מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על מתן רישיונות להצבת שולחנות וכסאות ברחוב

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2016 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' רבקה גלט), מיום 19.04.16, בתיק בב"נ 44592-02-16 (להלן: "ההחלטה") בגדרה ניתן צו הפסקה שפוטי מכוח סעיף 239 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), האוסר על נהולו של בית קפה בנכס ברחוב שדרת המקצועות 8, הקדר 1 במודיעין, גוש 5891, חלקה 26, מיגרש 213 (להלן: "הנכס" או "המקרקעין").
זאת לאחר שבא לכלל מסקנה כי לא הוכח שהפעולות בהן נקטה המערערת באותו שלב, הצבת שולחנות וכיסאות בלבד, עולות כדי הכנה לשימוש אסור כבית קפה, אלא לשימוש נילווה מותר על פי התכניות, כחנות מיפעל של הקונדיטוריה.
על רקע האמור אף לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי המערערת פעלה לקבלת רישיון עסק לבית קפה וגם בכך יש כדי להצביע על מהות השמוש בנכס, כפי שציין גם בית משפט קמא.
...
טיעוני המשיבה 1 יש לדחות את הערעור על הסף משהוגש בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים שכן המערערת ממשיכה בפעילות בנכס, בניגוד להחלטה.
אף לגופה של טענה זו דינה להידחות.
על רקע האמור אף לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערערת פעלה לקבלת רישיון עסק לבית קפה וגם בכך יש כדי להצביע על מהות השימוש בנכס, כפי שציין גם בית משפט קמא.
סוף דבר לאור סך כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד אין חולק, כי התובעת פנתה לעריית תל אביב בבקשה לקבלת רישיון עסק, ובין היתר, לקבלת היתר הצבת שולחנות וכיסאות על המדרכה, וקיבלה היתר כאמור (נספח 8 לתצהיר הנתבע).
בעדותה נישאלה התובעת אם הציבה שולחנות וכיסאות בשטח הרחבה, והשיבה כי בתחילה הציבה שולחנות וכיסאות בשטח הרחבה ולאחר מכן ניתן צו מניעה האוסר עליה להציב שולחנות וכיסאות ברחבה ולפיכך פסקה (ראה עדותה מיום 10.11.16 עמוד 5 שורות 24-25).
התובעת לא אמרה נואש וביקשה לפנות בהליך ערעור לביהמ"ש המחוזי, ומשכך עתרה להורות על עכבו ביצוע ההחלטה, המפקח לא ענה לבקשה (ראה דחיית בקשת התובעת לעיכוב ביצוע נספח 14 לתצהיר הנתבע).
בהסכם זה נקבע בין הצדדים כי הנתבע ירכוש את בית הקפה במחיר של 150,000 ₪ בצרוף מע"מ. סעיף 8 להסכם הראשון קובע כך: "...ידוע לקונה כי הצבת שולחנות וכסאות על המדרכה כפופה להסכמת נציגות הבית המשותף ברחוב לואי מרשל 5-7 בתל אביב (להלן: הנציגות) וכי התנאים אשר הציבה הנציגות בפני המוכרת לשם קבלת ההסכמה כאמור הנם תשלום חודשי.." סעיף 9 להסכם מיפרט כי התחייבויות הקונה כפופות לקיומם של תנאים מתלים, שבעיקרם נוגעים לקבלת הסכמת הנציגות להצבת השולחנות והכסאות.
...
הצבת שולחנות וכיסאות בשטח הרחבה כמופיע בהיתר, הינה כפי טענת התובעת קונספט שונה לחלוטין מבית הקפה שנמכר בסופו של דבר לנתבע.
לאור כל האמור, אני סבורה כי עלה בידי הנתבע להוכיח שכוונת הצדדים בהסכם הייתה שהמונח מדרכה מהווה הרחבה, וכי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה, ולא מצאתי לנכון לקבל את עדותה בעניין.
לאור כל המקובץ אני דוחה את התביעה.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופטת טל לוי - מיכאלי) מיום 7/11/16 בת.א. 69557-09-16 לפיה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני.
נטען, כי ביום 20/9/16 וללא התראה מוקדמת, גילו המבקשים כי במהלך הלילה הוקף הבניין בגדר איסכורית כפולה באופן שחזית הבניין והעסק נחסמו כליל לתנועה ולמבט מרחוב אבן גבירול.
השטח שמיועד בהיתר להצבת שולחנות, כסאות ופרגוד בחורף נחסם כליל, ולמעשה תנועת הולכי הרגל על המדרכה הוגבלה ביותר.
ביום 27/9/16 ניתן רישיון שימוש שהסדיר בין היתר גם את נושא הגידור וגם את הגישה לעסק.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן: א) על פי ההלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעת הערכאה הראשונה בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים.
אין הצדקה במקרה דנן להתערב בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ובנסיבות אלו, דין הבקשה להידחות.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור - להידחות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משכך בדיון בעתירה היתמקדו העותרים בטענות ולפיהן, לאור הפרות תנאי הרישיון על ידי המשיבה 2 ובכלל כך, בפרט – לאור המשך הצבת השולחנות והכסאות ברחוב וכן השמעת מוזיקה, הגם שאין למשיבה 2 היתרים כדין לעשות כן וכן, הואיל והמשיבה 2 גורמת למטרדי רעש – הרי ששומה היה על הערייה לנקוט כלפי המשיבה 2 בצעדי אכיפה חריפים ואפקטיביים יותר ומשלא עשתה כן, הרי שפעלה בחוסר סבירות המצדיק היתערבות שיפוטית.
יתרה מכך, משהתחוור כי עדיין קיימות תלונות מהעסק - הוזמנה המשיבה 2 לשימוע נוסף ובעקבות המלצת הרשות לאיכות הסביבה אף לא חודשו ההיתרים אשר ניתנו לה להצבת שולחנות וכיסאות ברחוב וכן היתר הלילה.
עוד יפות לעניין זה קביעות בית המשפט בעע"מ 2219/10 יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה אבו בסמה נ' עמותת רגבים (26.05.2013), בסעיף 17 לפסק הדין, המלמדת על הטעם לזהירות שעל בית המשפט לנקוט בהתערבותו באמצעי האכיפה המופעלים על ידי הרשות במקרה פלוני: "בהיתחשב במשאבים המוגבלים העומדים לרשות המערערים, החלטה כזו – אף אם ביצועה בטווח הזמן שנקבע הוא אפשרי, והדבר אינו מובן מאליו – מכתיבה למעשה למערערים את סדרי העדיפויות באכיפת חוקי הבניה. הותרת פסק הדין על כנו תחייב את המערערים לכלות את זמנם ומשאביהם בטיפול בהפרות שבוצעו זה מכבר ומצויות ברשימה, וזאת בהכרח על חשבון הפרות חדשות או אחרות, אף אם מקומן גבוה יותר בסדרי העדיפויות שנקבעו." מן הכלל אל הפרט – במקרה דנן, כפי העולה מתשובת הערייה ואינו שנוי במחלוקת, נקטה הערייה במשך חודשים ספורים – ממועד קבלת תלונות העותרים ביולי 2021 ועד למועד הגשת העתירה בינואר 2022, בשורת פעולות אכיפה כלפי המשיבה 2.
...
לאחר שבחנתי את כלל טענותיהם של הצדדים – כפי שהובאו בכתובים והושלמו על פה- נחה דעתי כי דין העתירה להידחות ולהלן יפורטו טעמיי.
כיוון שכך, הנני קובעת כי דין העתירה להידחות.
סוף דבר; לאור האמור והמפורט - העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כאשר מדובר בטענה למתן הרשאה לשימוש וחזקה במקרקעין, יש להבחין בין הרשאה חוזית לבין הרשאה מכללא, על ההבחנה בין ההרשאות האמורות עמדה ד"ר נינה זלצמן במאמרה "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב' (תשנ"ה-תשנ"ו) 24: "אפשר שהיא תהיה מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין (להלן: רשות חוזית), ואפשר שתנתן על ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי – מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן - רשות גרידא). רשות גרידא באה להבחין אפוא מן הרשות החוזית. תוכנה של הרשות החוזית, משך קיומה, ותנאי סיומה, ילמדו מן ההסכם שבין הצדדים. רשות גרידא אינה מעניקה לבעליה זכות כלשהיא כלפי בעל המקרקעין. היא בגדר היתר של רצון טוב שנותנו יכול לבטלו בכל רגע. אך כל עוד היא מתקיימת בעל הרשות הוא מחזיק כדין או משתמש כדין במקרקעין, ואין בעל המקרקעין רשאי להעלות נגדו כל טענה שההחזקה או השמוש שהוא עושה בנכס פוגעת בזכות הקניין שלו." ובהמשך: "הסכמה הנלמדת משתיקתו של בעל המקרקעין מטהרת את ההחזקה או השמוש מיסוד אי-החוקיות שדבק בו, והופכת את מעשה העוולה למעשה ברשות. רשות הנלמדת בדיעבד אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין, אלא טענת הגנה בלבד מפני תביעה בגין השגת גבול. עקרונית, רשות שנלמדת מכללא אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על-ידי גילוי דעתו כלפי פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. זו היא רשות חינם המתחדשת מרגע לרגע, כל עוד לא פעל בעל המקרקעין לסילוקו של פלוני. אולם, ככל שהיא נמשכת בלא תגובה מצדו של בעל המקרקעין היא יוצרת ציפייה אצל פלוני להמשך קיומה גם בעתיד, אשר בנסיבותיו של המקרה יהיה על בית-המשפט להביאה בחשבון, לעניין קציבת מועד לפינוי" (עמ' 56-57).
דברים אלה התקבלו על דעת בית המשפט המחוזי בפס"ד ענבר נורית פולק (פסקה 29) שם דן בית המשפט בעירעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בת"א, אשר הורתה על הסרת פרגוד, שולחנות, כיסאות, שמשיות ויתר החפצים משטח המצוי בסמוך לבית מגורים, אשר הוא בגדר רכוש משותף.
בית המשפט המחוזי קבע כי "היתר שניתן לשוכרת, ניתן לה על פי חוק רשוי עסקים תשכ"ח-1968, משמע שההיתר הוא חוקי על פי חוק זה. הא ותו לא. אין במתן ההיתר להעניק לשוכרת זכות או רשות כלשהיא לעשות שימוש כלשהוא בשטח המרוצף שלא הושכר לה, והנו רכושם הקנייני של המשיבים". ב-פ"ת 512/18 נידון היתר הניתן על ידי עירית כפר סבא להצבת שולחנות וכיסאות באכסדרה, המצויה בסמיכות ליחידה מסחרית בבית משותף.
ואומר בית המשפט: "התב"ע מהוה אינדיקאציה רק למצב התיכנוני במקום, ומסדירה את יחסי פרט-רשות במישור דיני התיכנון והבנייה. אין בכך כדי לפטור את המבקשת מחובתה להשיג את הסכמת דיירי הבניין לשימוש הייחודי בקולונדה, שלכאורה מהוה רכוש משותף של כל דיירי הבניין. תקנון הבית המשותף הוא המסדיר את יחסי הדיירים בינם לבין עצמם, ואין בהיתר שנתנה הרשות למבקשת להציב במקום שולחנות וכיסאות, כדי לפטור את המבקשת ממילוי חובותיה לפי תקנון הבית המשותף." רע"א (מחוזי ת"א) 1011-12 מעין בר נ' נציגות הבית המשותף, רח' לואי מרשל 5-7 (2.1.13), פיסקה 4).
...
עיינתי בחוות דעת המומחים, קביעותיהם ועדויותיהם ובשקילת מכלול הנתונים הגעתי למסקנה לקבל את חוות דעתו של השמאי סידאווי.
סיכומם של דברים התוצאה היא כי אני מקבלת את התביעה בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת 1 דמי שימוש ראויים בסך של 6840 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה (22.3.21) ועד לתשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו