ערעור על עיכוב ביצוע צווי הריסה בשל סיכון בטיחותי

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 51549-02-21 ועדה מקומית לתיכנון חדרה נ' דרכי הלל (ע"ר) תיק חצוני: לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל המערערת הועדה המקומית לתיכנון חדרה ע"י ב"כ עוה"ד מירב אחטר המשיבה דרכי הלל, עמותה רשומה ע"י ב"כ עוה"ד יוגב לוי ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה מיום 11.1.2021, בתיק בב"נ 41728-12-20. העובדות הרלבנטיות 1. במסגרת ההחלטה הנ"ל (להלן: "החלטת קמא" או "ההחלטה") דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבה לביטול צוי הריסה מינהליים (להלן: "הצוים") שהוצאו נגד חמישה מבנים יבילים שהציבה המשיבה, ללא היתר, על חלקה 361 בגוש 7731 (בה היא מחזיקה כדין) אשר נימצאת ברח' יגאל, בית אליעזר, חדרה (להלן: "המקרקעין") אך עיכב את ביצוע הצוים (למשך חודשיים מיום מתן ההחלטה "על מנת ליתן למבקשת את ההזדמנות לפעול לשם הכשרת הצבת המבנים או חלק מהם"

בנוסף, החלטת בית משפט קמא ניתנה בנגוד לסעיפים 254ח(א) ו- 254ח(ד) לחוק הקובעים כדלקמן: "254ח(א) הוגשה בקשה לביטול צו לפי סעיף 228, 238 או 240, או הוגש ערעור על החלטת בית משפט בבקשת ביטול כאמור או על החלטה לעניין צו שפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, לא יעכב בית המשפט הדן בבקשה לביטול הצוו או בית משפט שלערעור את ביצוע הצוו אלא אם כן ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ונוכח כי העבודה האסורה או השמוש האסור שלגביהם חל הצוו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו; בית המשפט רשאי לעכב את ביצוע הצוו כאמור עד למועד ההכרעה בבקשת ביטול הצוו או בעירעור, לפי העניין.

לשון שני הסעיפים הנ"ל היא לשון ציווי; "לא יעכב". לכן, משלא הוכח שהעבודה האסורה אינה מסכנת את שלום הציבור או את בטיחותו, משהייתה בפני בית משפט קמא אינדיקאציה לסיכון שכזה וכן משהמשיבה המשיכה בהצבת מבנים שלא כחוק, היה על בית משפט קמא לדחות את הבקשה לגבי כל המבנים.

בנסיבות המקרה דנן, בו השתהתה המשיבה שהות רבה בהגשת הבקשה ובו הוגשה הבקשה לאחר שקבלן ההריסה כבר הגיע למקרקעין לשם ביצוע ההריסה, דבר שגרם למערערת הוצאות מיותרות, יש מקום לחייב את המשיבה בהוצאות המערערת בגין ההריסה שהופסקה ובגין ההליכים בשתי הערכאות.

...

בקשה לביטול צו מנהלי, שאין בה טענות מבוססות, לכאורה, לפגמים שנפלו בעצם הוצאת הצו, אשר הוגשה באיחור כה משמעותי - ביום בו הצו כבר מבוצע בפועל (20.12.20) כאשר הצו הודבק על המקרקעין כמעט חודשיים לפני הגשת הבקשה (ביום 27.10.20) וקיומו של הצו היה ידוע למבקשת הביטול (המשיבה דכאן) לגרסתה היא, יותר מחודש לפני המועד בו הוגשה הבקשה (מיום 18.11.20) צריכה הייתה להידחות על הסף.

הסעיפים הנ"ל חלים גם על ערכאת הערעור וגם משום כך אין מנוס מביטול ההחלטה.

סופו של דבר - לאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את החלטת בית משפט קמא ומורה כי על המשיבה לפנות את כל המבנים עד לא יאוחר מיום 11.4.21.

בנוסף ציינתי כי "כל הוראה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי שניתנה בתיק זה, מבוטלת בזאת". כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.1.2020 ביקשה המבקשת להחזיר את ההליך לרשימת התיקים התלויים ועומדים, והסבירה כי בקשתה למחיקת הבקשה נבעה מכך שאביה, המבקש, אשר ממנו נטלה את סכום הערבון שהופקד, היה זקוק לכספו ללא דיחוי ולכן ביקשה למחוק את בקשתה ולקבל את כספי הערבון חזרה.

לאחר שהמבקשת ומשפחתה השיגו את הסכום בשנית באמצעות גמ"ח, ולנוכח הסכנה הגלומה בהריסת המבנה, ביקשה לחזור ולדון בבקשה.

בדיון שהתנהל בעירעור ביום 11.2.2020, אליו התייצבו הוריה של המבקשת, ציין המבקש "אנחנו בנינו כי היה לנו הכרח". בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו "מושכלות יסוד הם שבנייה בלתי חוקית תהרס. תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה קבע זאת באופן מפורש... החריג לכלל הוא שבכפוף לתנאים נוקשים ומוקפדים תעוכב ההריסה... יחד עם זאת במקרה שלפני אינני ממהר לדחות את העירעור והבקשה, לפיה אני סבור שהיה מקום להמשיך בהליך בבית משפט קמא שבו תתברר השאלה עד כמה ואם בכלל מסוכנת ההריסה לדיירי הסביבה ומן הסתם החלטה זו תהיה מבוססת על חוות דעת מומחים". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי צו עיכוב הבצוע יעמוד עד החלטה אחרת, בכפוף להפקדה כספית בסך 25,000 ₪ או ערבות בנקאית כנגדה וחתימה על התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪.

בקשתו של זנזורי נסמכת גם היא על סעיף 221(ד) לחוק התיכנון והבניה, על הטענה כי הבנייה הסתיימה, ועל הטענה כי ביצוע צו ההריסה מהוה סיכון בטיחותי לדיירים המתגוררים בבניין, כפי שנקבע בשתי חוות דעת שצורפו לבקשה (יצוין כי מדובר באותן חוות דעת אשר הוגשו לתמיכה בבקשתה של אורה חמדי).

...

באותו היום החלטתי כי ביצוע צו ההריסה יעוכב עד מתן החלטה בבקשה, וכי לנוכח השיהוי בהגשת הבקשה, על המבקש לצירף תצהיר בו יפרט מתי וכיצד נודע לו על הוצאת צו ההריסה ומתי וכיצד נודע לו על אישור הצו על ידי בית המשפט.

בעקבות זאת, החלטתי על קבלת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט בשאלה האם אפשר לבצע את צו ההריסה באופן מלא או באופן חלקי מבלי להזיק למבנה הישן ובאילו פעולות יש לנקוט כדי למנוע נזק למבנה הישן כתוצאה מההריסה.

לנוכח ההשפעה האפשרית של ההריסה על המבנה שבו שוכנת דירתו של המבקש, אני מורה לצרף את בקשתו לזו של זנזורי באופן שהמבקש יוכל לטעון על בסיס חוות הדעת שהוגשו עד היום וכן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר לאפשרות לביצוע ההריסה מבלי להזיק למבנה הקיים.

על כן, בתום הדיון האריך בית משפט קמא את צו עיכוב הבצוע לתקופה נוספת של 21 ימים ממועד הדיון, במסגרת זו נדרשה המערערת להמציא אישור מהנדס עדכני לפיו, נכון לעת הזאת מצבו של המבנה איננו מהוה סכנה לבטיחות הציבור, ובהתאם לכך, ביום 4.12.2019 הגישה המערערת אישור מהנדס כאמור.

נימוקי העירעור: (1) ביטול/עיכוב ביצוע צו ההריסה מחמת קיומו של אופק תיכנוני – לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי לא הוגש מטעמה כל בקשה להיתר ודי בכך בכדי לקבוע כי לא ניתן לדבר על היתר אשר מצוי בהשג ידה.

באיזון בין האינטרסים הנוגדים ומהטעמים המפורטים אני רואה לקבוע כי קיימים טעמים מיוחדים שעיקרם המצב הנתון ועל כן אני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים מהיום בהתאם לס' 254ט(ד)(2)(ה) לחוק.

...

במסגרת החלטתו, קבע בית משפט קמא כי לאחר שעיין בבקשת המערערת ובתגובת המשיבה, יש לדחות את הבקשה להמצאת תצהיר אדריכל ולעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

סוף דבר את הגדלת מבואת הכניסה והפיכתה למטבח יש להרוס בלא קשר להליכי ההיתר עד ולא יאוחר מיום 14.9.2020.

באיזון בין האינטרסים הנוגדים ומהטעמים המפורטים אני רואה לקבוע כי קיימים טעמים מיוחדים שעיקרם המצב הנתון ועל כן אני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה לתקופה של 6 חודשים מהיום בהתאם לס' 254ט(ד)(2)(ה) לחוק.

המבקש הוסיף, כי הנזק שייגרם לו בעקבות הריסת המבנה, נוכח המצב הקיים ולאור העובדה כי המשיבה פעלה להגשת תכנית לשינויי ייעוד הקרקע, הנו עצום מהנזק שייגרם אילו תנתן לו שהות להסדרת היתר בניה.

ברע"פ 10607/07 חאלד שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים [פורסם בנבו] (12.02.2008) (להלן: "ענין שומאן") נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה ונקבע כי משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצועו.

לסיכום, המבקש לא הצביע על כך כי קיימת הצדקה לעיכוב בנסיבות הענין, משההיתר אינו בהשג יד וכאשר המבקש לא הציג חוות דעת ממנה ניתן ללמוד כי המבנה אינו מסכן את שלום הציבור ואת בטיחותו.

...

ואם לא די בכל אלה, הרי שגם לגופו של עניין, אין חולק כי המבנה נבנה ללא היתר, בנייתו טרם נסתיימה והוא טרם אוכלס, ומשנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאות הצו ובנסיבות בהן היתר הבניה אינו בהישג יד, דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות לגופה.

אשר על כן, הבקשה נדחית על כל חלקיה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

ערעור על החלטות בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת יעקובוביץ וכב' השופטת ציפורה גילוני (גז) במסגרת תו"ב 51051-07-20, החלטה מיום 3.2.21 ופסק דין מיום 29.6.23, בהתאמה.

נתתי דעתי להתנגדות ב"כ המשיבה לעתירת ב"כ המערער כי תנתן אורכה משמעותית לעיכוב ביצוע צו ההריסה על מנת לאפשר למערער להשלים הליך קבלת ההיתר.

חזקה שלו הייתה המשיבה רואה בבנוי סיכון בטיחותי, הייתה מיתנגדת לעיכוב ביצוע צו ההריסה בהליך בבית משפט קמא ופועלת במקביל כנגד בעלי הדירות אשר בנו מרפסות דומות.

...

ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, (12.8.12): "מעבר לכך, במקרים שבהם ימצא בית המשפט שהרשויות נקטו באכיפה בררנית, יש להוסיף ולבחון, מהו הסעד הראוי לתיקון המצב. אין דומה טענת אכיפה בררנית המועלית בהליך פלילי לטענת אכיפה בררנית המועלית בהליך מנהלי. בהקשרו של הליך פלילי, יש להוסיף ולבחון האם האכיפה הבררנית מגיעה עד כדי הדרגה המקימה "הגנה מן הצדק" או שמא, חרף הפגם, התשובה המתאימה היא במישור הענישה.

סוף דבר- אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא שפירא (מחוזי חיפה) בעפ"א 22424-02-23 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גבאי ואח' (7.5.23).

אשר על כן, אני קובע כדלקמן: הערעור מתקבל.