עקרי העובדות טענות הצדדים
לטענת התובע, יש לפסול את פסק הדין הן מחמת תרמית והן מחמת ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין.
הנתבעת פרטה את הראציונאל שבעקרונות "סופיות הדיון" והסתמכות בעלי הדין על תוצאותיו והצביעה על כך שאין ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק-הדין, והראיה היחידה שאליה הפנה התובע, התכתבות עם בא כוחו דאז עו"ד מ.ע. שאומר כיום שהוא מיתנגד לחוב, אינה מאיינת את ההסכמה שניתנה אז. התובע לא הגיש ערעור על פסק דין והגשת הבקשה חמש שנים אחרי מתן פסק הדין חורגת מכל אמת מידה סבירה ומקובלת.
הכרעה
מכאן נבחן את טענות התובע כעת, וכפי שנראה אין בטענותיו דבר וחצי דבר ודין התביעה להדחות כבר בשלב זה.
כזכור, טוען התובע כי התגלו 4 ראיות חדשות (בא כוחו הקודם הסכים בשמו לפסק דין ללא ידיעתו, הגיש השגה בשמו ללא ידיעתו, העיריה סיכלה את ההשגה והעידה עדות שקר), ואולם כל "הראיות" לאו ראיות הן, חלקן לא היו קיימות לפני מתן פסק הדין בדיון, וחלקן כן הועלה טרם חתימת הפסיקתא בשנת 2020, כך שהדרך להשיג היתה בעירעור ולא בבקשה זו.
אפרט.
טענה לעדות שקר? קנוניה? בפסיקה נקבע כי "ביטולו של פסק דין חלוט, קל וחומר מקום שבו בפסק דין מוסכם עסקינן אינו דבר של מה בכך. מכאן, כי על הטוען לביטול פסק חלוט מחמת גילוין של ראיות חדשות מוטל נטל כבד מאוד"(ר"ע 8875/18 יעקב פוזיילוב נ' כונס הנכסים הרישמי, 14.1.19 פורסם בנבו) תימלול שיחה שאין בו דבר וחצי דבר, גם אם יוכח שאכן נאמר על ידי עו"ד מ"ע אינו מהוה מסד ראייתי שמצדיק התחלה של בירור שכזה.
"
ובהמשך:
"אשר על כן, חרף ההכרה העקרונית בסמכות לביטול פסק דין מוסכם... הרי שהדבר צריך להֵעשות במשׂוּרה, במקרים חריגים בלבד, בהליך המיועד לכך, בהימצא טעמים כבדי משקל ומשכנעים ביותר ... גם בנידון דידן, דומני, כי המחלוקת בין חברַי במישור העקרוני, אינה חריפה; נידרשת אי-חוקיות מובהקת, על מנת להצדיק סטייה מעיקרון סופיות הדיון ובטול פסק דין שניתן בהסכמה." (ע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב. בונוס בע"מ פס"ד מיום 2.9.21
אכן, בתי המשפט ממעטים לסלק תביעות על הסף, אולם שורת הצדק וההיגיון מחייבת לעשות כן בעיניינו.
...
"אין משמע כך שהוא מבקש לחזור מההסכמות שנתן להסדר הנ"ל שקיבל תוקף של פסק דין, היות והוא בטוח בכך כי די בבדיקה ולו שגרתית וקלה בכדי להגיע למסקנה ולתוצאה לפיה יש להביא לביטול החיוב על שמו ודחית התביעה ככל שהיא מתייחסת אליו" (ס' 10 לבקשה מיום 15.10.2020 שהוגשה באמצעות עו"ד עאמאר דראושה).
הכרעה
מכאן נבחן את טענות התובע כעת, וכפי שנראה אין בטענותיו דבר וחצי דבר ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה.
כזכור, טוען התובע כי התגלו 4 ראיות חדשות (בא כוחו הקודם הסכים בשמו לפסק דין ללא ידיעתו, הגיש השגה בשמו ללא ידיעתו, העיריה סיכלה את ההשגה והעידה עדות שקר), ואולם כל "הראיות" לאו ראיות הן, חלקן לא היו קיימות לפני מתן פסק הדין בדיון, וחלקן כן הועלה טרם חתימת הפסיקתא בשנת 2020, כך שהדרך להשיג היתה בערעור ולא בבקשה זו.
אפרט.
אין הצדקה לניהול הליך שלם ומלא על חשבון מתדיינים אחרים הממתינים לתורם ועל חשבון הקופה הציבורית של עיריית ירושלים על סמך טענות חמורות וקשות כלפי רשות מקומית ועורך –דין (שלא נתבע כלל בהליך זה מבלי להטעים מדוע), שהופרחו לאוויר, בעלמא ולא ביסוס מינימלי, לא כל שכן הרף הגבוה, מאוד, שנקבע להוכחת טענות מסוג זה.
בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מתקבלת, אני דוחה את התביעה ומורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.