בהחלטתה דחתה ועדת הערר את ערר של המערערים על דחיית בקשתם לקבלת פטור מהיטל השבחה, בהתאם לסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: התוספת; סעיף 19(ג)(1) לתוספת ייקרא להלן גם סעיף הפטור).
"
ועדת הערר מפנה בהחלטתה ל"אבסורד שבמתן הפטור", שכן במצב הקודם היו המערערים בעליהן של שתי דירות ובמצב החדש נוספה דירה כך שהמערערים הם בעליהן של שלוש דירות בשטח כולל של 575 מ"ר. ככל שיינתן להם הפטור יוצר מצב שבו מי שהרחיב את דירתו מ- 140 מ"ר ל- 160 מ"ר יישא בתשלום היטל השבחה מלא, זאת בעוד מי שהרחיב את הזכויות מדירה של 150 מ"ר למספר דירות בגודל כולל של 575 מ"ר, יוכל להנות מהפטור.
את עמדתם תומכים המערערים בנוסח הסעיף "... ובילבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר. עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת".
מכך למדים המערערים כי בעל דירה המבקש פטור מותנה עבור בניית דירה חדשה שתיבנה חלף דירתו הקיימת, שנמכרת או תמכר, שטח דירתו הקיימת באותם מקרקעין לא יובא בחשבון מקום בו הוא מכר או התחייב למכור דירה, בטרם סיום הבנייה של הדירה החדשה, מושא בקשת הפטור.
עמדה על כך כב' השופטת ד' ברק-ארז בפרשת רביד:
"אני מוצאת לנכון להוסיף כי ברקע הדברים הטרידה אותי העובדה כי הוראות החוק, ופירושן הנוהג, מביאות למצב שבו יינתן פטור מהיטל השבחה למי שבבעלותו נכסים נוספים רבים שאינם משמשים למגורים, כאשר הנישום מתגורר בפועל בדירה קטנה (ששיטחה נופל מ-140 מ"ר), שהיא דירת המגורים העיקרית שלו. לכאורה, במצב דברים זה ייתכן ויינתן לנישום פטור מתשלום היטל השבחה אם ירצה להרחיב את דירת המגורים שלו או לבנות דירה נוספת על קרקע ריקה, על אף שיש בבעלותו נכסים נוספים. זאת, למרות שתכלית החקיקה – הענקת הפטור מטעמים חברתיים על מנת לסייע לאנשים הזקוקים להרחבה של דירת מגוריהם – אינה חלה כאן. תוצאה זו אינה נובעת מן ההכרעה במקרה זה, אלא מבחירתו של המחוקק להגדיר את הזכאות להיטל השבחה רק על בסיס של הגבלת שטח ובאופן שאינו תלוי בשאלות שעניינן הקף הנכסים הכללי של הנישום – בשונה מן הכללים בכל הנוגע למס שבח מקרקעין (חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 עוסק במסגרת הפרק החמשי 1 שכותרתו היא פטור לדירת מגורים מזכה (סעיפים 49-49ח) בהסדרה רחבה של הפטור בגין דירת מגורים מזכה ומגבלותיו). בבחירה חקיקתית זו לא ניתן להתערב – הן מאחר שהיא עניין שבמדיניות המסור למחוקק עצמו והן משום שיישום שלה מחייב הסדרה חקיקתית של פרטיה (למשל, הגדרה של תקופת הזמן שביחס אליה נבחן הקף הבעלות בנכסים נוספים). יחד עם זאת, לשיטתי הגיעה העת שהמחוקק ייתן דעתו על סוגיה זו לצורך הגשמת המטרות החברתיות של הפטור וחתירה להרמוניה חקיקתית." (פסקה 30).
...
ערר שהגישו המערערים לוועדת הערר נדחה ומכאן הערעור המנהלי שלפני.
המסקנה הנובעת מכך היא כי המערערים לא זכו לקבל הטבה כלשהי מהציבור אלא קנו בכסף מלא את זכויותיהם על פי תכנית 5541.
סיכום
על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.
המשיבה תשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪.
