ערעור על מעשה בית דין בהליך פיטורים

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט תומר סילורה; סע"ש 38567-04-22) מיום 25.03.23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: המעסיקה) לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ונקבע כי המשיב (להלן: העובד) יהא רשאי לתקן את כתב התביעה שהגיש.

בית הדין סיכם הכרעתו בטענת מעשה בית דין – על כפל פניה - כך (סעיפים 30-31 להחלטה): "לא השתכנעתי, כי הצדדים הסכימו על הרחבת סמכויות הבוררת ואינני סבור, כי עצם הבאת ראיות בפני כב' הבוררת בשאלת הסיבה לפיטוריו של העובד, הרי יש בכך בהכרח הסכמה לפסיקה בעניינים אלו, מה גם שבמסגרת כתב התביעה הועלו טענות נוספות אשר כלל לא הוזכרו בפסק הבוררות.

המונח "עילת התביעה" מתפרש, ככלל, בהקשר זה בצורה רחבה לרבות פלוגתות שניתן היה להעלות במסגרת העילה ולא הועלו שם (השוו: ענין ורדי סעיפים 15-16; וכן רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' בסן פ"ד נ (1) 636) שם נאמר כי "מעשה בית דין חובק לא רק עניינים שעלו ונדונו, אלא גם טענות שהיתה חובה להעלות בהליך הקודם").

...

בתוך כך נטען כי "אכן טענות התובע הוכרעו בפסק בוררות שניתן ע"י כב' השופטת בדימוס אורנית אגסי ביום 18.11.21... פסק הבוררות דן בנושאים וטענות עובדתיות זהות לטענות אשר התובע מפרט בתביעתו הנוכחית... כל הטענות הנטענות ע"י התובע בכתב תביעתו הנוכחי, כבר הוכרעו על כן ע"י כבוד הבוררת בפסק הבוררות... אשר על כן, התובע מנוע מלהעלות בכתב תביעתו את הטענות שכבר הועלו והוכרעו בפסק הבוררת – אין מקום לטענות אלו בבית הדין לעבודה, אין מקום כי בית הדין הנכבד ידון בהן, כי יקבע בהן ממצא עובדתי כלשהו, כי יוציא מהן מסקנה משפטית כלשהי – כל אלו כבר נדונו ומוצו בהליך הבוררות.". לגבי טענת העובד בקשר לרכב המלוכלך טענה המעסיקה כי אלה הוכרעו בבוררות.

משלושת טעמים אלה, וברוח האמור בענין הרשקוביץ – החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור המופנית כנגד דחיית הטענה להשתק עילה אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

(ו)(2) תיקון כתב התביעה בית הדין מצא פגמים בנוסחו הנוכחי של כתב התובענה על כלל עילותיו, ואולם תחת מחיקת כתב הטענות התיר לעובד לתקנו.

(ז) סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להידחות בחלקה, כדלקמן: בקשת רשות הערעור המופנית כנגד דחיית הטענה להשתק עילה וההיתר שניתן לעובד לתקן את תביעתו – נדחית בזאת ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

הנשיאה ורדה וירט- ליבנה לפניי ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין; סע"ש 31505-12-20 מיום 22.11.2022 – להלן: "השופטת שטיין" או "המותב קמא") שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת המערער, מר עמיר אלוני (להלן: "המערער"), נגד המשיבה, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות").

הליך הפיטורים השני, הבקשה לסעדים זמניים והסדר הביניים ביום 25.5.2021 הגיש המערער בקשה בהולה למתן סעד זמני למניעת פיטוריו בפעם השנייה, בטענה כי עם תום תקופת ההשעיה, אשר לטענתו עלתה על 30 הימים שקצב בית הדין בפסק הדין הראשון, נימסר לו מכתב פיטורים ללא שנערך הליך משמעתי.

הרשות ציינה גם כי בפסקי הדין שניתנו נאמר כי בית הדין קמא ייתן קדימות לתיק על מנת לסיים את שמיעתו מוקדם ככל הניתן – בעוד המערער "מושך" את ניהול ההליך ולמעשה, כי הבקשה לעיכוב הליכים, בקשת הפסלות והערעור דנן - כולם חלק מהטקטיקה שלו.

...

במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות קיצוניות המצדיקות את פסילת המותב.

שלישית, אין בידי לקבל את הטענה כי ההחלטות הדיוניות אשר ניתנו על ידי השופטת שטיין (דוגמת הגבלת מספר העדים ואי ההיעתרות לבקשה לחשיפת חשבוניות) מלמדות על משוא פנים.

סוף דבר הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות הבקשה בסך של 5000 ₪ שישולמו למשיבה תוך 30 יום מהיום.

ביום 6.7.2023 הגיש התובע את הבקשה נשוא החלטה זו. עיקר הטעמים עליהם ביסס את בקשתו הם: ההליך הקודם היתייחס רק לסעדים ההצהרתיים להם עתר התובע בקשר להליך הפיטורים שלא כדין תוך שבכתב התביעה בהליך הקודם התובע הבהיר כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיש בקשה לפיצול סעדים בשלב מאוחר יותר ככל שהדבר יידרש; גם הדיון בתיק דן אך ורק בשאלת "ביטול הפיטורים" תוך שמירה על מלוא זכויות התובע שבדין כאשר עניין זה עולה גם מלשון ההסדר בין הצדדים לפיו ביטול הפיטורים הוא תוך "שמירת זכויות המבקש" והן מדברי ב"כ התובע במסגרת הדיון כי הוא מסכים להסדר מבלי לוותר על כל זכות או טענה או סעד כספי שעמדו ו/או עומדים לזכותו בגין נסיבות הפיטורים; מכאן שלא היה בהליך הקודם כדי להביא לסיום המחלוקות הכספיות בין הצדדים הנובעות מעילת הפיטורים כאשר הדבר היה ברור גם לנתבעת ולא בכדי היא לא טענה ל"מעשה בית הדין", "השתק פלוגתא/עילה" במסגרת כתב הגנתה בהליך זה וגם לא הגישה בקשה מקדמית לדחיית התביעה על הסף; גם לאחר ההליך הקודם היו פניות של ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בדרישות כספיות בהתאם לפסק הדין בהליך הקודם ובזאת יש ללמדך שהתובע לא זנח את תביעותיו הכספיות בעיניין זה וכי הנתבעת הייתה מודעת לכך; פיצול סעדים במקרה זה הוא בסמכות בית הדין לפי תקנה 26 לתקנות בתי הדין (סדרי דין) כאשר בית הדין מתבקש להיתחשב בנימוקים כפי שנקבע בעיניין ארגון המורים[footnoteRef:1] שציין את ייחודה של תקנה 26 לתקנות בית הדין (סדרי דין) ואף דחה טענה ל"השתק עילה"; כמו כן יש לאבחן מפסק הדין בעיניין סלאמה[footnoteRef:2] שניתן על ידי אב"ד שכן שם שתי התביעות כללו סעדים כספיים בגין אותה מסכת עובדתית; על כן מבוקש להתיר פיצול סעדים כך שיתאפשר לתובע לתבוע סעדים כספיים הנובעים מהליך הפיטורים משנת 2016.

] "41. כאמור, הטעמים לכלל של "מעשה בית דין" או "השתק עילה" הם מניעת הטרדתו של בעל דין להתדיין מספר פעמים בשל אותה עילה, וברצון לייעל את ההליך המשפטי.

ערעור שהגיש התובע על פסק הדין היתקבל מטעמים שונים שפורטו בפסק הדין[footnoteRef:5] כאשר בכל הנוגע למחדלו של התובע במועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים, קבע בית הדין הארצי כי הגם שנפל פגם בהתנהלות התובע לא די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה: "אשר לטענה המושתתת על תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, אנו סבורים כי אכן נפל פגם בהתנהלותו הדיונית של המערער אולם, בהיתחשב בכך כי ממילא בית הדין אמור להכריע בתביעה ביחס לשנים 2017-2016 הרי שעוצמתו פחותה". [5: ע"ע (ארצי ) 14740-10-20 נוהאד סלאמה - מועצה מקומית חורפיש, מתאריך 18.04.2021.

...

ביום 1.12.2022 הגישה הנתבעת כתב הגנה במסגרתו היא טענה כי דין התביעה להידחות תוך חיוב בהוצאות.

בנסיבות אלו בהתאם לפסיקה לעיל ובשים לב לכך שהתביעה בהליך הקודם התייחסה לסעדים ההצהרתיים ולא כללה סעדים כספיים וכאשר התובע הבהיר כי הוא מסכים למתווה הפשרה בכפוף לשמירת זכויותיו בקשר לסעדים הכספיים הנובעים מהליך הפיטורים בשנת 2016, אני סבורה כי יש מקום להתיר לו את פיצול הסעדים כפי שהתבקש על ידו.

בהקשר זה יצוין, כי אני סבורה שטענות הנתבעת בקשר לחוסר תום ליבו של התובע בכך שגם לאחר ההליך הקודם הוא לא פעל בהתאם להסכמות ולא הגיש בקשה לעבודה הנוספת, אינן רלבנטיות להכרעה בבקשה לפיצול סעדים וכך גם באשר לטענה לעניין השיהוי של התובע בהגשת התביעה הנוספת.

ערעור שהגיש התובע על פסק הדין התקבל מטעמים שונים שפורטו בפסק הדין[footnoteRef:5] כאשר בכל הנוגע למחדלו של התובע במועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים, קבע בית הדין הארצי כי הגם שנפל פגם בהתנהלות התובע לא די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה: "אשר לטענה המושתתת על תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, אנו סבורים כי אכן נפל פגם בהתנהלותו הדיונית של המערער אולם, בהתחשב בכך כי ממילא בית הדין אמור להכריע בתביעה ביחס לשנים 2017-2016 הרי שעוצמתו פחותה". [5: ע"ע (ארצי ) 14740-10-20 נוהאד סלאמה - מועצה מקומית חורפיש, מתאריך 18.04.2021.

" בנוסף יש לציין, כי בשים לב להלכות ולטעמים שפורטו לעיל הרי שככל והתובע היה מגיש בקשה לפיצול סעדים בד בבד עם הגשת התביעה שלפני, הרי שהבקשה הייתה מתקבלת מאותם טעמים שפורטו לעיל ואף מהטעם הזה אני סבורה כי, דין הבקשה להתקבל חרף האיחור בהגשתה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת באופן כזה שאני מתירה לתובע את פיצול הסעדים.

פשרה שהושגה לאחר שהבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחתה בבית משפט זה, אגב הליך ערעור על פסק הדין, וייחודה בהטבה שאין כל דרך להעריכה, תוך המלצה לחיוב החברה שלטובתה נוהל ההליך בנשיאה בתשלומים בהקף ניכר למבקש ולבאי כוחו.

הסכם הפשרה, הכפוף לאישור של בית המשפט, ימצה את מלוא הטענות, העילות והסעדים הקשורים בכל דרך בבקשת האישור והערעור, וייצור מעשה בית דין המונע העלאת כל טענה בקשר לעילות התביעה שנטענו בהליכי בקשת האישור או העירעור, סוכם.

מכאן ההסדר המתוקן, זה שלשיטת המדינה אינו פוטר את הקשיים שעליה עמדה כבר בתגובה לבקשה המקורית לאישור הסכם הפשרה, ולשיטת בעלי הדין – מסיר את כל החששות הרלבאנטיים מפני אישור הסכם הפשרה ואימוץ המלצותיהם בעיניין ההוצאות.

...

מנגד טענו המשיבים, בין יתר טענותיהם הרבות, כי ההזדמנויות נושא הבקשה לא היו הזדמנויות עסקיות של החברה שעיסוקה היה בנדל"ן בישראל ולכן דין הבקשה להידחות.

בניסיון להתמודד עם האמור, ביקשו הצדדים (עמ' 127, ש' 17-16 לפרוטוקול) להפנות לפסיקת שכר הטרחה הנוהגת במקרים שבהם התועלת לחברה אינה נמדדת בהטבה כספית קונקרטית, כי אם בשיפור בממשל התאגידי של החברה (ראו: ת"צ (כלכלית-ת"א) 18040-11-12 פרופ' חנס נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (29.9.2013); ת"צ (כלכלית-ת"א) 5343-07-15 קורצ'מני נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (26.9.2016); החלטתי בתנ"ג 14044-05-17 צור נ' לוי בפסקה 17(א) (9.1.2023)).

את יתרת התשלומים (828,750 ₪) תשלם החברה בהגיע המועד המוקדם מבין השניים: (1) מועד שבו תודיע החברה לב"כ המבקש כי התקיים התנאי המאיין את התחייבות חג'ג' לשיפוי החברה (קרי, כי היקף ההזדמנויות העסקיות שקיבלה בפועל הגיע לסף של 50 מיליון ₪, הכל כמפורט בהתחייבות חג'ג' שצורפה להודעת העדכון, שאז פטורים חג'ג' משיפוי); או: (2) חלוף חמש שנים ממועד החלטתי זו (קרי, כאשר קמה התחייבות חג'ג' לשיפוי החברה בגין הכספים שהיא נדרשה לשאת בהם בפועל, בניכוי תשלומי הביטוח).

סוף דבר הסכם הפשרה (בנוסחו המתוקן) מאושר בזאת.

ביום 17.1.2017 דחה בית הדין את התביעה על הסף; - במסגרת הליך ערעור על הכרעה זו, שנדון בבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע (ארצי) 30219-02-17), הצהירו התובעות, כך: "שמענו את בית הדין ומקובל עלינו גם בשם אימנו גב' רבקה כהנא ובשם המבקשת 1 ללכת למסלול של הסכמה לתשלום הסכומים המגיעים לגב' בן שמעון" (פרוטוקול הדיון מיום 28.3.2017, עמ' 2, שורות 9-7).

נוסף לכך, התובעות התחייבו לשלם לנתבעת, כדלקמן: "1. המבקשות, ביחד ולחוד, תשלמנה למשיבה פצויי פיטורים בסך של 140,000 ₪ נטו (בהתאם להסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בתיק מס' 10444-04-12), נכון להיום. 2. המבקשות, ביחד ולחוד, תשלמנה למשיבה סכום נוסף של 110,000 ₪ נטו נכון להיום כפצוי מוסכם. 3. הסכומים הנקובים בסעיף 1 ו-2 לעיל ישולמו על ידי המבקשות בתשלומים חודשיים שוים ורצופים של 1,000 ₪ וזאת החל מיום 1.5.17 ובכל 1 לחודש לאחריו...."; - לטענת הנתבעת, התובעות שילמו לה סך של 8,000 ₪ בגין חובן, בלבד, והחל מחודש 1/2018 הן פסקו מלשלם לה; - ביום 27.5.2018 דחה בית הדין הארצי לעבודה את בקשת התובעות לביטול פסק דינו (שניתן, כזכור, בהסכמת התובעות עצמן), והטיל על התובעות הוצאות בסך של 5,000 ₪; - ביום 28.8.2018 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת התובעות לסגירת תיק ההוצאה לפועל; - ביום 14.10.2018 דחה בית משפט השלום את ערעור התובעות על החלטת רשם ההוצאה לפועל, וחייב אותן בהוצאות בסך של 10,000 ₪; - ביום 14.11.2022 דחה בית הדין האיזורי את בקשת התובעות לסגירת תיק ההוצאה לפועל, אשר הוגשה בהליך תביעת העבודה.

ערעור שהוגש על ידי התובעות – נדחה (ע"ר (ת"א) 52004-11-22); טענות הצדדים – הנתבעת טוענת, במסגרת בקשתה לסילוק על הסף, כך: עד היום הגישו התובעות עשרות בקשות שונות למספר ערכאות, שכל מטרתן להיתחמק מהתשלום שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך תביעת העבודה; כל הבקשות שהגישו התובעות נדחו על ידי בתי הדין לעבודה ועל ידי בתי המשפט; ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות מעולם לא שולמו, ומדובר בסכום מיצטבר של עשרות אלפי שקלים; התובעות לא מהססות להגיש פעם אחר פעם את אותן הבקשות, וגורמות לבזבוז משאבים אדיר ולבזבוז זמנם של בתי המשפט השונים; מדובר בהתנהלות חמורה של בעל דין שיש להוקיע אותה; גם התביעה הנוכחית הנה מופרכת, והטענה המונחת בבסיסה – השבת שכר עבודה שלכאורה שולם לנתבעת ביתר – עומדת בנגוד מוחלט להסכמי הפשרה שחתמו עליהן התובעות; טענות התובעות אף נדחו במפורש על ידי בית הדין במסגרת הליך תביעת הקופה, והן אף התיישנו; גם ההסכמה שגובשה בבית הדין הארצי לעבודה ("הצדדים מצהירים ומתחייבים כי בכפוף להוראות הסכם זה, אין להם טענות מכל סוג ומין שהוא האחד כלפי השני, לרבות כלפי מי מטעם הצדדים ולרבות באי כוחם, בקשר לתקופת עבודתה של המשיבה בבית המרקחת וסיומה, וכן בקשר לכל ההליכים שהתנהלו בקשר לתקופת העסקה זו וסיומה") מונעת מהתובעות מלהעלות כל טענה, לרבות הטענה הנוכחית; יש לדחות את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין; מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט; התביעה אף היתיישנה והוגשה בשיהוי ניכר.

...

ערעור שהוגש על ידי התובעות – נדחה (ע"ר (ת"א) 52004-11-22); טענות הצדדים – הנתבעת טוענת, במסגרת בקשתה לסילוק על הסף, כך: עד היום הגישו התובעות עשרות בקשות שונות למספר ערכאות, שכל מטרתן להתחמק מהתשלום שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך תביעת העבודה; כל הבקשות שהגישו התובעות נדחו על ידי בתי הדין לעבודה ועל ידי בתי המשפט; ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות מעולם לא שולמו, ומדובר בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים; התובעות לא מהססות להגיש פעם אחר פעם את אותן הבקשות, וגורמות לבזבוז משאבים אדיר ולבזבוז זמנם של בתי המשפט השונים; מדובר בהתנהלות חמורה של בעל דין שיש להוקיע אותה; גם התביעה הנוכחית הינה מופרכת, והטענה המונחת בבסיסה – השבת שכר עבודה שלכאורה שולם לנתבעת ביתר – עומדת בניגוד מוחלט להסכמי הפשרה שחתמו עליהן התובעות; טענות התובעות אף נדחו במפורש על ידי בית הדין במסגרת הליך תביעת הקופה, והן אף התיישנו; גם ההסכמה שגובשה בבית הדין הארצי לעבודה ("הצדדים מצהירים ומתחייבים כי בכפוף להוראות הסכם זה, אין להם טענות מכל סוג ומין שהוא האחד כלפי השני, לרבות כלפי מי מטעם הצדדים ולרבות באי כוחם, בקשר לתקופת עבודתה של המשיבה בבית המרקחת וסיומה, וכן בקשר לכל ההליכים שהתנהלו בקשר לתקופת העסקה זו וסיומה") מונעת מהתובעות מלהעלות כל טענה, לרבות הטענה הנוכחית; יש לדחות את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין; מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט; התביעה אף התיישנה והוגשה בשיהוי ניכר.

מנגד, התובעות טענו, בתגובתן לבקשה, כך: יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף; התביעה הנוכחית אינה תביעה להשבת שכר, אלא תביעה לפיצוי כספי שיסודה בעילת המרמה שביצעה הנתבעת בזמן עבודתה בבית המרקחת שהיה בבעלות חברה של התובעות; הנתבעת שינתה את תיאור משרתה ללא אישור הרוקח המחוזי, בניגוד לחוק ולרישיון העסק, תוך הסתרת השינוי מהתובעות; בשל כך נסגר בית המרקחת מיידית ביום 22.3.2011; הנתבעת הצהירה בעצמה בעבר כי פסקי הדין הקודמים אינם מקוימים; גם בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל טענה זאת; נכון הוא שהן לא משלמות את ההוצאות שנפסקו לחובתן, אך הנתבעת הסתירה מבית הדין שהן הפקידו ערובה, שהוחזרה לידן לפי החלטה שיפוטית; תיק ההוצאה לפועל נסגר מחוסר מעש.

עם זאת, מטעמי קיצור ויעילות הדיון, נציין כי מצאנו טעם רב גם בטענות אלה.

סוף דבר – בעניין עזבון המנוח רודה ז"ל ציין כב' הנשיא שמגר – והדברים יפים לענייננו, כי "... משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית לה נועד, קרי-יישובם הסופי של סכסוכים" (ע"א 601/88 עיזבון המנוח רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 (1993), עמ' 443).

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על הסף מטעמי מעשה בית דין.