ערעור על סירוב לעיכוב ריצוי עונש מאסר בעבירות מס

בבית המשפט העליון רע"פ 3808/16 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. צקר בונה הצפון בע"מ 2. עבד עבאס אלגאני 3. תאמיר יזמות ובנייה בע"מ 4. חאמד מוראד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן, י' שטרית וס' דבור) מתאריך 05.04.2016, בע"פ 12244-07-15 בשם המבקשים 1, 4-3: עו"ד ג'רייס דחדולי בשם המבקש 2: עו"ד דריה גולדין בשם המשיבה: עו"ד נועם רוזינק החלטה

בגין שלושת האישומים הראשונים לכתב האישום השני – יוחסו לחברת תאמיר ו-למוראד, במכלול, 37 עבירות של ניכוי מס תשומות, מבלי שהיה להם מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, עבירה לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-119 לחוק מע"מ, כאשר לפי הנטען 31 מן העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ. בנוסף, יוחסו לחברת תאמיר ולמוראד – 44 עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי שעשו, או התחייבו לעשות עסקה, שלגביה הוציאו את החשבוניות, עבירה לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מע"מ, ו-44 עבירות של שימוש במירמה, או תחבולה, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ. באישום הרביעי לכתב האישום השני – מוראד הואשם בכך שסרב, או נימנע מלמסור מיסמך, פנקס, או דוגמה שהוא חייב למסרם, לאחר שנידרש לעשות כן, עבירה לפי סעיף 117(א)(1) לחוק מע"מ. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בהליך בפני בית משפט השלום הנכבד היתמקדה בשאלה האם עיסקאות כוח האדם, במסגרתן חברת קוד הילה סיפקה עובדים לחברת תאמיר (עובדים, אותם חברת תאמיר סיפקה בתורה לחברת צקר) – היו עיסקאות פיקטיביות, או שמא דובר בעיסקאות אמת (ראו: פיסקאות 9-8 להכרעת הדין).

עם מתן פסק הדין, בית המשפט המחוזי הנכבד עיכב את ריצוי עונשי המאסר שהושתו על עבאס ו-מוראד, לבקשתם, וזאת עד לתאריך 05.06.2016, ומוראד החל לרצות את עונשו, כפי שנקבע בתאריך זה. בתאריך 11.05.2016 הוגשה בקשת רשות העירעור.

נקבע גם כי, ככלל, הרשעה בעבירות מס מצדיקה הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, לצד הטלת קנס כספי, זאת, בשל פגיעתן הקשה בקופה הציבורית, ובעיקרון השויון (ראו: רע"פ 3120/14 נעים נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (08.05.2014)).

...

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן, י' שטרית, ס' דבור), ב-ע"פ 12244-07-15, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט נ' אדריס) ב-ת"פ 22439-07-09.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בחומר שצורף אליה, בתגובת המשיבה לבקשה, ובהודעות הצדדים, מושאי ההתפתחויות הנוספות בעניינו של עבאס – הנני סבור כי דין הבקשה הידחות.

מעבר לדרוש, גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור – הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה להפרדת הדיון בעניינו של עבאס.

בבית המשפט העליון רע"פ 528/18 לפני: כבוד השופט א' שהם המבקש: עסאם ספדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 26.12.2017, בע"פ 48681-08-17, שניתן על ידי כב' הרכב השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ו-ס' דבור בשם המבקש: עו"ד אדם ג'ורנו החלטה

בית משפט השלום ציין, כי בהיתחשב בנסיבות הללו, המקרה דנן "ניכנס לרף האמצעי של מיתחם העונש שהוזכר". בהמשך, הבהיר בית משפט השלום, כי "ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל, בצרוף ענישה מותנית וקנסות כספיים הולמים, תאזן נכונה בין מכלול האינטרסים, ולרבות אינטרס ההרתעה, הפרטי והציבורי". בסופו של יום, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת מס מסוג פשע, לפי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ, למשך 3 שנים; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת מס שאינה מסוג פשע, לפי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ; קנס כספי בסך 60,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו; וחתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪, לפיה ימנע המבקש מבצוע העבירות בהן הורשע, למשך 3 שנים.

בין היתר, טוען המבקש לקיומם של שקולי צדק המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. לטענת המבקש, שגה בית המשפט השלום עת קבע בגזר הדין, כי המבקש "לא עמד על הסרת המחדל במלואו, וחרץ את דינו של המערער [המבקש] בשנת מאסר בפועל במהלכה לא תהיה כל הכנסה או עזרה ממשפחת המערער [המבקש] בכדי לסגור מחדלים". המבקש הוסיף וטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי "לא שמענו, כי במהלך תקופה זו, נעשה ניסיון כלשהוא להסיר את המחדלים מעבר להסרת המחדלים חלקית בבית המשפט קמא". לשיטת המבקש, וכפי שציין בפני בית המשפט המחוזי, הוא עצמו פנה למס הכנסה, ואילו הם "סירבו להגיע איתו להסדר, ודרשו את כל החוב בתשלום אחד". המבקש טוען, בהקשר זה, כי "עצם הצעת כבוד בית המשפט המחוזי לחזור מבקשת החזרה מהודאה, סרובו לשמוע כל בקשה למתן אורכה להסרת מחדלים, סרובו לשמוע בקשה למתן תסקיר לעניין העונש, ובסוף רושם בפסק דינו כי לא שמע על ניסיונות להסיר מחדלים בתקופת העירעור, זאת לאחר ששמע זאת מפיו של הח"מ, כל זה מהוה ניגוד קשה לעקרונות הצדק". בהמשך, טוען המבקש כי הערכאות הקודמות שגו, משלא התייחסו לנסיבותיו האישיות, לרבות היותו אב לילדים והמפרנס העקרי של משפחתו; והיותו זקוק ל"טפול רפואי קבוע".

סוף דבר, הבקשה לרשות העירעור נדחית בזאת, וכפועל יוצא מכך מתבטלת החלטתי, מיום 17.01.2018, בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש.

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופט נ' אדריס – סג"נ), בת"פ 433-09-11, מיום 10.07.2017.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

סבורני כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה שהועלו על ידי המבקש.

סוף דבר, הבקשה לרשות הערעור נדחית בזאת, וכפועל יוצא מכך מתבטלת החלטתי, מיום 17.01.2018, בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון והשופטים: י' רז-לוי ו-י' עדן) ב-ע"פ 43446-01-16, בגדריו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת ג' שלו) ב-ת"פ 2537-09, אשר במסגרתו נגזרו עליהם העונשים הבאים: (א) על המבקש 1 הושתו – 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירות מהסוג שבהן הוא הורשע; קנס בסך 20,000 ש"ח, או 80 ימי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות בסך 50,000 ש"ח לבל יעבור את אחת העבירות שבהן הוא הורשע, למשך שנתיים, או 90 ימי מאסר תמורתה.

(ב) על המבקשת 2 הושת קנס בסך 30,000 ש"ח. לצד בקשת רשות העירעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהושת על המבקש 1.

בהקשר זה נטען כי לאחר שאותו אדם הבין מפי המבקש 1 כי המוצרים המיובאים מיועדים להגיע לחברון – הוא סרב לטפל בבקשה.

...

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון והשופטים: י' רז-לוי ו-י' עדן) ב-ע"פ 43446-01-16, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת ג' שלו) ב-ת"פ 2537-09, אשר במסגרתו נגזרו עליהם העונשים הבאים: (א) על המבקש 1 הושתו – 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירות מהסוג שבהן הוא הורשע; קנס בסך 20,000 ש"ח, או 80 ימי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות בסך 50,000 ש"ח לבל יעבור את אחת העבירות שבהן הוא הורשע, למשך שנתיים, או 90 ימי מאסר תמורתה.

נוכח כל האמור לעיל – לא מצאתי כי הבקשה שלפני מעלה לדיון שאלה משפטית עקרונית, או כי מתקיימים שיקולי צדק מיוחדים המצדיקים מתן רשות ערעור בענייננו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

נוכח דחיית הבקשה למתן רשות ערעור שבכאן – ממילא נדחית גם הבקשה הנוספת הנזכרת בכותרת: לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהושת על המבקש, וזאת מבלי לגרוע מזכותו של המבקש להגיש בקשה פרטנית ליציאה לחו"ל מטעמים מיוחדים (כפי שעשה בעבר על פי האמור בבקשה), ובהקשר זה זכויות וטענות הצדדים שמורות להם.

באותה החלטה הוספתי והדגשתי כי – "הענות לבקשה בדבר עיכוב ביצועו של עונש מאסר, אשר מוגשת במסגרתו של ערעור על ההרשעה או על העונש, כרוכה במחיר חברתי בלתי מבוטל. כוונתי לדילול האנטרס ההרתעתי אשר מתחולל על פני ציר הזמן. ככל שחולף הזמן אשר מפריד בין ביצוע העבירה לריצוי העונש, עניינה של החברה בהרתעת העבריין, ואף בהרתעת רבים, הולך ופוחת, והנכונות החברתית להשתחרר מהזכרון המעומעם של "החטא הקדמון" הולכת ומתחזקת.

סרובו של המערער לאפשר לחוקרים כניסה לאפליקציות שבמכשיר הטלפון החכם שלו.

...

מסקנה ברורה זו מבטלת את הצורך לדון בטענות המערער בנוגע למחדלי חקירה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת המערער לעכב את ביצועו של עונש הקנס שהושת עליו כאמור נדחית אף היא – זאת, בהתאם להלכה שאינה מאפשרת עיכוב ביצוע קנסות אלא במקרים חריגים שבחריגים (ראו: עניין פרץ, פסקה 28).

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים על פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון) בבצוע עבירות מס והוטל עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי וקנס כספי.

כמו כן מציינת המדינה כי הבקשה אינה נתמכת בתשתית עובדתית מספקת וכי לא נגרם למבקש עוות דין בבית המשפט המחוזי, שכן בית המשפט הציע למבקש כי ימונה לו סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית אך הוא סרב לכך אף שידע כי ייתכן ועונשו יוחמר.

כפי שצוין, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי היה בעניינינו ביום 25.11.2018.

שנית, טענת המבקש בדבר מצבו הנפשי לאחר מתן פסק-הדין לא נטענה בעלמא והיא נתמכת במידה מסוימת באישור הרפואי שצורף לבקשה שבו צוין כי מצבו הנפשי של המבקש הוחמר "עקב החלטת בית המשפט להענישו במאסר בפועל". ולבסוף, עסקינן במקרה שבו בית המשפט המחוזי קיבל ערעור של המדינה והחמיר בעונש וקבע, בנגוד לבית משפט השלום, כי המבקש ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח.

המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את בקשת רשות ערעור ואת החלטתי זו, ותביאו בפני שופט לנוכח קיומה של בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

...

לנוכח הצטברותם של השיקולים הנזכרים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה וכי לא יהיה זה נכון לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקש.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא.

המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את בקשת רשות ערעור ואת החלטתי זו, ותביאו בפני שופט לנוכח קיומה של בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.