נטען כי בהחלטה מיום 3.2.21 נקבע כי קיים הסכם שתוף והוא מחייב את המבקשים וזאת ללא שהוגשה לבימ"ש כל בקשה בנושא זה, לא ניתנה למבקשים זכות טיעון בעיניין, ולמרות שעל בסיס עמדתו הנחרצת של בימ"ש קמא כי אין תחולה להסכם השתוף שלא נחתם ע"י המבקשים ולא נרשם; ניתנה הסכמה למינוי כונס הנכסים לשם ביצוע פירוק השתוף על דרך רישום בית משותף.
יש לדחות את הסף גם את בקשת רשות העירעור על ההחלטה מיום 8.2.21 הואיל וההחלטה היא פסיקתא של ההחלטה מיום 7.1.21 ובהמשך של ההחלטה מיום 3.2.21 והמועד להגשת בר"ע על ההחלטה מיום 7.1.21 חלף.
אשר על כן, לא מצאתי כל טעם המצדיק היתערבות בהחלטה זו.
בנוגע להחלטה מיום 8.2.21:
בצו מינוי כונס הנכסים לפירוק השתוף במקרקעין באמצעות רישום כבית משותף, אשר נחתם במסגרת ההחלטה מיום 8.2.21 אין היתייחסות להסכם השתוף ו"הסכם השתוף" אינו מוזכר בו.
בנסיבות אלה, נדחה העירעור ביחס להחלטה מיום 8.2.21.
...
אשר על כן, לא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו.
בנוגע להחלטה מיום 8.2.21:
בצו מינוי כונס הנכסים לפירוק השיתוף במקרקעין באמצעות רישום כבית משותף, אשר נחתם במסגרת ההחלטה מיום 8.2.21 אין התייחסות להסכם השיתוף ו"הסכם השיתוף" אינו מוזכר בו.
בנסיבות אלה, נדחה הערעור ביחס להחלטה מיום 8.2.21.
לסיכום:
לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה ביחס להחלטות מימים 3.2.21 ו – 8.2.21.
הערעור מתקבל ביחס להחלטה מיום 2.3.21, כך שההחלטה מיום 2.3.21 תבוטל.