בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 35 חודשים אשר הושת על המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' פורת) במסגרת גזר הדין שניתן בעיניינו ביום 4.12.2018 בת"פ 32506-09-17.
המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה ואיומים, בגין תקיפת בן זוגה של אמו יחד עם שני אחרים אשר גרמו לקורבן התקיפה חבלות בכל חלקי גופו, לרבות שברים בצלעות, בגולגולת, בחוליות עמוד השידרה, במסרק כף יד ימין ובכף רגל ימין.
כן נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות חייו ולעובדה כי אין לו עבר פלילי, להודאתו באישומים נגדו, לכך שלא תקף את המתלונן בכלי תקיפה כלשהוא, לכך שהבין מאמו כי המתלונן הכה אותה, לתסקיר שירות המבחן בעיניינו ולהשלכות הכלכליות ההרסניות שמאסר ממושך יגרום למערער ולמשפחתו.
...
גישה זו נובעת מממספר שיקולים: למורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות; האינטרס הציבורי בהרחקת גורמים המסכנים את הציבור; הצורך בחיזוק אמון הציבור בהליך המשפטי ובאכיפתו היעילה של הדין הפלילי; וכן הרתעת עבריינים פוטנציאליים (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), להלן: ענין שוורץ; ע"פ 5773/18 אלקבץ נ' מדינת ישראל (6.8.2018); ע"פ 6958/18 מצלאח נ' מדינת ישראל (11.10.2018)).
הנטל לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של מאסר בפני האינטרס של המורשע בדין מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ענין שוורץ; ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.1.2010); ע"פ 7880/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.12.2013); ע"פ 9238/17 דחוביץ' נ' מדינת ישראל (5.12.2017)).
יישום אמות המידה והשיקולים האמורים לעיל לענייננו, מוביל למסקנה ברורה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער.
לא מצאתי מקום להיעתר גם לבקשה החלופית לדחיית מועד ביצוע העונש עד לאחר חודשי החורף, שכן נוכח המועד הצפוי לדיון בערעור דומה כי זו "אותה גברת בשינוי אדרת".
הבקשה נדחית אפוא.
