העירעור מתייחס ל- 2 שיקים ראשונים מתוך 10 שיקים שנמשכו על ידי המערער מחשבונו בתקופה שבין 16.08.2018 לבין 02.11.2018, וסורבו על ידי הבנק לאור חריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון (להלן:״השיקים״).
(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1) הבנק סרב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2) הבנק סרב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
המערער טוען מכוח סעיף 10(א)(3) לחוק, לפיו רשאי בית המשפט לגרוע שיק ממנין שיקים שסורבו, בבחינת התקיימותו של "יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק", אם בשל יתרה מספקת בחשבון, או מכוח הסכם עמו.
כמוכן, טענת המערער לפיה אילו הבנק היה מודיע לו שאיננו מאשר את כיבוד השיקים הוא היה פועל בדרכים חלופיות ומונע את סרוב השיקים, איננה מניחה את הדעת מאחר והוא לא פעל למניעת סרוב ולו אחד מ- 8 השיקים שלאחריהם כאשר כבר ידע בודאות שהבנק לא יאשר כיבודם לאור החריגה בחשבון, ובכך היה מונע את ההגבלה.
...
ראו לעניין זה את דברי כב' השופט רובנשטיין בר"ע 9162/94 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (פורסם בנבו, 05.12.04):
"ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בין המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק."
טענת המערער לפיה הפקידה אישרה את פירעון השיקים, ובכך יצרה אצלו ציפייה אמתית כי הבנק אכן חייב לפרוע את השיקים מכוח אישור זה, איננה מניחה את דעתי.
נוכח המפורט לעיל, אני דוחה את הערעור.
אני מורה על חילוט העירבון על סך של 2,000 ₪ אשר הופקד בתיק והעברתו ב"כ המשיב.
