לטענתו, אפילו אם נניח לפי שיטת המערער כי לכאורה היה קיים נוהג כלשהוא, ברור לכל כי לאחר סרוב מספר לא מבוטל של שיקים, וודאי שלאחר הגבלת החשבון, וחשוב מכל, לאחר הגשת תגובת הבנק, במסגרתה הבנק היתנגד בכל תוקף לטענות המערער, היה על המערער לדעת את עמדת הבנק, ובכך נשמט היסוד מהסתמכות עתידית של המערער על הנוהג הנטען.
תשובתו של הבנק היא כי השיק הוצג לפרעון ביום 20.11.2018, וכי כיבוד השיק העמיד את החשבון על יתרת חובה בסך של 24,873 ₪, ולפיכך סורב השיק מחמת אי כסוי מספיק.
בנסיבות אלו, כאשר האיחורים היו בני יום, כאשר באותו יום או למחרת כוסו סכומי השיקים, כאשר לאחר שהמערערת הועמדה על ידי בית המשפט על כך שעליה לדאוג לפרעון השיק ביום שבו הוא מוצג לפרעון (והגם שהיה עליה לדעת זאת גם קודם לכן), לנוכח העובדה שהמערער אכן דאג לכסוי היתרה שמעבר למסגרת האשראי למחרת, וכאמור לאחר הדיון הראשון דאג לכך שלא יסורבו עוד שיקים, היינו, המערער תיקן את היתנהלותו להבא, אני סבורה, כי למצער, לפנים משורת הדין, יש לקבל את העירעור, ולגרוע את השיקים ממניין השיקים על פי החוק, והגם שהבנק, נהג כדין והיה רשאי לסרב לכבד את השיקים.
...
בנסיבות אלו, כאשר האיחורים היו בני יום, כאשר באותו יום או למחרת כוסו סכומי השיקים, כאשר לאחר שהמערערת הועמדה על ידי בית המשפט על כך שעליה לדאוג לפירעון השיק ביום שבו הוא מוצג לפירעון (והגם שהיה עליה לדעת זאת גם קודם לכן), לנוכח העובדה שהמערער אכן דאג לכיסוי היתרה שמעבר למסגרת האשראי למחרת, וכאמור לאחר הדיון הראשון דאג לכך שלא יסורבו עוד שיקים, היינו, המערער תיקן את התנהלותו להבא, אני סבורה, כי למצער, לפנים משורת הדין, יש לקבל את הערעור, ולגרוע את השיקים ממניין השיקים על פי החוק, והגם שהבנק, נהג כדין והיה רשאי לסרב לכבד את השיקים.
לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יש לגרוע את השיקים נשוא הערעורים המאוחדים ממניין השיקים על פי החוק.
עם זאת, בהתחשב בכך שהבנק נהג כדין, ובכך שהתנהלות המערער הכבידה על הבנק והטריחה אותו לדיון שבו הבנק אינו אלא ממלא תפקיד שהוטל עליו על ידי המחוקק לטובת הציבור בכללו, ישלם המערער לבנק הוצאות הערעורים המאוחדים בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.
