, נכון ליום מתן פסק הדין.

סך הכל – אני פוסק לתובע פיצויים על נזקיו בגין התאונה בסך כולל של 359,000 ₪.

...

בסיכומו של דבר, נטען בסיכומי ב"כ הנתבעים כי הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה מגיע לסך של 85,487 ₪ ה"נבלע" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ולכל היותר זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק בתביעה זו. דיון והכרעה: שאלת החבות כפי שפורט לעיל, שאלת החבות אינה במחלוקת בין הצדדים ובהתאם להודעה המשותפת שבגינה ניתן פסק הדין החלקי מיום 15.2.2021, הרי שהתאונה הנדונה היא בבחינת "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

בשונה ממצב הדברים בע"א 4258/20, הרי שבענייננו עסקינן במי שעבד בישראל, שנים רבות, בהתאם לאישורי כניסה ועבודה רציפים, וחזקת ההמשכיות מובילה למסקנה כי היה ממשיך בעבודתו כל עוד יכול היה לעשות כן על פי הדין בישראל, כלומר בהתאם לסעיף ד.1.

סיכום מאחר שעל פי סע' 330(ג) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה – 1995, זכאי התובע לרבע מהפיצוי הכולל (גם אם תביעתו אינה נבלעת במלואה – ראה ע"א (מחוזי ת"א) 2949/01), הרי שהוא זכאי לפיצוי בסך 89,750 ₪ ואני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סכום זה בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 13,126 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המוכמלץ של לשכת עורכי הדין, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, (החלטה מיום 11.1.15); וכן - ר' אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

אמנם קיימות בענין זה פסיקות סותרות של בתי משפט השלום והמחוזי במחוזות שונים, אך השאלה מצויה כבר זמן מה לפתחו של בית משפט העליון, בעקבות ערעור על פסק דין בית משפט המחוזי בירושלים שדן בסוגיה, וקבע כי בסיס ההוון בתביעות מסוג זה ממשיך להיות 3% (על אף השינוי בתקנות המל"ל בעיניין); ועל כן, בשלב זה, אינני מוצא כי קיים בסיס חוקי לשנותו.

אם כן, אני קובע את סך הפצוי בגין הפסד כושר הישתכרות לעתיד (+הפסדי פנסיה) על סך 78,000 ₪.

...

סוף דבר מצאתי לקבל התביעה כך שישולם לתובע פיצוי בסך כולל של 95,000 ₪, הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן: הפסד שכר לעבר + הפסד פנסיה – _____ אובדן כושר השתכרות לעתיד + הפסד פנסיה - 78,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 4,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 2,000 ₪ כאב וסבל - 11,000 ₪ סה"כ: 95,000 ₪ אשר על כן, התביעה מתקבלת, כך שישולם לתובע סך של 95,000.

אציין, כי בנסיבות, בהן המומחה בתחום ה-א.א.ג. לא מצא לשלול התקיימות של בסיס לתלונות התובע, אלא - מצא כי מדובר בתלונות שנשואן לא יכול להיות קשור לתאונה הנדונה, אינני מוצא לחייב את התובע בנשיאה בהוצאות מומחה זה. אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 95,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 14,450 ₪ [95,000X15.21%], וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 699 ₪ (משוערך בהצמדה בלבד מיום 24.6.13).

על התובע מוטל הנטל להוכיח מה היה שכרו לפני התאונה [ע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (05.05.2010), פסקה ט"ז], וברגיל שכר זה מהוה הבסיס לחישוב הפיצויים לאור חזקת ההמשכיות אשר "מבטאת הנחה שלפיה מה שהיה במשך זמן הוא שיהיה. כך למשל כאשר נידרש בית־המשפט להעריך את כושר ההישתכרות העתידי של הניזוק, מסתמך הוא פעמים רבות על הכנסתו של הניזוק ערב הארוע שבו נפגע; על הנחות בדבר המשך עבודתו במקום מסוים, בתפקיד מסוים או בשכר מסוים" [ע"א 8673/02 **** פורמן נ' רפאל גיל, פ"ד נח(2) 375 (15.01.2004), בעמ' 382 ד'-ז'.

על כן, הפצוי בגין הפסד כושר ההישתכרות לעתיד יחושב לפי אחוז הנכות התפקודית ובסיס השכר כפי שאלה נקבעו על ידי לעיל, והוא עומד על סך של- 78,466 ₪ [= 4,000 ₪ X 10% נכות תפקודית X 196.1658 (מקדם הוון ל-22.5 שנים – עד הגיע התובע לגיל 65)].

ב-ע"א 5076/18 פלוני נ' איירפורט סיטי בע"מ (24.03.2019), נקבע כי תובע תושב השטחים שעבד בישראל ללא היתרים אינו זכאי להסתמך על צו ההרחבה הפנסיוני להוכחת זכאותו לפצוי בגין הפסדי פנסיה: "הטענה בדבר זכאותו של המערער לפיצויים בגין תשלומים לביטוח פנסיוני לא נתמכה בראיות, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצויים בגין ראש נזק זה. אמנם, כפי שטען המערער, הצורך בהוכחת זכאות מתאיין מקום בו חל צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (י"פ התשע"א 6302, עמ' 6938), אלא שבמקרה דנן, אין חולק כי המערער הועסק ללא היתר. לכן, בנסיבות העניין, לא היה מקום להסתפק בחובה הסטאטוטורית, והיה על המערער לבסס ראייתית את זכאותו הפוטנציאלית לפנסיה, בין בישראל בין ברשות הפלסטינאית" (שם, פסקה 7) לפיכך, מאחר ואין מחלוקת שהתובע עבד בישראל ללא היתר, ומכל מקום לא הוכח על ידו אחרת, ובהנתן העובדה שהוא לא הוכיח כי קיים הסדר פנסיוני בשטחי הרשות ולא תנאיו של הסדר שכזה, ככל שקיים, הרי שאין הוא זכאי לפצוי בגין הפסדי פנסיה ודין תביעתו בגין מרכיב זה להדחות.

כעקרון, עזרה רגילה ומקובלת הנתנת במסגרת חיי מישפחה תקינים אינה מזכה בקבלת פיצוי [ראו: ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי ואח', פ"ד לט(1), 477, בעמ' 493 ג'], ואומנם הוא שבפסיקה קיימת גישה שלפיה עזרה שניתנה לניזוק על־ידי קרובי מישפחה ללא תמורה תזכה בקבלת פיצוי בגינה רק אם בפועל נגרמו לאותו קרוב הוצאות או הפסדים [ע"א 327/81 אלימלך ברמלי ואח' נ' גאבלי עבדול חפוז ואח', פ"ד לח(3), 580, בעמ' 588 א; וכן חיבורו של המנוח קציר פיצויים בשל ניזקי גוף (2003), כרך א', בעמ' 835], אלא שמנגד ניתן להצביע על גישה אחרת – והיא הגישה הרווחת – שהכירה בזכות הפצוי בגין עזרת צד ג' המוענקת לנפגע על־ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן מישפחה לא סבל נזק ממון עקב עזרה זו אם מחומר הראיות עולה כי התובע – הניזוק היה מוגבל בתפקודו וכי סביר שמצבו אכן הצריך קבלת עזרה החורגת מן המקובל בין בני מישפחה, שכן על־פי דידם של המצדדים בגישה זו המזיק לא צריך להנות ממאמציהם של אותם קרובי מישפחה [ראו: ע"א 357/80 יהודה נעים ואח' נ' משה ברדה ואח', פ"ד לו(3) 762, בעמ' 791 – 792; ע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ (19.11.1997), פסקה 12(ג); ע"א 121/85 דן וטובה ליאור נ' טובה ובנימין פרי (08.04.1998), פסקה 9(י)]; ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (04.08.2005), פסקה 11; ע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עריית ירושלים (06.11.2012), פסקה 11; וכן רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (06.01.2015), פסקה 10].

...

ב-ע"א 5076/18 פלוני נ' איירפורט סיטי בע"מ (24.03.2019), נקבע כי תובע תושב השטחים שעבד בישראל ללא היתרים אינו זכאי להסתמך על צו ההרחבה הפנסיוני להוכחת זכאותו לפיצוי בגין הפסדי פנסיה: "הטענה בדבר זכאותו של המערער לפיצויים בגין תשלומים לביטוח פנסיוני לא נתמכה בראיות, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצויים בגין ראש נזק זה. אמנם, כפי שטען המערער, הצורך בהוכחת זכאות מתאיין מקום בו חל צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (י"פ התשע"א 6302, עמ' 6938), אלא שבמקרה דנן, אין חולק כי המערער הועסק ללא היתר. לכן, בנסיבות העניין, לא היה מקום להסתפק בחובה הסטטוטורית, והיה על המערער לבסס ראייתית את זכאותו הפוטנציאלית לפנסיה, בין בישראל בין ברשות הפלסטינית" (שם, פסקה 7) לפיכך, מאחר ואין מחלוקת שהתובע עבד בישראל ללא היתר, ומכל מקום לא הוכח על ידו אחרת, ובהינתן העובדה שהוא לא הוכיח כי קיים הסדר פנסיוני בשטחי הרשות ולא תנאיו של הסדר שכזה, ככל שקיים, הרי שאין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה ודין תביעתו בגין מרכיב זה להידחות.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של- 172,218 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 26,195 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 5,000 ₪ (בסכום זה נכלל חלקו של התובע בשכרו של פרופ' ירניצקי).

לפיכך ובמכלול הנתונים שהוצגו לי, אני קובע פיצוי בגין הפסד כושר הישתכרות לעתיד בצרוף הפסדי פנסיה בסך כולל של 65,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - הגישה הרווחת בהלכה הפסוקה הכירה בזכות פיצוי בגין עזרת ג' המוענקת לנפגע על-ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן מישפחה לא סבל מנזק ממוני עקב עזרה זו, אם מחומר הראיות עולה כי התובע/הניזוק היה מוגבל בתפקודו וכי סביר שמצבו אכן הצריך קבלת עזרה החורגת מן המקובל בין בני מישפחה (ראו למשל: ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4.8.2005), פסקה 11, רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015) פסקה 10).

זכות ערעור כדין.

...

סוף דבר התביעה נגד חברת הביטוח מתקבלת.

התביעה כנגד קרנית נדחית.

ברע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (21.10.2009) (להלן: "הלכת ג'ינו"), בית המשפט העליון דן בסוגיית ההוצאות בין בעלי דין שאינם יריבים וקבע כי : "בעבר נפסק כי כאשר תביעתו של תובע מתקבלת ביחס לנתבע אחד ונדחית ביחס לנתבע אחר, ניתן לחייב את התובע בהוצאותיו של הנתבע אשר התביעה נגדו נדחתה (הנתבע שזכה), ולחייב את הנתבע השני, אשר התביעה נגדו התקבלה (הנתבע שהפסיד), בתשלום הוצאות גבוהות יותר לתובע, על-מנת לשפות אותו על ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע שזכה. עוד נקבע כי בית המשפט יוכל לעשות קפנדריה ולחייב את הנתבע שהפסיד לשלם לנתבע שזכה במישרין את ההוצאות המגיעות לזה האחרון מן התובע, זאת על-מנת לפשט את תהליך הגבייה... אולם דרך זו, שנועדה כאמור רק לפשט את ההליכים, אין בה כדי להשפיע על הזכויות המהותיות של הצדדים. יריבו של הנתבע שהפסיד הוא עדיין התובע – גם לעניין ההוצאות ששילם לנתבע שזכה". בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח עמדה על טענתה בנוגע להיעדר כיסוי ביטוחי, אך למעשה לא הגישה תיק מוצגים, לא ניסתה להוכיח את טענתה ובשל כך גררה את קרנית להליך סרק, אני אמנם מחייב את התובע בהוצאות נתבעת מס' 1 (קרנית) בסך כולל של 15,000 ₪, אך בהתאמה מחייב את הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. בפועל ועל מנת לפשט את תהליך הגבייה, על הנתבעת מס' 2 להעביר לנתבעת מס' 1 סך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם; 11.1.15); וכן - אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

לעניין זה יפה להפנות לאפיון הקושי כפי שמצביע כבוד השופט מ' חשין ז"ל, לגבי עצם חישוב פיצויים לעתיד [ב-ע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י פ"ד מז (ח) 802, 822 (פורסם; 01/03/93)]: "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר הישתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה – ואנו לא נביאים". בעניינינו, מדובר בתובע שאביו הוא אינסטלאטור שעבד בעבר בשטחים, ועתה הוא עובד גם בישראל.

באותו ענין קבע בית משפט העליון: "בנסיבות אלה, וכאשר קיימים נעלמים רבים לגבי הקף הישתכרותו "נטו" של המערער עובר לתאונה, רשאי היה בית משפט קמא להעמיד את בסיס הישתכרותו של המערער על 6,500 ₪ (כשילוש השכר הממוצע בשטחים)".

...

התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע 2 החזר שכר טרחת עו"ד בשיעור 30,000 ₪.

ההודעה נגד הצד השלישי - נדחית בזאת.