ערעור על סיווג מכבסה כמכבסה מרכזית

כמפורט בפסק הדין של בית משפט קמא, המערער מנהל מאבק מול המשיבה על סיווג המכבסה מאז שונה סיווגה ב- 1997 ממלאכה לשירותים.

לא למותר להעיר, כי העובדה שעד שנת 1997 חויבה מכבסת המערער בארנונה לפי סיווג של מלאכה, וכן הכרתה של המשיבה במכבסות עטרות כמכבסות בעלות אופי תעשייתי, תוך שקבעה להן תעריף דומה לתעריף של תעשיה ומלאכה, אף שהם כלולים כתת-סיווג של שירותים, מצביעה על כך - ולו באופן חלקי - שגם המשיבה אינה רואה מכבסות מרכזיות, דוגמאת מכבסת המערער, כמקרה מובהק של שירותים.

...

הליכי השגה וערר שהגיש המערער נגד שינוי סיווג מכבסתו הסתיימו בסופו של דבר בהסדר מוסכם בין הצדדים שתחולתו עד סוף 2005.

סיכומם של דברים: נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי סיווגן הנכון של מכבסות מרכזיות דוגמת מכבסתו של המערער הוא "מלאכה", ולא "משרדים, שירותים ומסחר", כפי שקבעה המשיבה.

בחינה של תכליות אלה - שבתקפותן בחלקן הטלתי ספק בעניין מרסייה - בנדון דידן מובילה למסקנה, שאליה הגיע חברי, כי אף מאותם טעמים דשם יש לסווג מכבסות מסוג זו בה עסקינן כ"מלאכה".

נראה לי כשלעצמי, כי על הציר שמתאר חברי - "תעשיה", "מלאכה" ו"שירותים" תיתכן "מלאכה", שבחלקה קרובה יותר לשירותים (לדוגמה, בהקשר של מלאכת הסַפָרות שנדונה בעניין מרסייה, חלק מעיסוק הסלון אינו מלאכת הכפיים של הספרות אלא מכירת מוצרים – פסקאות ל'-ל"א).

תמצית טענות הצדדים לטענת המערערת, תת-הסווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באיזור התעשייה עטרות" אשר נמצא תחת סיווג הנכסים "משרדים שירותים ומסחר" הנו בטל, ובמקום זאת יש לסווג את הנכס במסגרת סיווג "מלאכה", ולקבוע לו תעריף נמוך התואם סיווג זה. טענה זו מבוססת על ההלכה שנקבעה בעיניין עע"מ 2503/13 זהר נ' עריית ירושלים (פורסם בנבו, 4.2.15) (להלן: "הילכת זהר"), במסגרתה נקבע כי הסווג המתאים למכבסות מרכזיות הנו סיווג "מלאכה" ולא "משרדים שירותים ומסחר". אכן, תת-הסווג שנקבע לנכס כבר בשנת 2006 נועד להקל על המערערת ועל כן גם נקבע לה תעריף נמוך יותר מהתעריף שנקבע ליתר הנכסים בסווג "משרדים שירותים ומסחר", אך שעה שנקבע לפי הילכת זהר כי התעריף המתאים למכבסות מרכזיות הנו סיווג "מלאכה" הקובע תעריף נמוך יותר מזה שנקבע לנכס בתת-סיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באיזור התעשייה עטרות", הותרת סיווג הנכס על כנו הנה בלתי חוקית ובלתי סבירה.

...

לפיכך הגישה המערערת ערר לפני ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") במסגרתו טענה כי יש להכליל את הנכס תחת סיווג "מלאכה" (בתעריף הקבוע לצד איזור ג' המתאים לנכס לטענת המערערת, של 90.34 ₪ למ"ר) ולא לפי תת-הסיווג "מכבסות עתירות שטח מעל 400 מ"ר באזור התעשייה עטרות" המצוי תחת הסיווג "משרדים שירותים ומסחר". ביום 19.1.06 נדחה הערר.

שעה שצו הארנונה עומד בתוקפו, אין מנוס מדחיית טענות המערערת כנגד הסיווגים הקבועים בו (ראו גם: בר"מ 1666/09 מגדסי נ' מנהל הארנונה של רחובות (פורסם בנבו, 1.2.10)) ובדין אפוא קבעה הוועדה כי אין בסמכותה לדון בהן.

מכאן אפוא, כי לא קמה כל עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר והערעור נדחה בזה.

פסק הדין בעיניין זהר ביום 4.2.15 ניתן פסק הדין בעיניין זהר, הקובע כי סווגן הנכון של מכבסות מרכזיות הוא "מלאכה" ולא "שירותים". לפיכך נקבע, כי התיקון שערכה עריית ירושלים לצוו הארנונה אינו חל על המערערת שניהלה מכבסה מרכזית בירושלים.

...

כב' הנשיא דאז גרוניס שב והזכיר את העובדה שטרם נקבע סיווג חדש לעסקים כדוגמת עסקה של התובעת וקבע כי: "דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא שראיתי צורך להידרש לטענות המבקשת לגופן. לאחר שניתן פסק-הדין בעניין מרסייה, שבה והועלתה בפני בבית משפט זה במספר הזדמנויות שאלת סיווגם של נכסים לעניין גביית ארנונה תחת הקטגוריה של "בתי מלאכה" (ראו, בר"ם 7383/11 ריבנאי נ' מנהלת הארנונה עיריית רמת גן (‏22.12.2011); בר"ם 2968/11 אר. אם. אלקטרוניקס ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (‏2.12.2013); הליך נוסף העוסק בסוגיה זו תלוי ועומד בגדרו של עע"ם 2503/13).

מדובר בערעור של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, אשר דחה עתירה לביטול תיקון שערכה עיריית ירושלים בצו הארנונה בשנת 2006, בגדרו נקבע, כי סיווג של מכבסות הוא "משרדים, שירותים ומסחר". בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המערער וקבע, כי ראוי שסיווגן הנכון של מכבסות דוגמת המכבסה של המערער, שהינה מכבסה מרכזית בשטח של כ-200 מ"ר ומשתרעת על פני שלושה מפלסים, יהיה סיווג של "בית מלאכה" ולא "שירותים". לפיכך, נקבע כי דין הערעור להתקבל.

משכך, אני דוחה את טענת ב"כ התובעים ביחס לתקופת ההשבה שמעבר ל-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור.

לסיכום – אני מקבלת את התביעה הייצוגית וקובעת כי על הנתבעת להשיב את כספי ארנונה שנגבו מחברי הקבוצה ביתר, עקב סיווג הנכסים כ"בניינים שאינם משמשים למגורים", למשך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה, דהיינו בשנים 2010 ו-2011.

בנסיבות אלה אני קובעת, כי ישולם לתובעים המייצגים גמול בסך 10,000 ₪ לכל אחד.

המערער סבור כי כשם שפעילות של מכבסה סווגה על ידי בית המשפט העליון תחת הסווג "מלאכה", יש לסווג גם מכוני שטיפה כ"מלאכה".

נפסק כי שילוב של מיכון בעבודתן של מכבסות מרכזיות, כמו בעבודתם של בתי מלאכה אחרים, אינו מוציא אותן מגדר מלאכה, ובודאי שלא לעבר שירותים (פסקה 33 לפסק הדין).

...

ככל שיש יסוד סוציאלי בסיווג, הרי שהוא מצוי לטעמי בעידוד פעילות המספקת פרנסה לפועלים ועובדי כפיים, ובפרט פעילות המצריכה שטח גדול יחסית, בהשוואה לשטח הנדרש לאספקת שירות של עובדי "צווארון לבן". המסקנה העולה מן האמור היא כי יש לקבל את הערעור ולהורות על שינוי הסיווג של החיוב לגבי שלושת הנכסים מ"מסחר ושירותים" ל"מלאכה" (לפי חלק ג' של צו הארנונה של עיריית אשדוד).

סוף דבר – הערעור מתקבל, כך שבשלושת הנכסים בהם מחזיק המערער, יבוא הסיווג של מלאכה תחת הסיווג של מסחר ושירותים, וזאת ביחס לשטחים הרלוונטיים בכל נכס.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

כללי פסק דין בעירעור על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה של עריית ירושלים מיום 7.8.19; במוקד הדיון שאלת סיווג המכבסה שבבעלות המשיב.

החלטת הועדה בהמשך לאמור ניתן לסמן בהחלטה שני נושאים עקריים: החלטת הועדה להאריך את המועד למרות איחור כפול, הן בהגשת הערר והן בהגשת ההשגה, קודם לכן; והחלטתה לקבל את הערר שהוגש בפניה (על ידי המשיב דנן) לפיו נכון לסווג את המכבסה שבבעלות המשיב כמכבסה מרכזית כהגדרתה בעע"מ 2503/13 ולא כמכבסה שכונתית, היינו כנכס שנכון לסווגו כבית מלאכה.

...

על יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן, הגעתי לכלל מסקנה שהדין עם המערער, ויש לסווג את המכבסה שבבעלות המשיב על פי ההגדרה שבצו המיסים.

בכלל תכונות אלה, מיקומה של המכבסה, כשיש להבחין בין מכבסה המצויה בשכונת מגורים לבין מכבסה המצויה באזור בו ממוקמים בתי חרושת ושאר עסקים תעשייתיים; עוד בכלל אלה, שאלת סדר הגודל של המכבסה הנדונה, היינו שגם משטחה ניתן ללמוד על אופייה [ולא בכדי אף הוועדה מצאה להתייחס לכך, הגם שלבסוף הגיעה למסקנה שונה, ועיין לעיל].

סוף דבר.