ערעור על מתחם הענישה בעבירות תאונות דרכים

בעפ"ת(ת"א) 8026-07-14 יריב נ' מדינת ישראל (15.7.14), נקבע: "קשה לי לקבל את הטענה שמי שנוהג פעם שנייה תוך שלוש שנים בשיכרות הוא אדם נורמאטיבי. מדובר במי שלוקח לידיו באופן פוטנציאלי את חייו שלו ואת חייו של האחרים על הכביש, גורם לסכנה חמורה ומידית בחיי אדם". כאשר המדובר בנהיגה בשיכרות אליה מתלווה תאונת דרכים ועבירות נוספות יש ליצור מיתחם ענישה לכלל הארוע שכן חומרתן של העבירות עולה בהצטרפותן יחד [עיין: ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל (3.9.15)].

המערערת הורשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות כשבגופה נמצא רכוז אלכוהול של 1,075 מקרוגרם בליטר אוויר נשוף ולאחר שגרמה לתאונת דרכים ממנה נזוקו כלי רכב.

בית המשפט המחוזי, כאמור ביטל את עונש המאסר, תוך שהוא מדגיש כי מדובר במקרה ייחודי כשלצד זאת מביא בחשבון את עונש הפסילה הארוך, 4 שנים, שהוטל על המערערת.

...

מיתחם הענישה לעבירות שעניינן גרימת תאונת דרכים בגינה נגרמו חבלות של ממש (הקבוע בסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה), כולל רכיב פסילת החל משלושה חודשים עד שנתיים, אולם כמובן שרף הרשלנות, טיב החבלות למשל במקרה בהם נותרה הנפגעת עם נכות בשיעור גבוה, ההשלכות שלהן על חיי הנפגעים, אשם תורם של הנפגע, עברו התעבורתי של הנאשם והאם הודה בהזדמנות הראשונה וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם -כל אלה יהיה בהם כדי לקבוע מהי תקופת הפסילה הנאותה בנסיבות אלה והאם יש לקבוע סנקציה של מאסר או של"צ. בעפ"ת (חי') 52547-01-20 סלימאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.2.20) – המערער הורשע בגרימת חבלה של ממש, היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לגוף, נהיגה רשלנית וסטייה מנתיב נסיעה.

בית משפט קמא עמד על מיתחם העונש ההולם בנהיגה בחוסר זהירות שגרמה לחבלה של ממש, תוך דגש שאין המדובר בנהיגה בקלות ראש, ושלא במעבר חציה, וציין שזה כולל פסילה שנעה בין 3 חודשים לתקופה שמעל שנה, לצד פסילה על תנאי וקנס.

...

לאור הנסיבות ובאיזון המתבקש, לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה שלפני, אני סבור כי חוסר הזהירות מצוי במקרה דנן ברף הבינוני.

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 34446-12-20 אברהים גוארנה נ' מדינת ישראל (14.02.2021) – המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש ל-5 אנשים (נוסע ברכבו אשר סבל משברים בצלעות, נוסע נוסף אשר סבל משבר בעצם החזה ושבר בחוליה בגבו, נוסע נוסף אשר סבל משברים באף ובלסת, נהג הרכב המעורב אשר סבל מחתך בבוהן, נהג הרכב המעורב ב' אשר סבל משבר בעצם החזה וקונטוזיה ריאתית).

בית המשפט קמא השית בגזר דינו 18 חודשי פסילה בפועל, מאסר מותנה, קנס, 200 שעות של"צ ופצוי כספי בסך 10,000 שח. עירעורו על חומרת העונש היתקבל ובית המשפט המחוזי העמיד את רכיב הפסילה על 11 חודשים.

לאור כל האמור מצאתי כי מיתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות הגוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני -גבוה כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-11 חודשים ומגיעה עד ל-36 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

...

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות הגוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני -גבוה כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-11 חודשים ומגיעה עד ל-36 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

הנאשם היה נהג חדש בעת התאונה ויש להשית ענישה הלוקחת בחשבון גם את וותק נהיגתו הקצר ולאזן את החלטתי להמנע מהטלת עונש מאסר בפועל.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי מאסר בן חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

בתצהיר שצורף לבקשתו טען המערער, בין היתר, כי לא התייצב במועד הדיון מאחר וסבל מ"מגרנות תכופים וכאבים בגב שנובעים מבעיה קשה בצואר כתוצאה מתאונת דרכים" שעבר והיה ב"חופשת מחלה".

בהחלטתו הדוחה את הבקשה, עמד בית המשפט קמא על כך כי המערער קיבל את הזימון לידיו והוא אף חתם על כך, וכי בהזמנה לדין "מפורטת היטב שעת הדיון". עוד קבע בית המשפט קמא, כי טענתו של המערער לעניין משלוח אישור המחלה בפקס "לא הוכחה וזאת בלשון המעטה", שכן בתיק בית המשפט "לא מופיעה שום בקשה לדחיית הדיון או כל מיסמך שנשלח בפקס, כך גם המבקש לא צירף שום אסמכתא למשלוח האישור בפקס". עוד הוסיף בית משפט קמא, כי אישור המחלה "הונפק רק בתאריך 11.5.2022 וברור שלא היה ניתן לשלוח אותו שבועיים קודם לכן מאחר שטרם נוצר". אשר לעיוות הדין, קבע בית המשפט קמא כי המערער לא ציין מתי הוציא את רישיון הרכב וגם לא צירף אותו, וכי למעשה לא כפר בבצוע העבירה, "כך שלא הוכיח כיצד תשתנה תוצאת המשפט לו תיתקבל הבקשה". בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי העונש שהוטל על המערער אינו חורג ממיתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשע, וזאת גם בשים לב לותק נהיגתו וגיליון הרשעותיו.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהונחו לפניי, אני סבור כי בצדק דחה בית המשפט קמא טענתו זו של המערער.

מכל מקום, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להציג סיבה מוצדקת לאי הופעה, ובצדק דחה בית המשפט קמא את טענותיו לעניין זה. משלא צלח המערער את החלופה בדבר קיומה של סיבה מוצדקת לאי הופעה, יש לבחון כעת את הטענה בדבר קיומו של עיוות דין.

על אחת כמה וכמה כאשר אין חולק כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

המקרה שבפניי אינו נופל לגדרם של המקרים המצדיקים היתערבות ערכאת העירעור שכן לא מצאתי כי העונש שנגזר על המערער חורג ממיתחם הענישה המקובל במקרים דומים או סוטה ממנו במידה ניכרת, שמצדיקה היתערבות בית המשפט בערכאת העירעור –ראו והשוו: רע"פ 6579/12 אוחיון נגד מדינת ישראל (9.9.12); רע"פ 3972/19 צביה קנטור גוז נגד מדינת ישראל (17.6.19); רע"פ 8765/09 כלפון נגד מדינת ישראל (20.1.10).

מקריאת גזר דינו של בית המשפט קמא עולה כי גזר הדין מיתמקד הן בנסיבותיו האישיות של המערער והן בשיקולים הקשורים באנטרס הצבורי, בחומרת העבירה ובתוצאותיה הקשות, זאת כמצוות המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין, שנתן משקל בכורה לעיקרון ההלימה מבין כלל שקולי הענישה, בקבעו בסעיף 40ב לחוק העונשין כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". אומנם, המערער הפנה לעפ"ת (חי') 36094-10-11 שטרית נגד מדינת ישראל (23.1.12) וטען כי שם בית המשפט המחוזי ביטל עונש של 5 שנות פסילה בפועל והעמידו על 11 חודשים זאת לצד 400 שעות של"צ שנגזרו על הנאשמת בגין נהיגתה הרשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבלו שלוש הולכות רגל חבלה של ממש.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתיק בית המשפט, לרבות בתסקיר ובמסמכים הרפואיים שעמדו בפני בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סבורני כי לא נפלה שגגה כלשהי בקביעת עונש הפסילה בפועל.

אשר לכל המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.