חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על סיווג ארנונה של חניון המשמש למסחר

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מונח לפני ערעור על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית אור יהודה מיום 21.9.14, אשר דחתה ערר שהגישה המערערת על החלטת מנהלת הארנונה בעריית אור יהודה לסווג לצרכי ארנונה את הנכס המצוי בחזקתה בסווג "בניינים המשמשים למסחר ו/או למחסנים". לטענת המערערת, הסווג הנכון והראוי לנכס, הפועל מתוך חניון תת קרקעי ומשמש לממכר ולשיווק צעצועים, הנו "חניונים". רקע הדברים וההליכים שלעניין המערערת, אלף בית בייבי בע"מ, מנהלת עסק לממכר ולשיווק צעצועים מתוך חניון תת קרקעי, המצוי ברחוב דוד אלעזר 107 באור יהודה (להלן: הנכס).
על פי הטענה, באם אמנם היה ממש באופן הפרשנות המוצע על ידי הערייה, לפיה אין הבדל בין מסחר המתקיים בבניין רגיל לבין מסחר המתקיים בחניון, כי אז לא היה צורך להוסיף את המילים "המשמשים לצורך" המופיעים בהגדרת הסווג "חניונים". לעניין אחרון זה מפנה המערערת לצוי הארנונה של עיריות בת ים, יהוד ופתח תקווה, תוך שהיא מבקשת להצביע על הניסוח הבהיר והברור בצוים אלה, וזאת להבדיל מצו הארנונה נשוא ענייננו.
...
על רקע האמור, בדין קבעה ועדת הערר בענייננו, כי הפרשנות המוצעת על ידי המערערת הינה בלתי סבירה, ובלשונה: פרשנות על דרך העוררת מביאה למצב בו עסק המתנהל בשטח של חניון, יזכה להנחה של כ-80%-90% בשיעור הארנונה, ואיננו רואים כל סיבה הגיונית להגיע למסקנה זו. פרשנות על דרך המשיבה מביאה למצב דברים הגיוני ושלם מבחינת שיעורי הארנונה.
" לאור כל האמור, החלטת הועדה לפיה אין לסווג את עסקה של המערערת תחת הסיווג "חניונים" הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה. לפני סיום אציין, כי בהליך שלפניי העלתה המערערת גם את הטענה כי משקיים בצו הארנונה סיווג ספציפי לנכס המשמש למסחר וממוקם בחניון, יש להעדיף אותו, כשלעניין זה היא הפנתה להלכה שנפסקה בעניין מישל מרסייה.
סוף דבר החלטתה של ועדת הערר הינה החלטה ראויה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

העירעור זהו ערעור על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה כללית של עריית פתח תקווה (להלן: "ועדת הערר" או "הוועדה") (יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום, הגב' שושנה פרופ' ומר יהושוע גולדרט), מיום 2.7.14, לפיו חויבה המערערת בתשלום ארנונה בגין חניון הקיים בבית המשלב מגורים ומסחר לשנים 2012 – 2014 (להלן: "ההחלטה").
למען העמד דברים על דיוקם – החניון חויב על ידי המשיב בשני נכסים נפרדים המכונים "001" ו-"000", כאשר השטח המיוחס לחניון 001 הוא החניון המיועד לשמש לדירות המגורים ולגבי חניון המכונה "000" – המדובר בשטח בו משכירה המערערת 12 מקומות חנייה לבנק מרכנתיל דיסקונט הפועל בקומת המסחר, ו-4 חניות משמשות את הנהלת ביניין המגורים-המערערת ולטענת המערערת ,יתרת שטח החניון העומד ללא שימוש, יש לפטור אותה מארנונה על פי סעיף 3.1.7 לצוו הארנונה של עריית פתח-תקווה (להלן: "צו הארנונה"), כמו שיש לפטור את השטח של "001". מביקורת שנערכה על ידי מנהל מחלקת הארנונה של עריית פתח תקווה בחודש מרץ 2012 עלה כי 16 מקומות חנייה פעילים בנכס בשטח של 594 מ"ר ויתרת השטח העומדת על 6,974 מ"ר איננה בשימוש.
יתר טענות העוררת נדחו, שכן יתרת נכס 000 וכל נכס 001 יחויבו בסווג חניון לתקופה שמ-1.12.12 ועד תום 2014, וזאת לאחר הפחתת הפטור שניתן.
...
ההכרעה של ועדת הערר ועדת הערר, לאחר ששמעה טיעוני הצדדים, הוצגו בפניה מסמכים שונים, הגיעה למסקנה כי: בגין 12 חניות בנכס 000 המערערת פטורה ויש לחייב את בנק מרכנתיל דיסקונט בחוב הארנונה.
הוועדה לא הסתפקה במסקנות אלו, והיא גם בחנה את הסכמי השכירות שהוגשו לה, ועל פיהם מצאה תמיכה נוספת למסקנה כי לדיירים להם מושכרות יחידות בבניין אין כלל זכות לחנייה בחניון: "לא זו אף זו. בהסכם השכירות שהוגש עם כתב הטענות בין העוררת לבין אחד מדיירי מקבץ הדיור לא מוזכר כלל נושא הזכות לשימוש בחניון המצוי בנכס, דבר המעיד כי אכן הזכות לחנייה בנכס – בחניון התת קרקעי, לא כלולה כלל בזכות השכירות" (סעיף 6.2.4 להחלטה).
לאור כל האמור לעיל נדחה הערעור.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך כולל של 9,000 ₪.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט א' רובין) דחה את העתירה ובתוך כך קבע: "הוראת סעיף 3 ט' חלה, על פי לשונה, על ביניין שיש בו שתי יחידות דיור או יותר. טענת המערער כי ההוראה חלה רק על מבני מגורים אינה משכנעת, כיוון שכאשר רצה מחוקק המשנה לייחד בנספח ג/3 הוראות מיוחדות לבנייני מגורים הוא עשה כן במפורש. כך למשל, בסעיף 3ה' ניתן פטור לחצר בבניין 'המשמש למגורים', ובסעיף 3ז' ניתן פטור חלקי למחסן המצוי 'בבניין המשמש למגורים'. סעיף 3 ט' לעומת זאת, נוקט במונח רחב יותר – 'יחידות דיור בבניין' – החובק גם ביניין המשמש למסחר ולמשרדים". ועדת הערר קבעה כי פסיקתו זו של בית המשפט לעניינים מינהליים "מחייבת גם בעניינינו": "בית המשפט העליון סרב להעניק למשיב רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וציין שהוא אינו קובע שחלה טעות ביישום הדין. בית המשפט העליון קבע שהתוצאה בנסיבות המקרה, 'וביניהן העובדה שהזכויות בחניון אינן בידיו של גורם אחד, אינה מעוררת אי-נוחות או תחושה של אי-צדק'... העולה מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון הן מבחינה משפטית והן מבחינה של שקולי צדק, הוא שאין לקבל את עמדתו של המשיב (ראו לעניין זה גם עמ"נ 35526-09-15 מרכז מסחרי תלפיות בע"מ נ' מנהל הארנונה עריית ירושלים). לתוצאה דומה הגיע בית המשפט העליון גם בפרשנות של שטחים משותפים בצו הארנונה של עריית תל אביב (בר"ם 7703/06 מנהל הארנונה עריית תל אביב יפו נ' אפריקה ישראל (16.5.07)". מנהל הארנונה טוען כי ועדת הערר שגתה בקביעתה ולפיה פסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעיניין ים חניונים "מחייבת גם בעניינינו". הוא מפנה לפסיקה נוספת של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר בה התקבלה פרשנותו להוראת סעיף 3ט ובהתאם לכך קבעה כי תחולתה של הוראת הפטור האמורה מוגבלת לשטחים משותפים בבניינים המיועדים למגורים בלבד.
המלון טוען כי טענתו לגבי שטח זה הייתה שמדובר בשטח משותף וכי מסיבה זו יש לפטור אותו מארנונה: "טענות המערערת אינם בעצם חיוב השטחים הטכניים כשטחים טכניים אלא טענת המערערת כי אי החיוב נובע מכך ששטחים אלו הנם שטחים משותפים לכלל המחזיקים בנכס – טענה שהועדה קיבלה". אין עילה להתערב בהחלטתה של הועדה לעניין סיווגו של השטח שבקומה מינוס 3 כשטח טכני החייב בארנונה, אך דומה כי טענת המלון בעיניין זה מחדדת את הצורך ובקבלת חלטה מחודשת בעיניין זה. החניון העליון הועדה דחתה את בקשת המלון לסווג את חלקו הימני של החניון העליון כחניון שלא בתשלום, וקבעה כי סיווג זה יחול רק על שטחי חניית הנכים: "העובדה שחלק ממשתמשי החניון העליון אינם משלמים עבור השמוש בחניון אינו מאפשר לפטור את כל החניון מהחיוב בארנונה. אולם השטחים שמסומנים לנכים שאינם משלמים בגין החניה הנם שטחים שניתן לתחם אותם באופן נפרד ושונה בסווג שהולם יותר את השמוש שנעשה בהם. אשר על כן יש לקבוע כי השטחים שמסומנים כשטחים לנכים יסווגו כחניון ללא תשלום". מנהל הארנונה טוען כי שגתה ועדת הערר בסווג שטח חניית הנכים כחניה שאינה בתשלום.
...
מהמקובץ עולה כי בנסיבותיו של העניין שלפנינו אין ועדת הערר מוסמכת לדון בשאלת הטלת החיוב הרטרואקטיבי.
משכך אין עילה להתערבות בהחלטתה של הוועדה בעניין זה, ומשכך דינה להידחות.
סוף דבר ערעור מנהל הארנונה מתקבל באופן חלקי בנושאים שלהלן: חיוב השטחים המשותפים במלון (סעיף 17 לפסק הדין).

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זהו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד עריית תל אביב יפו שדחתה ערר שהתנהל לפניה ואישרה את קביעת סיווג הנכס לצורך תשלום ארנונה.
לאור ממצאים אלה החליט המשיב על שינוי סיווג החניון לצרכי ארנונה; בהתאם למימצאים אכן שונה הסווג ל"בניינים שאינם משמשים כמגורים", שינוי שהביא להגדלת חיוב הארנונה של המערערות בשיעור ניכר ובפועל מ-90,133 ₪ ל-502,791 ₪.
עוד נטען כי "לפי תקנות ההסדרים, חניון המסווג בסווג ""עסקים" הנו חניון בתשלום בלבד" (שם), וכי "בשנת 2015 עריית ת"א, תיקנה את התעריף בצו הארנונה שלה לנכסים מסוג "חניון ללא תשלום" מסך של 40.96 ₪ למ"ר לסך של 64.83 ₪" (שם) ומכאן נובע, לטענת המערערות כי "הסווג המתאים לנכס שהוא עסק ואשר השמוש שנעשה בו הנו לחניה ללא תשלום, הנו "חניון ללא תשלום", המשויך לסוג הנכס של "משרדים, שירותים ומסחר"" (שם).
...
מסקנה זו של ועדת הערר מעוגנת כדבעי בחומר הראייתי שהונח לפניה ובכלל זה עדות נציג המערערות בעצמו שדבריו רק חיזקו את המסקנה הזו ולכך נוספים דברי נציג המשיב שערך את הביקורת בחניון וראה את המקום, את כלי הרכב את הגדר ואת השימושים שנעשה במקום.
אפשר שכל פעולה נפרדת מרצף הפעולות תבסס מסקנה שונה לגבי הסיווג הנכון של החניון שבהחזקת המערערות.
סיכום כאמור לעיל – אני דוחה את הערעור.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

מקורו של ההליך שבפני במחלוקת בין הצדדים על סיווג הארנונה של נכס בתחום השיפוט של העיר תל אביב-יפו, שבו מחזיקות החברות המבקשות ואשר משמש כחניון תת-קרקעי בשטח כולל של 1,932 מ"ר. ליתר דיוק, המחלוקת בהליך דנן נסבה על חלק מהחניון בשטח של 1,316 מ"ר (להלן: החניון שבמחלוקת).
עוד נטען כי הסווג של "בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר" הוא סיווג שיורי, וכי בהנתן סיווג ספציפי מתאים אחר – במקרה דנן, חניון רכב ללא תשלום – יש להשתמש בו. מנגד, המשיב סמך את ידו על החלטת הועדה.
בהתאם לכך, ברגיל, שאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה איננה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" (ראו למשל: בר"ם 6654/21 מנהל ארנונה של עריית ירושלים נ' חברת ראסם זממירי בע"מ, פסקה 6 (20.10.2021) ; בר"ם 7894/21 נצב"א אחזקות 1995 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית טירת הכרמל, פסקה 9 (22.11.2021)).
...
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.
לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדרי אמת המידה האמורה.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו