ערעור על סכום פיצויים בנזיקית ולשון הרע

ב"כ התובעים פנה למאור, ולנתבע 4, משה זיו, ביום 11.6.14 במכתב דרישה לפירסום הכחשה והתנצלות וכן במכתב דרישה לפצוי כספי, בהם הודיע כי אם יפרסמו הכחשה והתנצלות עד ליום 15.6.14, אזי יופחת סכום הפצוי הנידרש באופן משמעותי.

שנית, נכון שפסק הדין לא היה חלוט שכן ג'רני הגישה ערעור, אך בהיתחשב בכך שמאור לא ערער על פסק הדין, הרי שהקביעות שהאמירות נשוא הפירסום סותרות אותן, לא היו צפויות להשתנות, ולפיכך, פירסום אמירות אלו מהוה חוסר תום לב. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי בדברים המפורטים לעיל, שפורסמו בכתבה מס' 2 ע"י מאור ומשה זיו, יש משום לשון הרע כלפי התובעים.

...

כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 4, יחד ולחוד לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כל סכום שישלם הנתבע 4, לתובעים עפ"י פסק הדין, יושב לו על ידי הנתבע 1, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.

התובעים ישלמו הוצאות משפט לנתבעים 2-3 בסך של 7,500 ₪, וכן ישלמו לנתבע 5 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט דחה את הטענות שיש להפחית מסכום הפיצויים שייפסק את "שמו הרע של נפגע"; מאידך גיסא, לא קיבל את הטענה כי יש לפסוק פיצוי סטאטוטורי גבוה, בגין העילה של "בכוונה לפגוע", כאמור בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

צודק ב"כ המערער בכך שגם הקטע הבא המציג את אנשי הישוב כמי שמציעים למערער לעבור טפול אישי משמעותי, מהוה לשון הרע, נוסף, שכן הקורא הסביר מסיק שהמערער זקוק לאותו טפול אישי או טפול נפשי, וכי הנהגת הישוב, למען תושבי הישוב, רוצה בכך, ואילו המערער, בהתנגדותו לכך – כך נרמז – לא רק שזקוק לאותו טפול, אלא בשל העידר אותו טפול הוא זה שביצע את אותם מעשים, שהנם היתנהגות לא הולמת עם הילדות.

...

בנסיבות אלה, גם אם הגענו למסקנה שמדובר בלשון הרע, וכי לא הוכחה אמיתותו של הפרסום השלישי, כל שניתן לעשות ביחס לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, הוא ליישם את סעיף קטן (ב), הקובע כי הפיצוי בלא הוכחת נזק לא יעלה על 50,000 ₪.

אשר לפרסום השלישי, מדובר בפרסום פוגעני, המייחס למערער ביצוע עבירות פליליות חמורות בקטינות, ובעניין זה מקובלת עלינו עמדת בית המשפט קמא, כי פרסום מעין זה "משפיל את מי שאליו מתייחס הפרסום, מבזה אותו, מכלים אותו ברבים ומטיל בו קלון" (פסקה 61 לפסק הדין).

סיכום – התוצאה התוצאה היא, כי הערעור של המערער נדחה, והערעור שכנגד של המשיבים מתקבל בחלקו, באופן במקום סך 150,000 ₪ שבו חויבו המשיבים, הם יחויבו בסך של 70,000 ₪ בלבד.

האם מנוע התובע מלתבוע פיצוי בנזיקין ו/או בגין לשון הרע, על אף שנדחו בקשותיו לפסיקת הוצאות לפי ס' 80 לחוק העונשין סעיף 80(א) לחוק העונשין, קובע לאמור: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור". כפי שנקבע בע"א 243/83 עריית ירושלים מ' גורדון, (11.2.1985), ההליך הקבוע בסעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הוא אינצידנטלי להליך הפלילי ואינו שולל הגשת תביעה אזרחית בנזיקין בגין התרשלות.

ערעור שהוגש על ידי התובע לבית המשפט המחוזי היתקבל ובקשת התובע לפסיקת הוצאות בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין נדחתה על ידי כבוד השופטת בן שמן בקובעה "... כי היה בסיס להגשת כתב האישום כנגד המבקש אף אם בסופו של יום ביטל בית המשפט הנכבד, את הרשעתו...". התובע לא הגיש ערעור על ההחלטה, לפיכך ולו רק מטעם זה הוא מנוע מלטעון אחרת.

...

משלא הוכח בגין מה שולם שכ"ט לעו"ד רועי שחר, ומשהפעולות המפורטות לעיל, בגינן שולם שכר הטרחה, לא מקימות לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת-דין העתירה בגינן להידחות.

משהנתבעת נשאה אף היא בהוצאות בגין מומחים מטעמה, וכן בחלקה בשכרו של דר' גרופר, ומשנקבע כי לא הוכח קשר בין הנכות הלבבית לבין האירועים נשוא התובענה, ומשנקבע כי לא הוכח כי הנכות שנקבעה ע"י המומחה נגרמה, כולה או חלקה, בגין אותו הליך בגינו היא חבה כלפיו- דין העתירה להחזר הוצאות אלה, להידחות.

משהפיצוי שנפסק לתובע נמוך באופן משמעותי מהפיצוי לו עתר- שכן רובן המכריע של טענותיו נדחו, משהתובע הגיש תביעה בהיקף כה רחב כפי שעולה מתיק ביהמ"ש ובהתחשב בהוצאות המרובות שנגרמו לנתבעת- איני סבור כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי בגין החזר ההוצאות הנ"ל. סוף דבר לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% ובתוספת אגרת בית משפט.

התובע מסר כי זו ארכה כשעתיים, חלקה נערכה בנוכחות מזכירתו, ובמהלכה הנתבע קיבל הסברים מפורטים על כל רכיבי הפיצויים, על הוצאות המשפט ששולמו על-ידי התובע, על שכר הטירחה שבו חויבה הדסה ושכר הטירחה המגיע לתובע, על כל סכום וסכום שהיתקבל ואף קיבל העתק של העברה הבנקאית וחשבונית הפקדון על הסכום ששילמה הדסה (סעיפים 11 ו-16 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 17 ש' 33 - עמ' 18 ש' 2).

בתביעתו עתר התובע לפצותו בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע; לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 75,000 ₪ כשכר טירחה עבור המרצת הפתיחה, ערעור וערעור שכנגד בבית המשפט העליון ושתי בקשות רשות העירעור בבית המשפט העליון; וכן לחייבו בתשלום שכר טירחה בסך 25,000 ₪ בגין זכאות האשה עבור שירותים לקטינים שנקבעה בפסק הדין המחוזי והכנת טיוטת תביעה על ידו.

...

לנוכח דברים מפורשים אלה מפי התובע ברי כי יש לדחות את תביעתו לתשלום שכר טרחה על ההליכים הנוספים של המרצת הפתיחה וההליכים בבית המשפט העליון בקשר עם התביעה בנזיקין.

כן יש לדחות את התביעה לתשלום שכר טרחה בגין זכאות האישה השנייה עבור שירותים לקטינים.

נוכח התוצאה אליה הגעתי ובהינתן כי התקנות האמורות טרם נכנסו לתוקפן איני נדרשת לשאלה זו. סוף דבר התביעה נדחית.

כן הם מדגישים את העיקרון לפיו בית משפט שלערעור נימנע בדרך כלל מהתערבות בשיעור הפיצויים ושכר הטירחה הנפסקים לבעלי דין, ומבקשים כי גם בערכאה זו ייפסקו לטובתם הוצאות ושכר טירחה אשר יבטאו את מלוא הוצאותיהם במהלך העירעור, ויבטאו הוקעה על דרך היתנהלות המערער בעיניינם של המשיבים הן במשפט והן מחוצה לו. הכרעה על פי סעיף 7 לחוק, פירסום לשון הרע היא עוולה אזרחית, אשר בכפוף לתחולת חוק איסור לשון הרע, חלות עליה הוראות שונות בפקודת הנזיקין.

נראה לי, עם זאת, כי הפצוי עומד, בערכים מוחלטים, על סכומים גבוהים מהמקובל בכגון דא, וזאת גם כשמביאים בחשבון שלשון הרע בעניינינו היתה בוטה באופן חריג.

...

לאור שיקלול השיקולים האמורים, ובחינתם על רקע נסיבות מקרה זה, באתי לכלל מסקנה כי יש להפחית את שיעור הפיצוי שהוטל על המערער לטובת המשיב, ולהעמידו על 500,000 ש"ח. הפיצוי שהושת על המערער לטובת המפלגה בשיעור 75,000 ש"ח יישאר בעינו.

כל צד ישא בהוצאותיו בערכאה זו. סוף דבר הערעור בענין האחריות נדחה.

ת לפיכך התוצאה היא כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ג' באב התשס"ח (4.8.08).