ערעור על עיכוב הליכים בתביעה נגד פושט רגל

בנוסף, בית המשפט המחוזי נעתר לטענת הבנק, לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה נגד הבנק בשל הבקשה התלויה ועומדת בבית המשפט של פשיטת הרגל לביטול הסכם הפשרה, והורה על עיכוב ההליכים עד להכרעה בבקשה זו (להלן: "ההחלטה הראשונה").

על ההחלטה לעיכוב ההליכים למימוש המשכנתא הרשומה על הנכס בראשון לציון הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2815/16) (להלן: "הבר"ע הראשונה").

...

סבורני כי המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים.

לאחר שבחנתי את טיעוני הבנק, לא ראיתי כי נפל פגם המצדיק ההתערבות בהחלטה זו – כך במיוחד מקום בו הבנק עצמו איננו רואה בהסכם הפשרה סוף פסוק באשר למימוש הנכסים בחולון ומיצוי פירעון חובו של המשיב, הואיל וגם הוא טוען נגד הסכומים שקיבל במסגרת הסכם הפשרה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא י' שפסר) בת"א 27972-05-18 שניתנה ביום 21.2.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בשל קיומם של הליכי פשיטת רגל בעיניינה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת).

במסגרת התביעה טענה המשיבה, בעקרו של דבר, כי למבקשת חוב פסוק כלפיה; וכן כי העברת הזכויות במקרקעין נעשתה למראית עין בלבד, על רקע קריסתה הכלכלית של המבקשת ובמטרה "למלט מפני נושיה את זכויותיה במקרקעין". ביום 20.9.2018 פתחה המבקשת בהליכי פשיטת רגל (פש"ר 35939-09-18; להלן: הליכי הפש"ר), וביום 15.11.2018 ניתן צו לכנוס נכסיה ולעיכוב ההליכים כנגדה כאמור בהוראת סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: ההחלטה על עיכוב ההליכים).

...

לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי ועל עיכוב ההליכים בתביעה.

בשולי הדברים אעיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המשיבה למחיקת הכנ"ר והנאמן מבקשת רשות הערעור.

לטענתו, מרגע שניפתח הליך קולקטיבי בעיניינו של חייב, אין לאפשר ניהול הליכי גבייה פרטניים נגדו, בין אם מדובר בהליכי גבייה פרטניים בגין חוב בר-תביעה כהגדרתו בפקודה ובין אם מדובר בהליכי גבייה בגין חוב "חדש". הוראת סעיף 20(א) לפקודה מורה כי משניתן צו כנוס, "לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים". אף כי לשון הסעיף סובלת את הפרשנות אותה מציעה המערערת – כי הסעיף לא חל על חובות שאינם ברי-תביעה, יש להעדיף את הפרשנות אשר תביא לעיכוב הליכים כולל, הן של הליכים בגין חובות ברי-תביעה והן של הליכים בגין חובות חדשים.

לפיכך, אין אפשרות להפרע מהחייב אלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל כאשר על פני הדברים, עיכוב ההליכים בעיניינו חל על חוב בר-תביעה בלבד (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 742-739 (2001); רע"א 7697/11 גבילי נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 20 (1.12.2011); רע"א 6149/20 גרינברג נ' ויקטור, פסקה 6 (18.10.2020)).

ואולם, אם הוגשה הבקשה בידי חייב וטרם ניתן צו כנוס, לא יורה בית המשפט על עיכוב לפי סעיף זה, אלא בכפוף להוראות סעיף 22א. (ב) כל בית משפט או בית דין שהוכח לו כי נגד נתבע במשפט התלוי ועומד לפניו קיימת עתירת פשיטת רגל, רשאי לעכב את הליכי המשפט או להתנות את המשכם בתנאים שיראה.

...

לסיכום אפוא, גם אם נתונה האפשרות בידי נושה בחוב שאינו בר-תביעה לנקיטת הליך משפטי נגד חייב, אין מקום לנקיטת הליכי גבייה על נכסי החייב – המוקנים על פי פקודת פשיטת הרגל לנאמן – מבלי שניתן אישורו של בית משפט כי ניתן לגבות את החוב מנכסים עודפים.

בסעיף 29 לחוק נקבע ביחס לתאגיד כי: לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך כל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון.

ויצוין בשולי הדברים, כי סוגיית ההתיישנות קיבלה מענה מפורש במסגרת חוק חדלות פירעון – משנקבע בסעיף 32 שבו כי "התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי פרק זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958". לאור כל האמור לעיל, שעה שהעיקול הוטל מבלי שהעירייה ביקשה את אישור בית המשפט, אכן היה מקום לבטלו.

נוכח מתן צו הכנוס, עוכבו ההליכים בתביעת המערער נגד החייבת והמערער הגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל, המבוססת על כתב התביעה.

המערער הפנה לדפי חשבון הבנק של החייבת המנוחה, כפי שהוצגו בהליך בבית המשפט, מהם עולה לטענתו כי לא היתה העברת כספים מהחייבת למערער על חשבון החזר ההלוואה.

...

בכתב התביעה נטען, כי ביום 5.11.12 נערך בין הצדדים הסכם ממון ולאחר חתימתו, סוכם בין הצדדים בראשית חודש 11/12 כי התובע ישלם לנתבעת סך של 2,600 ₪ כהלוואה מצטברת נושאת הצמדה וריבית.

מאחר ולא הובאה כל הוכחה להחזר הכספים, הרי שיש לקבל את תביעת החוב, בתוספת הצמדה והריבית המוסכמת.

על רקע המפורט לעיל, לאחר שבחנתי את כל החומר שהוגש לבית המשפט, אני מוצא לנכון להעמיד את סכום תביעת החוב המאושרת למערער על סך של 210,000 ₪.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי "אין מחלוקת בין הצדדים כי החוב נשוא התביעה אינו חוב בר תביעה בתיק פשיטת הרגל ולכן אין צורך להמתין לאישורו של בית המשפט המחוזי על מנת לנהל את ההליך כאן", ולפיכך "אין כל סיבה להורות על עיכוב הליכים כנגד [החייב]". תוצאת הדברים הייתה, שהתביעה האזרחית המשיכה להתנהל נגד החייב ונגד חסיני אש. ביני לביני, ביום 22.12.2015 הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הוראות למבקשת בגין חובה לחייב.

צוין כי הדבר אף לא ימנע את העברת המחלוקת לבירור בהליך אזרחי לפני הערכאה הרלוואנטית, "ככל שהדבר יתחוור בהמשך הדרך". ולבסוף, עמד בית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט זה בערעורה של המבקשת, בציינו כי אף בית משפט זה "שב ומדגיש כי הקף הבירור נתון לשיקול דעתה של הערכאה המנהלת את ההליך והיא בית המשפט של פש"ר". סיכומו של דבר – בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ההליכים בתביעה האזרחית עד לבירורה של בקשת הנאמן למתן הוראות.

...

לאור כל האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו לכל אחד מן המשיבים 1 ו-3 את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.