ערעור על נהיגה במהירות מופרזת

לבסוף, דחה בית המשפט את עירעורו על חומרת העונש שהוטל עליו, וזאת נוכח נהיגתו במהירות מופרזת, ארבע הרשעות קודמות בעבירות דומות העומדות לחובתו, והעובדה שהעונש כלל אינו חמור בנסיבות העניין.

...

כמו כן, לא מצאנו לנכון להתערב בעונשו של המבקש.

לכך יש להוסיף כי לא מצאנו כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לחלופין, ביקש המערער כי נוכח הנסיבות שפורטו, ונוכח נסיבותיו האישיות של המערער (שהוא נעדר עבר תעבורתי) תקוצר תקופת הפסילה שנגזרה על המערער.

על כן, נוכח בחינת כלל נסיבות המקרה, ובכללן העובדה שהמערער הודה במסגרת הסדר טיעון; העובדה שהבקשה לחזור מההודאה הוגשה לראשונה בשלב העירעור; העובדה שהמערער הודה על אתר בפני השוטר בנהיגה במהירות מופרזת (הגם שהודאתו נגעה למהירות נמוכה יותר מהמהירות בה הורשע); והעובדה שהטענות שהעלה המערער בנוגע לחוסר תקינות הממל"ז הן טענות שהועלו לראשונה בשלב העירעור מבלי שהן נתמכות בראיות של ממש – לא מצאתי בסיס משפטי לבקשתו של המערער להתיר לו לחזור בו מהודאתו.

...

פסק-הדין ביום 11.6.2018 התקיים דיון בבית המשפט קמא בעניינו של המערער, בו הודיע ב"כ המאשימה כי "הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע, הצדדים יבקשו שביהמ"ש יגזור עליו פסילה 7 חודשים, פסילה על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס 1,500 ₪". המערער מסר לפרוטוקול כי "אני מאשר ואני מודה". על סמך הודאת המערער הרשיע בית המשפט קמא את המערער במיוחס לו בכתב האישום.

דיון והכרעה לאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעור.

למעשה, אף ב"כ המערער לא טען שהמערער לא הבין את משמעות הדברים, אלא טענתו הייתה שהודאת המערער יסודה בטעות באשר לתקינות בדיקת הממל"ז. דין טענה זו להידחות, בהיותה טענה עובדתית המועלית לראשונה בשלב הערעור, מבלי שהיא נתמכת בראיות של ממש.

עונש זה אינו חורג מהמתחם הענישה המקובל, ואין כל עילה להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה.

וכן, עפ"ת (מרכז) 11716-01-09 מ"י נ' אילן פיומי (טרם פורסם), שם נתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, דובר במי שנהג במהירות מופרזת של 162 קמ"ש. בית המשפט קיבל את העירעור והחמיר את העונש מפסילה מותנית ל- 3 חודשי פסילה בפועל.

...

בפני בקשה לביטול פסק דין בהיעדר, שניתן לאחר שהמבקש זומן לדיון ומשבחר שלא להתייצב, הורשע בהיעדר בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, כמפורט בכתב האישום והכרעת הדין.

באותו ענין נדחה ערעור על קביעתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי "משחזרה הזמנה בציון 'לא נידרש', בתוך פרק זמן של פחות מ- 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה, יש לראות את העורר כמי שסרב ליטול את דבר הדואר, ועל פי הדין, יש לראות את המסירה כבוצעה". וכן ראה גם ע"פ 9620/07 חסון נ' מדינת ישראל, (4.9.07), ואמר: "התקנה אינה דורשת בחינה מדוקדקת מה עלה בגורל המשלוח ודי כי חלפו 15 ימים מיום יציאתו למען הנכון בדואר רשום וכי המערער לא הרים את הנטל להראות כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. משקמה החזקה, יכול המערער לנסות ולסתור אותה בהליך העקרי, תוך שיעלה את טענותיו לעניין הכיתוב "לא נידרש" המופיע על אישור המסירה.

...

במקרה דנא, שוכנעתי כי, אמנם, עלה בידי המשיבה להציג אישור מסירה, לפיו דבר הדואר נשלח ממשטרת ישראל אל המבקש, בהתאם לכתובת שנמסרה על-ידו, כאשר דבר דואר זה לא נדרש על-ידי המבקש.

אדגיש, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, בנוגע לתקינות אישור המסירה שהציגה המשיבה".

מכל האמור, הבקשה נדחית.

עפ"ת (ת"א) 56226-04-18 בר-אל דוד נ' מדינת ישראל (08.10.18), אליו הפניתה המאשימה - נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב במסגרתו הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 177 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית היא 90 קמ"ש. על הנאשם הושתו 21 ימי מאסר בפועל, קנס בסך 7,000 ₪ או 70 ימי מאסר בתמורתו ופסילה לתקופה של 20 חודשים וכן פסילה ומאסרים מותנים.

...

בשים לב לאמור לעיל אני קובעת כי מתחם הענישה לעבירה בה הורשע הנאשם נע ממאסר של 21 יום, שיכול שירוצה בעבודות שירות, ועד מאסר של שישה חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילה בפועל לתקופה שבין 20 חודשים ל-6 שנים, קנס הולם ועונשים צופי פני עתיד.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בטווח הנמוך-בינוני של המתחם ולהטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר בפועל, יחד עם פסילה לתקופה משמעותית וממושכת, שיהיה בה משום הלימה לחומרת המעשה בו הורשע.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.