ערעור על סירוב פסילת שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשם המבקש: עו"ד ארז בר-צבי ][]החלטה ] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ר' כרמל, והשופטים א' רומנוב ומ' ליפשיץ-פריבס) מיום 14.9.2021 בעפ"ג 59280-08-20.

העירעור נדחה, תוך שנקבע בפסק הדין (הנשיאה א' חיות) כי "בנסיבות המקרה דנן, משניתן גזר הדין, דרך המלך להעלאת טענות המערער נגד החלטות המותב, לרבות טענות פסלות, היא בעירעור על פסק הדין". המבקש אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום.

שכן, פסק דינו של בית משפט קמא נעדר דיון ממשי בטענותיו, תוך סרוב לידון בטענת הפסלות חרף פסק הדין שהורה על כך, באופן שגורם לעיוות דין חמור.

...

הערעור נדחה, תוך שנקבע בפסק הדין (הנשיאה א' חיות) כי "בנסיבות המקרה דנן, משניתן גזר הדין, דרך המלך להעלאת טענות המערער נגד החלטות המותב, לרבות טענות פסלות, היא בערעור על פסק הדין". המבקש אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום.

בית המשפט מצא לקבל את הערעור ביחס לחומרת עונש המאסר, מן הטעם שחרף חומרת המעשים המדובר בשני אירועים של גניבת כרטיסים, הגם שנעשו בהם שימושים מרובים ולאור העדר עבר פלילי של המבקש.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 38864-06-20 אש נ' אוסטר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שושנה ליבוביץ מבקש שמעון אש משיבים 1. אבנר אוסטר 2. רותי אוסטר החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באריאל (כבוד השופט א' ברגנר) מיום 2.6.20, בו נדחתה תביעת המבקש לפצוי כספי בגין עלויות תיקון ניזקי רטיבות והתקבלה תביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים.

המשיבים סירבו לתקן את מערכות האיטום והנקוז, חרף טענת המבקש כי מדובר בפגם מהותי שהוסתר על ידם בשלב המשא ומתן.

חלף זאת, הוא הודיע כי אין לו היתנגדות להמשך הדיון בפני המותב ודי באמור כדי לדחות את טענותיו בעיניין זה. מעבר לאמור, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

...

המשיבים טוענים כי חלק מטענות המבקש הן ניסיון להגשת ראיות נוספות בערעור; המבקש לא ביסס תביעתו הנטענת והמוכחשת בחוות דעת כנדרש, וכי זו נדחתה בדין נוכח טענות המשיבים ותמיכתן בעדויות הקבלן מטעם המבקש והמומחית מטעמם; כי ערכאה קמא הכריעה בהתאם למהימנות העדים וכי ערכאת הערעור לא תטה להתערב בכך; כן טוענים המשיבים כי דין טענות המבקש באשר לפסלות שופט להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות לערער להתקבל באופן חלקי, בעניין התביעה שכנגד בלבד.

אופי ההיכרות בין המותב למשיבים לא היווה עילה לפסילה לפי מבחן זה. התוצאה היא, שבקשת רשות הערעור נדחית לעניין התביעה ומתקבלת בעניין התביעה שכנגד במובן זה שהדיון בה מוחזר לבית משפט קמא, כמפורט בפסקה 16 לעיל.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.2020 בתיק עפ"ת 43002-10-20 שניתנה על ידי כב' השופט מ' כדורי, בגדרה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש פסילת רישיון הנהיגה שהושת עליו, עד לסיום הליכי העירעור.

המערער לא התייצב לדיון ביום 8.9.2020, נשפט והורשע בהיעדרו, לאחר שהמשיבה הציגה אישור מסירה בו סומנה הרובריקה "סירב לקבל – הודבק". על המערער הושת עונש פסילת רישיון נהיגה לחמישה חודשים, החל מיום 1.12.2020, לצד פסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים וקנס על סך 1,000 ש"ח. ביום 30.9.2020, הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בטענה כי לא קיבל את הזימון לדיון; כי קיימים פגמים באישור המסירה שהוצג, בדגש על הדבקתו מבלי שניתנה הוראה על כך על ידי בית המשפט, כקבוע בסעיף 237(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ); וכי קיים חשש לעיוות דין נוכח כפירתו באישומים המיוחסים לו. ביום 19.10.2020, דחה בית משפט השלום את הבקשה.

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתגובה המשיבה, ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 5293/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: אייל חייט נ ג ד המשיב: חיים מרדכי בצלאל גפנר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום, 21.5.2023, ברע"א 11691-05-23, שניתן על-ידי כבוד השופט א' דראל – סג"נ בשם המבקש: עו"ד הילה דהן-טובי ][]החלטה

השמאי סרב להשיב לשאלות ההבהרה, משטען כי אלה היו רבות מאוד, לא הוגשו בתום לב ולא בהתאם למטרתן הראויה; כמו כן, בית משפט השלום דחה את בקשת אייל לחקור את השמאי על חוות דעתו, נוכח הסכמת הצדדים שלפיה תהיה זו חוות דעת סופית ומוסכמת ללא עוררין.

בתוך כך, אושררו קביעות בית משפט השלום, שלפיהן לא עלה בידי אייל להוכיח כי נפלו בחוות הדעת פגמים, ודאי לא פגמים חמורים מן הסוג שמצדיק פסילת חוות דעת של מומחה מוסכם.

...

בדנן, סבורני כי בית המשפט המחוזי בהחלט עשה כן, משדחה את בקשת אייל לגופה, לאחר שמצא כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט השלום; כלומר, דחיית בקשתו של אייל לא נשענה על החלה 'רגילה' של אמות המידה שחלות בבקשת רשות לערער על החלטה אחרת.

אין בידי לקבל את הטענות.

לפיכך, גם טענות אלה – נדחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

]השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה בה התבקשנו לבטל את החלטת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה שלא להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' לומפ) בת"פ 40172-06-21 מיום 9.7.2023 אשר זיכה את משיב 3 (להלן: המשיב) מעבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לאמור: מבחינתו של המשיב, המנוח היה מחבל שנימצא בעיצומו של ניסיון לבצע פיגוע; המנוח זוהה כמחבל חמוש בנשק חם אשר סרב להשמע לכוחות הבטחון כך שהמשיב חש שנשקפת ממנו סכנה מוחשית; את הירי הראשון ירה המשיב רק לאחר שסבר שהמנוח מנסה לפגוע בחפים מפשע, וביניהם גב' אבו חדיד שצעקותיה שנשמעו מחוץ למיתחם ועל כן נדרשה לשיטתו תגובתו המיידית; את הירי השני ירה מפני שניסיון הקימה של המנוח מן הקרקע, חרף פציעתו וחרף הוראה שנשמעה לעברו שלא יזוז, הביאו את המשיב למסקנה שהמנוח עומד לשלוף נשק חם ולנסות לירות לעברו או לעבר הנוכחים האחרים במיתחם; לא הייתה מחלוקת כי המשיב לא ניכנס למצב בהתנהגות פסולה; המשיב נקט בחלופה פוגענית פחות בכך שירה תחילה לעבר פלג גופו התחתון של המנוח על מנת לנטרל אותו ובהתאם לאמונתו באותה עת כי לא יכול היה לנקוט בכוח מועט יותר כדי להביא לאותה תוצאה; ואין ספק כי הנזק שצפוי היה להגרם היה בסבירות גבוהה קטלני, אילו המנוח אכן היה מחבל חמוש השולף את נשקו על מנת לירות.

לאור כלל האמור לעיל, אני סבורה כי היתערבות אפשרית של בית המשפט בהחלטה של רשויות האכיפה שלא לערער על הכרעת דין מזכה, צריכה להיות שמורה רק לאותם מקרים יוצאי דופן בהם ישנו חשש שההחלטה התקבלה משיקולים זרים או ממניעים פסולים; או כאשר מדובר בהכרעת דין שברור על פניה כי היא שגויה.

...

כלל האמור לעיל מוביל אותי למסקנה לפיה אין מקום לקבל את העתירה.

כדי שבית המשפט יפעל באופן חריג ויתערב בהחלטה כזו, יש לקבוע כי היא התקבלה משיקולים זרים, או שהכרעת הדין המזכה היא שגויה באופן ברור ובולט; וכי כל יתר השיקולים תומכים אף הם במסקנה לפיה היה מקום לערער עליה.

אלה אינם פני הדברים במקרה דנן, ולכן כפי שציינתי בראשית הדברים – אף לשיטתי דין העתירה להידחות.