ערעור על עונש מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות

ע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיען נ' מדינת ישראל (2005) (לא פורסם) (פורסם בנבו) בו נדחה העירעור על 30 חודשי מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים בו נקבעו ע"י בית המשפט העליון הדברים הבאים: "ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להלחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארך. העונש שהוטל על המערער מאזן את שקולי הענישה הראוים במקרה שבפנינו והולם את הנסיבות. מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה את התערבותנו". במקרה כאן היה מדובר בנהג משאית אשר כתוצאה מנסיעה במהירות מופרזת סטה עם משאיתו תוך כדי עקיפה והתהפך.

...

קביעת מתחם העונש ההולם במקרה כאן: בפסיקה נקבע לא אחת, כי הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם היינו, גרימת מוות ברשלנות, צריכה לשקף ולתת ביטוי לקדושת חיי אדם אשר על לא עוול בכפו קיפח את חייו וכי נוכח הקטל המשתולל בדרכים, אין מנוס מלהעדיף את גורם ההרתעה בענישה והגנה על האינטרס הציבורי על שלום הציבור, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, גם אם מדובר בנאשם שעד למועד ביצוע העבירה והרשעתו בה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, (ראה: ת"פ 43073-11-13 מ"י נ' זובידאת,(פורסם באתר נבו).

" בנסיבות המקרה כאן, לעניין קביעת מתחם העונש ההולם, לאחר שמיעת הראיות, ובחינת מכלול נסיבות האירוע נשוא הדיון כאן, אני קובע כי מתחם הרשלנות הוא ברף הבינוני - הגבוה.

ע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (2005) (לא פורסם) (פורסם בנבו) בו נדחה הערעור על 30 חודשי מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים בו נקבעו ע"י בית המשפט העליון הדברים הבאים: "ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארך. העונש שהוטל על המערער מאזן את שיקולי הענישה הראוים במקרה שבפנינו והולם את הנסיבות. מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה את התערבותנו". במקרה כאן היה מדובר בנהג משאית אשר כתוצאה מנסיעה במהירות מופרזת סטה עם משאיתו תוך כדי עקיפה והתהפך.

ועוד לעניין זה ראה הנאמר בר"פ 548/05 מאירה לוין -נ- מדינת ישראל: "בצד מדיניות הענישה המחמירה בעבירות הקשורות בתאונות קטלניות, שומא על בית המשפט, ככלל, לשקול את נסיבותיו המיוחדות של כול מקרה ומקרה, ולעולם ישמשו נסיבות אינדיבידואליות של נאשם שיקול בר- התייחסות בקביעת העונש הראוי. מקום שמתגבשת בתחום מסויים מדיניות ענישה שיפוטית מחמירה, העונש יגזר כפרי שיקלול זהיר בין המדיניות האמורה לבין הנתוני האינדיבידואליים לנאשם, תוך הערכת משקלם היחסי (פרשת חילף, שם, עמוד 143)". לאור מתחם הרשלנות, כפי שהדברים התבררו במהלך משפט ההוכחות, ולאור הפסיקה הנוהגת, לאחר ששמעתי על נסיבותיו האישיות של הנאשם, ראיתי לפניי את הרשעותיו הקודמות המדברות בעד עצמן, התחשבתי בהתמשכות ההליכים שלא היו בהכרח באשמתו, ואני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטיל על הנאשם 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל והיתר מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.

פתח דבר בפנינו ערעור על גזר הדין מיום 26.1.2022 של בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בתיק גמ"ר 166-07-19 שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 ונגזרו עליו העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת גרם מוות ברשלנות או נהיגה בפסילה; פסילה בפועל למשך 14 שנים מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, כאשר בחלוף 10 שנים תסווג הפסילה ותחול רק על כלי רכב כבד; 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בפסילה; פיצוי כספי למשפחת המנוחה בסך 25,000 ₪; קנס כספי בסך 2,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

אף בע"פ 62/09 חדש נ' מדינת ישראל (4.6.2009) עמד בית המשפט העליון על הקושי בגזירת דינם של מי שהורשעו בגרם מוות ברשלנות בתיקי תאונות דרכים: "גזירת הדין בתיקי תאונות הדרכים שנסתיימו במוות, בעבירות הריגה או גרימת מוות, היא מן הקשות במטלות השיפוטיות. הטעם הוא, כי מחד גיסא, בתודעתנו תדיר דמותו של הקרבן או הקרבנות, שגם אם לא הכרנום הם לנגד עינינו – חייהם שנקפדו, תכניותיהם שלא התגשמו, עתידם שנמחה, מהם שלא יביאו ילדים לעולם, מהם שלא יזכו לראות בשמחת ילדיהם; לצידם משפחותיהם, שיומם ולילם אינו לעולם כמקדם. ומאידך גיסא, הנאשם או הנאשמת, שכמובן מצבם שונה לחלוטין, אך גם עליהם השפיעה הטרגדיה הקשה שנגרמה בשל היתנהגותם, אם ברף הנמוך יותר של גרימת מוות ברשלנות ואם ברף הגבוה ממנו, של הריגה מתוך פזיזות ואדישות. חלק גדול מהם הם אנשים ללא עבר פלילי. ראו דברי השופטת ברלינר בע"פ 3305/06 צלח נ' מדינת ישראל.. "ארוע מסוג הארוע הנוכחי הוא לעולם טראגדיה לנפגע ולפוגע גם יחד. הנהגים הפוגעים במקרים רבים הם אנשים נורמאטיביים בדומה למערער שבפנינו, ושליחתם למאסר קשה במיוחד"; אך נאמר שם גם, שבמקרים מסוימים "אין ענישה אחרת שנותנת ביטוי ולו חלקי לערכם של חיי אדם, וראויים אלה שקולם יישמע דוקא משום שהיכולת לדבר נשללה מהם". כאמור, חלק מן הנאשמים הללו הם מה שקרוי "נורמאטיביים", כלומר, מי שאינו בעל עבר פלילי, ולעתים גם עברו התעבורתי אינו רב".

...

לאור כל האמור בנסיבות המקרה מדובר בנהיגה המקימה מידת רשלנות גבוהה.

לאור כל האמור נפסק כי במקרה דנן יש למקם את המערער במרכזו של המתחם.

לאור כל האמור אנו סבורים כי בית המשפט קמא שקלל כהלכה את כלל השיקולים הרלוונטיים, וכי עונש המאסר שהשית על המערער אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

לצד זאת, ובהתחשב בין היתר בנטילת האחריות מצד המערער, אף אם בשלב מאוחר - שלב הערעור, ונוכח עברו התעבורתי שאינו חמור כלל ועיקר, במיוחד עת מדובר בנהג מקצועי, נראה לנו כי ראוי הוא להקלה מסוימת בעונש הפסילה שהוטל עליו, כך שחלף פסילה בפועל למשך 14 שנים, שחלקה יחול על כלי רכב כבד בלבד, אנו מעמידים את עונש הפסילה של המערער על 10 שנים שיחולו על כל סוגי כלי הרכב.

המבקש נהג מונית אשר הפר פסילה של 12 חודשים שהוטלה בגין גרם מוות ברשלנות.

המשיב נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה בעקבות הרשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ביצע את העבירה בחלוף כשבעה חודשים ובעודו מרצה את עונש עבודות השרות.

בעפ"ת (מחוזי מרכז) 18158-03-13, דוד חן נגד מ"י, כב' השופט הבכירה נוגה אוהד, ניתן ביום 16.3.13 – נדון ערעור בגין הרשעה של נאשם בהיותו בלתי מורשה ללא ביטוח, רשלנות ואי ציות לאות צהוב, בעברו הרשעה דומה ועבירות נוספות הושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל ופסילה לתקופה של 5 שנים, שם נאמרו הדברים הבאים : "לא היה די לו בנהיגה הראשונה בהיותו בלתי מורשה, אלא הוא חוזר פעם אחר פעם ועולה על רכב בהיותו בלתי מורשה, ומבצע עבירות נוספות הוא מהוה פצצה מתקתקת בכל עת שהוא נמצא על הכביש. הסיכון מפניו ממשי ואין צורך להמתין לתוצאות נוראיות של תאונת דרכים בעקבות נהיגתו על מנת להענישו בכל חומרת הדין. די בעובדה כי המערער שבפניי בז לחוק, לבתי המשפט, לבטחון הציבור ולחייו שלו עצמו, שכן גם הוא עשוי להפגע בנהיגתו בהיותו בלתי מורשה." בעפ"ת (מחוזי ב"ש) 22585-11-12, מדינת ישראל נ' אשורוב, כב' השופטת טלי חיימוביץ, ניתן ביום 3.12.12, נדון עירעורו על נאשם ללא הרשעות קודמות בתעבורה, שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם ונהיגה ללא ביטוח תקף.

...

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ"י, כב' השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם : "כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.

מתחם עונש ההולם לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב- יפו (הכרעת דין מיום 29.4.19 וגזר דין מיום 6.11.19, שניתנו על ידי כב' השופט א' זרזבסקי), על פיו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונדון לתשעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים ופצוי למשפחת המנוח בסך של 15,000 ₪.

בעיניין זה ראוי להביא מדברי בית המשפט העליון ברע''פ 4953/20 זיתאוי נ' מדינת ישראל (4.8.20): "כאשר הבקשה ממוקדת בחומרת עונשו של המבקש, תנתן רשות העירעור רק במקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות, אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה ... בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות הטלתה של ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים בהם נהיגה רשלנית הביאה לקפוח חיים ..., ולא מצאתי כי טענת המבקש בדבר הוראת השעה מצדיקה סטייה מכלל זה. הגם שבית המשפט רשאי להורות כי עונש מאסר עד 9 חודשים ירוצה בדרך של עבודות שירות, אין הדבר מחייב להורות כן" (במקרה זה נגזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 10 חודשים בגין גרימת מוות ברשלנות עת נהג לאחור במשאית וגרם למותו של אדם).

...

לא מצאנו להתערב במידת העונש, לפי שאנו סבורים כי אין מדובר במקרה החורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת והמצדיק התערבות.

בית משפט קמא אימץ בקביעתו לפיה עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות את המלצת שירות המבחן, ואנו סבורים כי בכך מתבטא איזון ראוי ומידתי בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין האינטרס הציבורי במיצוי הדין עמו.

סוף דבר, הערעור נדחה, על כל רכיביו.

ועוד, לא ברור מה הביא את בית המשפט קמא למקם את עונשו של המערער "ברף הקיצון". ב"כ המשיבה היתנגד לערעור וציין, כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק היתערבות של ערכאת העירעור, בשים לב "לחומרת העבירות בהן הורשע המערער, נסיבות ביצוען, עברו התעבורתי והפלילי המכביד של המערער, הכולל גם הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, בו הוטל על המערער עונש של מאסר מותנה בר הפעלה, הוטל עונש של פסילה 5 שנים בפועל, כל אלה לא הרתיעו את המערער". נטען, כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך להאריך את המאסר המותנה, ובצדק סבר כי יש להטיל מאסר בפועל.

...

בית המשפט קמא התייחס באופן מפורט לתסקיר שירות המבחן ולהמלצותיו, תוך שקבע כי "מתוכנו של התסקיר עולה ספקנות רבה; ניכרים בו נתונים אישיותיים שלא מקבלים מענה טיפולי; כשבמבחן המציאות הנאשם חזר לסורו בביצוע העבירות דנן, והוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, וכי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב; ואין בנתונים שעלו בתסקיר כדי לבסס את המסקנה שקיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם". בסופו של יום, לא מצא בית המשפט קמא לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן לעניין הארכת המאסר המותנה, אך באותה נשימה החליט שלא להתעלם מהאמור בתסקיר ומהנסיבות האישיות של המערער, והקל עמו באופן שהמאסר המותנה יופעל בחופף למאסר שיוטל, ומשנמצא המערער מסוגל ומתאים לביצוע עבודות שירות, כי יוטל עונש מאסר לריצוי בדרך זו. איני סבור כי בכך שגה בית המשפט קמא בשיקוליו.

עם זאת, לאחר ששבתי ועיינתי בתסקיר שירות המבחן ובנסיבות האישיות של המערער, ובהמשך ישיר להתחשבות שנתן בית המשפט קמא בשיקולים אלה, דבר שהביא להפעלת המאסר המותנה בחופף ולהחלטה בדבר ריצוי המאסר בעבודות שירות, והכל לפנים משורת הדין, ועל מנת לקצר במעט את תקופת הפסילה הכוללת אותה אמור המערער לרצות בסופו של דבר (לאחר חיבור תקופות הפסילה שהוטלו עליו), ועל מנת להותיר בידי המערער תקווה לסיום קרוב יותר של פרק עגום זה, מצאתי לקצר את רכיב הפסילה בפועל שיוטל עליו ולהעמידו על 3 שנים, במצטבר לכל פסילה אחרת.

סוף דבר השורה התחתונה מכל האמור היא, שעונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער בבית המשפט קמא יעמוד על 3 שנים.