ערעור על ניכוי נכות בגין מצב נפשי קודם

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.8.2021 (להלן: הועדה) שקבעה כי נכותו הרפואית של המערער בגין ליקוי נפשי היא בשיעור של 20%, ויש לנכות משעור זה 10% נכות בגין מצב קודם, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות).

...

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור משאינו מצביע על פגמים משפטיים כלשהם שנפלו בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה: אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכלל המסמכים שבתיק בית הדין השתכנעתי כי דין הערעור להתקבל מן הטעמים שיפורטו להלן.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

בתום תקופת הנכות הנפשית הזמנית, התייצבה המערערת ביום 27.2.17 בפני ועדה מדרג ראשון, וזו קבעה לה 10% נכות נפשית קבועה, אך נכתה את כל אחוזי הנכות שקבעה, בגין מצב רפואי קודם.

מעיון בפרוטוקול ישיבתה הראשונה של הועדה מיום 26.10.17 עולה כי הועדה האזינה הועדה לתלונות המערערת ובאת כוחה בתחום הנפשי כדלקמן: "ד''ר גאגין כתב שיש ירידה בזכרון קוגניטיבי, שוכחת ילדים באוטו שוכחת אוכל על גז ומטבח עלה באש. המבחנים מוציאים אותה דוברת אמת נמצאה מהימנה וניכה על עבר קודם. מעולם לא היה רקע פסיכיאטרי. הבחורה הייתה יציבה ועברה חוויות קשות הקימה מישפחה התחתנה עם בעל נכות מפרנסת עיקרית, על מה נסמך. רואים קביעות של רופאים אחרים שנתנו 10% רופא מטעמנו קבע 50%. כשאדם מקבל 800 ₪ לא יכול לקבל תרופות בסכום כזה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכם שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בתחום הראומטולוגי ולהתקבל בתחום הנפשי, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

המלצות: המשך טיפול פסיכיאטרי משולב (תרופתי ופסיכותרפי בו מומלץ לשלב CBT/EMDR) אני קובע את נכותה הצמיתה ל-50% לפי סעיף 34 ה'.

לפיכך דין הערעור להתקבל בתחום הנפשי ועניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש את נכותה בפן הנפשי תוך התייחסות מפורשת לחוות הדעת של ד"ר נחשוני.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופטת מירב קליימן; ב"ל 21781-08-16), שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.6.16 (להלן: הועדה) אשר קבעה למבקשת נכות נפשית יציבה בשיעור של 60%, לאחר ניכוי של 10% בגין מצב קודם.

...

למעלה מן הצורך הטעים בית הדין האזורי כי אף לגופו של עניין דין הערעור להידחות, שכן ההערה בפתח הפרק הרביעי לתוספת לתקנות מעידה דווקא כי "לשיטת המחוקק הנכויות הנפשיות קשורות זו בזו, ונכות נפשית יכולה להתבטא במספר פריטי ליקוי גם יחד. בהתאם, ניתן לנכות מצב נפשי קודם מכוח פריט ליקוי נפשי אחר מזה שבגינו נקבעת הנכות, שכן הפריט הקובע את הנכות מייצג את מרב התסמינים והסימנים הקליניים בהיבט הנפשי, אך אינו שולל קיומה של נכות על פי פריט ליקוי נפשי אחר". הבקשה שלפני בבקשת רשות הערעור המתוקנת הטעים ב"כ המבקשת כי בכל הוועדות שדנו לעניין הזמניות, לאחר החמרת המצב, לא דובר כלל על ניכוי מצב קודם.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, שוכנעתי כי הבקשה מצדיקה תגובה.

בנוסף, וככל שהמסקנה תהא כי לא ניתן לבצע ניכוי מצב קודם בגין פרט ליקוי נפשי אחר - האם יש רלוונטיות להחלטה מיום 12.5.11, שהרי במסגרתה הניכוי נערך לפי אותו פרט ליקוי שנקבע למבקשת באותה החלטה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.5.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין חרדה, החל מיום 17.10.21 וכי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעיניינו של המערער (להלן: "ההחלטה").

לטענת המערער, החלטת הועדה מיום 20.12.20 היא חלוטה ומחייבת את הועדה מושא העירעור לקבוע 20% נכות בגין התאונה משנת 2018, קל וחומר עת ועדה רפואית לעררים מיום 4.12.19 שהיתכנסה עובר להליך ההחמרה לא קבעה, כי למערער מצב נפשי הקודם לארוע הנידון מיום 29.5.18.

מנגד, טענה ב"כ המשיב כי דין העירעור להדחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הועדה, עת כבר בשלב ההכרה נקבע דבר קיומו של מצב קודם והפגימה שהוכרה היא "התקף חרדה עם פלפיטציות, סחרחורת ועליה חולפת בלחץ דם (שידוע מעברו)". אשר לפרוטוקול ההחלטה מיום 20.12.20 בגין התאונה המאוחרת נטען, כי עיון בו מלמד שניכוי בגין מצב קודם לא בוצע בגין התאונה הנדונה מיום 29.5.18 בלבד אלא נקבע, כי המצב הנפשי הקודם נובע ממספר מקרים קודמים.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

אף אם ניתן לקבל את טענת המערער, כי חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו הרי שמכל מקום הוועדה קבעה, בהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית, שיעור הנכות שנקבעה ושיקול דעתה המקצועי, כי המערער מסוגל לעבודתו ושעה שמדובר בשני תנאים מצטברים, הרי שממילא אין בכך כדי לשנות מקביעת הוועדה ודין טענות המערער בעניין העדר הפעלת תקנה 15 להידחות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.

נטלה טפול בשינה אלא בשל התפקיד שלה עבדה 16 שעות לכן נטלה תרופות לשינה לא בשל מצב נפשי קודם, הערר גם על גובה הנכות וגם על ניכוי מצב קודם" הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה כך: "בבדיקה: מסודרת בהופעתה החיצונית, אפקט מורגש מתח מסוים שדיברה על ארוע הפגיעה, עונה ללא עיכוב, קצב דיבורה תקין, התלוננה על הפרעות בשינה והשפלה מהם סובלת מאז התאונה, שיפוט ותובנה תקינים" לצורך סיכום מסקנותיה ביקשה הועדה לקבל "כרטיס רפואי פסיכיאטרי מ 2017 ועד היום ודו"ח ניפוק תרופות מ 2010 ועד היום. עם קבלת הנידרש יסוכם ללא נוכחות". לאחר שקבלה את המסמכים המבוקשים היתכנסה הועדה לישיבתה המסכמת ביום 7.11.2022, וסיכמה את מסקנותיה כך: "הוועדה עיינה בכרטיס הרפואי של התובעת לפיו ישנם רישומים של ד"ר גרון מ 11.3.19, 23/1/19, מתועד תעוד תרופתי במירו ורמוטיב. כמו כן הוועדה עיינה בדו"ח ניפוק תרופות, בו רשומות ניפוק של מירו ב2019 החל מ11/2/20 לפי הכרטיס הרפואית מתועדת המלצה לסרטלין.

...

בנוסף טוענת המערערת, כי הועדה לא קבעה לה נכויות זמניות על אף שסבלה מפגיעה תפקודית בתקופה שלאחר התאונה, וכן קיבלה טיפול תרופתי מוגבר בשל כך. מנגד טוען המשיב, כי דין הערעור להידחות משאינו מצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה.

עם זאת, מאחר סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי מקנה לוועדה הרפואית סמכות לקבוע נכות זמנית, ולנוכח התיעוד הרפואי שהגיש המשיב ביום 16.5.2023 וההלכה הפסוקה שלפיה ראוי להפעיל את הספק לטובת המבוטח/ת אני סבורה כי למען הסר ספק, על הוועדה להידרש לטענת המערערת בדבר נכות זמנית, אף אם לא נטענה במפורש בפניה.

לפיכך, הערעור מתקבל בעניין זה בלבד, ועניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים, בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול אם יש להעניק למערערת נכות זמנית בשיעור גבוה יותר משיעור הנכות הצמיתה שהוענקה לה, וככל שיש לעשות כן, תקבע באיזה שיעור.