ערעור על סירוב שיקים "למוטב בלבד" שהוצגו לפירעון שלא כדין

עילתה בטענה, שהבנק המשיב פרע, שלא כדין ומתוך רשלנות, שיק בנקאי על-סך 150,000 ₪, שהופק ביום 20.12.07, לפקודת מר אברהם אברג'יל, שהיה לקוח של המערער - עו"ד במקצועו.

לפי הטענה, השיק נימסר למשמורת ולביטחון למשיב הפורמלי 3, אך זה, כנראה, העבירו למשיב הפורמלי 2, אשר, למרות שהשיק היה משורטט וערוך "למוטב בלבד", הצליח להביא לפרעונו לידיו, בדרך עלומה, בו ביום (כך לפי כתב התביעה.

רק אז, לאחר חליפת מכתבים עם הבנק, נודע לו, ביום 3.10.11 (סעיף 6 של כתב התביעה), על כי השיק נפרע, ואודות סרוב הבנק להפיק אחר תחתיו.

כמו-כן, חריצת גורל טענת ההתיישנות לחובתו של המערער, נעשתה, לשיטתו, על סמך "הרחבת חזית" יזומה בידי בית-המשפט, משהמשיב לא ביקש לדחות את תגובת המערער על טענת הסף שהועלתה, אך בשל העדר תצהיר לתמוך בה. טיעון אחרון זה, תמוה, ודינו להדחות על אתר, שכן, תשובת הבנק על התגובה שהגיש המערער בבקשת הסילוק על הסף, נפתחת בעתירה למחוק את התגובה או לדחותה לגופה, בשל העדר תצהיר כדין, וטענת ליבה זו חוזרת ומודגשת בהמשך אותה תשובה (ראה מש/3 בתיק מוצגי המשיב).

כך, למשל, טען המערער, ועניין זה לא לובן לעומק, שרשאי היה להניח, בתום לב, שהשיק הבנקאי לא נפרע, ואף לא הייתה עליו חובת זהירות סבירה לברר הדבר, מהטעם, שלמרות שפקודת השיטריות (נוסח חדש), קובעת (סעיף 44(ב)(2)), שיש להציג שטר, שהוא בר-פרעון עם דרישה, תוך 6 חודשים מהתאריך הנקוב בו, ההלכה הפסוקה מחריגה מכך את מוסד השיק הבנקאי, וקובעת שהוא בר-פרעון לתקופה לא קצובה, וכי הוא, כמשפטן, האמין בכך ויצא מתוך הנחה כזו.

...

כמו-כן, חריצת גורל טענת ההתיישנות לחובתו של המערער, נעשתה, לשיטתו, על סמך "הרחבת חזית" יזומה בידי בית-המשפט, משהמשיב לא ביקש לדחות את תגובת המערער על טענת הסף שהועלתה, אך בשל היעדר תצהיר לתמוך בה. טיעון אחרון זה, תמוה, ודינו להידחות על אתר, שכן, תשובת הבנק על התגובה שהגיש המערער בבקשת הסילוק על הסף, נפתחת בעתירה למחוק את התגובה או לדחותה לגופה, בשל היעדר תצהיר כדין, וטענת ליבה זו חוזרת ומודגשת בהמשך אותה תשובה (ראה מש/3 בתיק מוצגי המשיב).

אשר לטענת המערער, שנותרה, ולפיה, לא היה מקום לדחות את גרסתו ביחס לגילוי המאוחר של עילת התביעה, טרם שמיעת הראיות, נחה דעתי, שאף בנקודה זו אין להתערב בפסק הדין קמא, הגם שהתוצאה, לדעתי, מתחייבת דווקא מהנימוק שניתן כאמרת אגב, ולאו דווקא מטעמי ההנמקה המרכזית שמצא לכך ביהמ"ש. אבאר בתמצית עמדתי זו. ניתן להלך בנתיב שביקש המערער לפסוע בו, ולגרוס, שענייני עובדה, הכרוכים בהגעה למסקנה באם התקיימו תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, צריכים להתברר בהליך סדור של שמיעת ראיות.

מכל האמור- אין מקום להתערב בקביעה כי תביעת המערער בבימ"ש השלום התיישנה, ועל כן דין הערעור שלפני להידחות.

במוקד המחלוקת נשוא העירעור טענת המערערת שלפיה שניים מהשיקים שסורבו הוצגו לפרעון שלא כדין, כאשר על גבי השיקים הכיתוב "למוטב בלבד" אך ההצגה לפרעון נעשית על ידי מי שאיננו הנפרע.

בדיקת זהותו נעשית באותו סניף בנק שבו הוצג השיק לפרעון ולכן לא יכול כלל הבנק לסרב לפרוע את השיק מאחר ועבירותו הוגבלה "למוטב בלבד". טענה עובדתית זו לא נסתרה ומשכך גם אין לבוא בטרוניה לבנק, המשיב, על שסרב לפרוע את השיקים בשל העדר הכסוי ולא מסיבה אחרת.

...

לפיכך, אין בסיס גם לטענה מקדמית זו של המשיב והטענה – נדחית.

על אף זאת, באותו דף חשבון שהוצג מצוינים שני השיקים נשוא הערעור, ניתן לזהות בתחילת הדף את מספר החשבון 570183 וגם ניתן לזהות באחת הפעולות בדף את השם "אלון סימקין". נוכח עובדות אלו, אני מקבל את טענת המערערת וקובע כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי השיקים הוצגו לפירעון על ידי הילה בחשבונה שלה, למרות שהילה איננה הנפרעת ולמרות הרישום "למוטב בלבד" בחזית השיקים.

אשר על כן אני מקבל את הערעור ומורה על גריעת שני השיקים, שיק מספר 050533 ושיק מספר 050536 ממניין השיקים שסורבו על ידי המשיב לצורך הגבלת החשבון לפי החוק.

אין מחלוקת כי השיקים היו ברי פרעון ואין במעשה או במחדל של צד שלישי, ככל שהיה כזה, כלפי בעל חשבון, כדי ליצור יסוד סביר להנחה כי על הבנק לפרוע שיקים.

נפקות לכך שהמבקש נתן הוראת ביטול לחלק מן השיקים המופיעים ברשימת השיקים המסורבים, וודאי שאין לגרוע שיקים מרשימת השיקים המסורבים מטעם זה. המבקש לא דאג להמצאות יתרה מספקת בחשבון, ומשכך ששיקים אשר בוטלו, סורבו כדין גם בשל העידר כסוי מספיק.

סעיף 1 לחוק מגדיר "שיק שסורב" כדלקמן: "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחרי והבנק סרב לפירעון מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך. ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסרוב או רם ניתנה הוראת ביטול". סעיף 2 לחוק קובע מתי תוטל הגבלה על לקוח: "חשבון יהיה מוגבל (להלן-חשבון מוגבל) ובעליו יהיה מוגבל (להלן- לקוח מוגבל) אם סורבו במשך 12 חודשים 10 שיקים או יותר, שנמשכו על החשבון, ובילבד שעברו לפחות 15 ימים בין הסרוב הראשון לסרוב האחרון". אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הצגת השיקים מושא העירעור לא הייתה יתרה מספקת בחשבון הבנק.

השיקים היו לטענתו "למוטב בלבד", ובסיכום עם אותו מכר, הם נשארו ריקים תוך סיכום בין הצדדים כי האחרון יחתים עליהם את חותמת העסק ובמקום זאת העבירם לצדדים שלישיים, ואלה פעלו להפקדתם ללא תאום עם המערער ובתאריכים שרצו.

באשר לטענות המערער לעניין סרוב שיקים נוספים והקטנת מסגרת האשראי באופן חד צדדי על ידי הבנק במהלך חודש אוקטובר 2017, אציין כי משקבעתי כי אין מקום להורות על גריעת 10 השיקים אשר סורבו על ידי הבנק עד למועד הגשת העירעור, ההגבלה על חשבון המערער תיכנס לתוקף עם מתן החלטה בעירעור.

...

טיעוני המערער העובדתיים בדבר מעורבותם של צדדים שלישיים הועלו בעלמא ללא תימוכין ולו בראשית ראיה ובהתאם דין הערעור להידחות.

על יסוד האמור, הערעור נדחה, והסעד הזמני שניתן ביום 3.11.16 מבוטל בזאת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

לאור האמור, הגישה התובעת תביעה זו בה דרשה לחייב את התובע בפיצויים כדלקמן: · כתוצאה מהפינוי המוקדם והמהיר, נאלצו התובעת ומשפחתה לשכור דירה חלופית בדמי שכירות של 3,900 ₪, 900 ₪ יותר מדמי השכירות המוסכמים, וזאת למשך 21 חודשים (תום שנת השכירות הראשונה ואופציה לשנה נוספת) ובסה"כ 18,900 ש"ח; · 3,000 ₪ פירעון שלא כדין של שיק שנימסר עבור דמי שכירות עתידיים לאחר הפינוי; · 1,000 ₪ החזר תשלום ששולם לנתבע עבור הסכמתו לשבירת קיר, אשר ממנה לא נהנו במשך כל תקופת השכירות; · 4,560 ₪ דמי תיווך שהתובעת נאלצה לשלם לצורך מציאת דירה חלופית בהתראה כה קצרה; · 5,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבע טען כי נוכח מצבו הרפואי, היה זקוק לכסף ולכן ביקש לפדות את השיקים ולצורך כך נידרש להחליפם לשיקים סחירים אך התובעת סרבה: "זו זכותי שיקים לא למוטב בלבד. אני חליתי מאוד, אני יש לי בעיות כלכליות, אני לא יודע מה עושים ואני רציתי לטפל בעצמי, בתרופות שלי שאני קונה בחודש זה בערך 2,500 ₪ רק תרופות, אמרתי לה שאני צריך כסף ואני חייב לעשות משהו עם השיקים שתיתן לי לא למוטב בלבד, לא איכפת לי להפסיד קצת כסף ושאפדה אותם, הם לא הסכימו...". בתום הדיון ניתנה לנתבע אפשרות להמציא קבלות עבור התיקונים שלטענתו ביצע לאחר עזיבת התובעת את הבית ולתובעת ניתנה אפשרות להגיב על המסמכים.

התובעת הציגה חוזה שכירות (ת/1) עליו חתמה ביום 3.4.19 תמורת דמי שכירות של 3,900 ₪ לתקופה של שנה עם אופציה של שנה נוספת.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

...

לאחר שעיינתי במסמכים הכתובים ושמעתי טענות הצדדים בע"פ, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל התביעה בחלקה וכדקלמן.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 28,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן ב-500 ₪ הוצאות.

לטענת המשיבה, באותו שלב אף נודע לה כי נגד דרור הוגשו כתבי אישום רבים בשל עבירות הונאה, היתחזות, זיוף ועוד, כי שמו האמיתי אינו דרור ענבל, אלא דרור גלר וכן כי הוא שיתף פעולה עם המערער לשם הוצאת כספים מהמשיבה שלא כדין.

במסגרת זו מסר המערער לדרור את ההמחאה הנדונה, שעליה נכתב "שיק בטחון" וכן "למוטב בלבד". בסופו של דבר דרור השיג למערער הלוואה מובטחת במשכנתה בסך 1,020,000 ₪ ולכן שכרו המעודכן אמור היה להיות בסך 61,000 ₪.

טענות המערער בערעורו תקף המערער ארבע קביעות של בית המשפט קמא: קביעתו כי נטל ההוכחה מוטל על המערער; הקביעה כי המערער עמד בנטל ההוכחה רק באופן חלקי; הקביעה כי המערער לא הוכיח שהמיר את שתי ההמחאות הנוספות בכסף מזומן ששולם לדרור; חיוב המערער בתשלום סך 40,000 ₪ למשיבה, אף שנקבע כי אינה אוחזת כשורה בהמחאה.

כמו כן, נראה כי רק עתה, במסגרת העירעור, העלה המערער לראשונה את הטענה כי דובר בהמחאות שהופקדו וסורבו, בעוד שבמסגרת תצהירו הסתפק בטענה הכללית כי "קיבל לידיו חזרה את השיקים" (סעיף 6 לתצהירו).

בבית המשפט קמא הציג המערער רק דף חשבון בנק בעיניין ההמחאה על סך 21,000 ₪ (שמספרה 258) שנפרעה.

...

כך שבהיעדר כל ראיה בעניין ההמחאות האחרות, לא ניתן היה להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט קמא.

בנסיבות אלו ומעת שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, בכל מקרה לא היה מנוס מהמסקנה כי המערער לא הוכיח את תשלום היתרה (בסך 40,000 ₪) במזומן.

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.