על יסוד זה וכן נוכח העירעור על חומרת העונש, הופחת עונש המאסר שהושת על המבקש והועמד על שלוש שנות מאסר בפועל.
זאת ועוד: לטענת המבקש, אף שופטי בית משפט זה, בעירעור, קיבלו את גירסת שמולביץ בעדותו לעניין "פרשת שוויץ" (או ליתר דיוק, את העדר הגירסה), ועל כן קבעו בפסק הדין בעירעור, בין היתר, כי: "במהלך עדותו הועמד שמולביץ מול מערכת הכפשות כימעט חסרת תקדים שבדיעבד התברר כי לא היה לה יסוד... מבחינה זו אכן יכול כי שמולביץ היה 'צוק איתן' שלא נישבר בחקירה".
היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתו, סבור כי אין בדברים שהובאו לעיל כדי לבסס מסקנה לפיה בית המשפט קבע כי שמולביץ הואשם בהאשמות שוא תוך שהוא מאמץ, ממילא, את טענותיו בעדותו לפיה ההאשמות נגדו צומצמו או, למעשה, בוטלו ברובן.
לטענת המבקש, הרשעת המבקש בעבירת השוחד שבאשום הראשון; הרשעתו במירמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במירמה באישום השני; והרשעתו במירמה והפרת אמונים באישום השלישי - קשורות ומבוססות על עדותו של שמולביץ.
שלישית, בית המשפט העליון סבר כי בהוכחת הפקדת הכספים בחשבונו של המבקש ובקיומה של אוירת שוחד (שנסמכה גם על שתיקת המבקש במישטרה), חלה על המבקש -
"חובה ליתן הסבר שבכוחו לעורר לפחות ספק לגבי מעורבותו בעבירות של לקיחת שוחד. למרבה הצער, הסבר כזה לא ניתן; ובהעדר הסבר כאמור, רשאי בית המשפט לקבוע, כי העובדה שלפחות חלק מכספי ההפקדות ניתנו לדרעי בתורת שוחד, הוכחה במשפט מעבר לספק סביר" (פסקה 48 לפסק הדין בעירעור).
...
כן אין בחומר שבפני בסיס מספק למסקנה כי ישנו חשש של ממש כי למבקש נגרם עיוות דין.
אכן, במצב דברים זה, ולאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי בהיעדר הסתמכות של ממש על עדותו של שמולביץ בהרשעה באישום זה, בייחוד בפסק הדין בערעור, נשמט ממילא הבסיס לטענה כי נוכח הפגמים בעדותו של שמולביץ ב"פרשת שוויץ", יש להורות על קיום משפט חוזר בעניינו של המבקש (באישום השלישי).
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
