ערעור על מינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים יתומים מאב

מהיום ועד מועד הגיע המנוח לגיל פרישה (גיל 67)-(93.75 חודשים נוספים עד 22/2/2021 ) לפי 30% חיסכון וזאת על סכום של (1,754-13,485) (מקדם 0.79326 * 93.75 ) = 261,723 ₪ מתוכם 30% *93.75* 3,300 * 0.79326= 92,812 ₪, סכום עבור ההכנסה הלא מדווחת.

ובהמשך: "לא נעלמה מעיני הפסיקה שהובאה על ידי הנתבעת בסיכומיה, ממנה עולה כי הסכום הנפסק ברגיל בבתי המשפט עבור אובדן שירותי אם או אב קטן בהרבה. ברם, עמדנו על כך שכאשר שני ההורים הולכים לעולמם, הנזק המצרפי שונה במהותו מצרוף של אבדן שירותי אב ואבדן שירותי אם. כך, לדוגמה, כאשר אחד ההורים הולך לעולמו, ההורה הנותר בחיים שוהה עם הילדים בשעות הערב והלילה, נתון שיש לקחת בחשבון במצב בו שני ההורים הלכו לבית עולמם". וכך ציין השופט ריבלין בעירעור על אותו פס"ד בע"א 8997/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה לבנת אפרגאן: "אשר לפצוי בגין אבדן שירותי אב ואם, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי האבדן המצרפי עולה על "חיבור" כל חלקי השלם.

" וכך ציין השופט ברלינר בת"א (חי') 303/06 עז' המנוח עיסא מוחמד ז"ל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ : "שעה שאחד ההורים נספה, מעורבותו של הנשאר בחיים בטיפול בילדים גדלה, ואין זה מן ההכרח כי יהיה צורך לשלם לגורם חצוני עבור השירותים שאבדו. כאשר שני ההורים נספו בתאונה יש צורך להעזר בגורם חצוני, בין אם זה גוף או מוסד כלשהוא בתשלום מלא ובין אם אלה קרובי מישפחה, שאף אם אינם גובים כסף ממש לפי תעריף כלשהוא, ואף אם נחסכות הוצאות שונות בסיטואציה זו, משליך הדבר על הקף הפיצויים המגיע עבור אובדן השירותים". בבוחני את המקרה הספציפי של תיק זה, בו איבדו את חייהם בו זמנית גם האב וגם האם והותירו 6 יתומים, כאשר הבן הקטן בן 15 שנה אין ספק כי התלויים נפגעו רבות מחסרונם של ההורים והסבים לנכדיהם וקצרה היד מלפצות אותם בכסף.

שכן, בבוחני את טענת התובעים לגבי הצורך באפוטרופוס לקטינים שנותרו ללא אב ואם מצאתי חפיפה מלאה בין הנזק הנטען תחת ראש נזק זה לבין הנזק הנטען לפצוי בגין שירותי אב ואם.

על כן גם לגופו של עניין סבורני שאין מקום לפצות את התובעים בגין הצורך במינוי אפוטרופוס.

...

על כן גם לגופו של עניין סבורני שאין מקום לפצות את התובעים בגין הצורך במינוי אפוטרופוס.

סבורני, אם כן שנדרש לקזז מהפיצוי הכולל שנקבע את מס ההכנסה בגין מרכיב זה. על-פי חישוב שעשיתי לעיל, פיצוי מהוון בסך 193,983 ש"ח משקף פיצוי שכביכול מגיע לתובעים בגין נזקם, בלי שנוכה ממנו מס הכנסה.

סיכום כל מרכיבי הפיצוי דלעיל וקיזוז מהם את סכום הניכויים וקיזוז הסכום שיועבר לרשויות מס הכנסה מביא לכך שהנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל ומהוון של 646,403 ₪ על פי התחשיב של 676,832 + 180,000 + 20,000 + 86,780 – (31,483) –(246,930) – (38,796).

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 2707/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערערים: 1. וורצ'י ביטאו אינשט 2. אבבה גטהון 3. אצנ'ט מולה אבטה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל רשות האוכלוסין וההגירה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 13.3.2014 בתיק עת"מ 658-01-14 שניתן על ידי כבוד השופט ד' מינץ תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשע"ה (22.12.2014) בשם המערערים: עו"ד שמואל שנהר בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין

בתה הנוספת של הסבתא, וורקנש טריקו ז"ל (להלן: המנוחה) נפטרה באדיס אבבה בשנת 2003, עת המתינה לעלות ארצה יחד עם בן זוגה הלא יהודי – המערער 3 (להלן: האב) – וארבעת ילדיהם.

אשר לאב, אף שאינו נצר לשושלת אמהות יהודיות ומשכך אינו זכאי על פי החלטות הממשלה, טענו המערערים כי יש להעלותו ארצה משני טעמים: הראשון, מטעם מוסרי שלא להפריד אב מילדיו היתומים מאם.

בתגובות המערערים להודעת המשיבים, שהוגשו ביום 15.3.2016 וביום 21.3.2016, טענו המערערים כי גם בהיתחשב במדיניות האמורה ביחס להעלאת קטינים לישראל, ניתן היה לבחון את מינוי סבתם של הילדים, דודים או דודתם, המתגוררים בישראל, לאפוטרופוסים.

...

בסוגיה זו, אין בידי לקבל את טענות המערערים.

סוף דבר אם תשמע דעתי, נקבל את הערעור באופן חלקי ונקבע כי הילדים הבגירים זכאים לעלות לישראל באופן מידי, והילדים הקטינים זכאים לעלות לישראל בכפוף להסדר אפוטרופסות מתאים.

שתי בקשות רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע בצדן כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 28.7.16 בתיק ע"א 1/16 בה נדחו בקשות רשות ערעור מטעם היועץ המשפטי לממשלה והאפוטרופא לדין (של קטין בן שבעה חודשים) מטעם האגף לסיוע משפטי על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד (השופטת ע' גיא) מיום 11.7.16 בתיק ת"א 13960-06-16.

האם המשיכה לשמור על קשר עם העובדת הסוציאלית במשך כ-3 חודשים לאחר הלידה, במהלכם עמדה על סרובה למסור פרטים מזהים על האב, למעט עובדת היותו יהודי, בן גילה, מעיר אחרת ויתום מאב.

על בסיס פרטים אלה, לא היתה – לעמדת היועץ המשפטי לממשלה –אפשרות מעשית לגלות את זהות האב ובנסיבות, לאחר שנעשו בדיקות נוספות במידע המצוי בידי רשויות הרווחה, פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה ביום 8.2.16 בבקשה להכריז על הקטין בר אימוץ כלפי אביו, במעמד צד אחד, לפי סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ (ת"א 6/16).

ביום 23.6.16 הורה בית המשפט לעינייני מישפחה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין, וביום 27.6.16 מונתה לקטין אפוטרופא לדין על ידי האגף לסיוע משפטי.

...

במקרה דנא, ומבלי שאפחית ממשקל הטענות לעניין ההשפעה על הקטין ("זמן ילד"), נראה לי שאין הן מטות לעת הזאת ובנסיבות אלה את הכף לעניין הבדיקה.

למרות הרצון – המובן ומעוגן בהכרעת המחוקק – לסופיות הדיון בנושאי אימוץ והחשש מפני השלכות אפשריות על תהליכי האימוץ, ואיני מקל ראש בטענות בהקשר זה, סבורני כי אין מקום לדחות במקרה דנא את הבקשה על הסף; הטענות העובדתיות הקשורות באפשרות הסבירה לבדוק ולהגיע לאב עומדות לעת הזאת ביסוד העניין, ובהתחשב במכלול מתקשה אני לנעול את הדלת כליל.

אעיר גם, כי אף אם נערכת בדיקה שיפוטית ובלא שנחרוץ דעה לגבי סיכויי הבקשה, אין לאפשר את הפיכתם של שירותי הרווחה ל"שק החבטות" של המשיבים.

בכפוף לכל האמור לא מצאתי אפוא מקום להיעתר לבקשה.

סובר האב כי השופט שגה? יכול הוא תמיד לערער על כל החלטה שנתן השופט, על-פי הוראות הדין.

4 הקטינים התייתמו מאימם המנוחה עקב מחלה קשה ובין הסוגיות המונחות לפתחו של בית המשפט, המותב העקרי, הן דרישות כספיות שיש לאב כלפי הסבתא אמה של המנוחה ולמעשה סובר האב כי הסבתא צריכה לממן מעבר למה שהיא עושה היום, קרי תשלומי משכנתא וכו', גם את האב עצמו הטוען כי אין יכול הוא לעבוד.

ראשית, אמרתי בדיון היום כי העובדה שהאב דורש בקולי קולות ובגסות מן הסבתא כספים נוספים, עשויה לפגוע באינטרסים של הקטינים לעתיד לבוא, עת מונע הוא קשר בין הסבתא לבין נכדיה.

הואיל וכך ובשלב זה אני מורה כדלהלן: עו"ד גורן תפנה לאלתר לסיוע המשפטי, תבקשו למנות לאלתר אפוטרופוס לדין לקטינים ואין נפקא מינה אם תהא זו מי שכיהנה או אדם אחר.

...

הואיל וכך ובשלב זה אני מורה כדלהלן: עו"ד גורן תפנה לאלתר לסיוע המשפטי, תבקשו למנות לאלתר אפוטרופוס לדין לקטינים ואין נפקא מינה אם תהא זו מי שכיהנה או אדם אחר.

אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 936295/46 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שי זילברברג) המשיבים: 1. פלוני 2. עו"ד דפנה בן דוד (אפוטרופא לדין של הקטינים ילדי הצדדים) הנידון: אפוטרופוס לדין - עילות למינויו, מהות תפקידו, חשיפתו לתיקי הצדדים ומעמדה של חוות דעת חסויה שהוא מגיש החלטה

נזכיר למערערת כי בית הדין לא חסך את שבט ביקורתו על היתנהלות המשיב, לכל אורך הדרך, אך בד בבד קבע בהחלטה מכ"ט בתשרי התשפ"ב (5.10.21) גם (ההדגשה אינה במקור): המערער והמשיבה אינם הצדדים היחידים בהליך, צד נוסף ועיקרי הוא הילדים עצמם שבית הדין – ובייחוד בנוגע לקטינים שנוכח היתנהלותו הבעייתית של אביהם קרובים להחשב 'יתומים בחיי האב' – 'אביהן' הוא ומחויב לוודא את שלומם וטובתם.

זהו ככל הנראה גם טעמו של בית דין קמא בהחליטו על מינוי אפוטרופוס לדין.

...

אלא מאי? בשל היות האפוטרופוס מינוי של בית הדין עצמו ובשל אי־נוכחותו של "מרשו" היינו הקטין בדיון עצמו, כשיכולתו של הלה לטעון שלא בטיעוני מייצגו או אף לומר כי מייצגו אינו מייצגו נאמנה, נוצרת קונסטרוקציה משפטית מורכבת שבה בית הדין צריך מחד גיסא לשמש כ'אביהם של קטינים' בעצמו ולוודא במסגרת זאת כי מי שטוען בשמם עושה מלאכתו נאמנה, ומאידך גיסא צריך הוא לדון בטענותיהם כצד לדיון שכנגדו עומדים גם הצדדים האחרים, וכך גם האפוטרופוס לדין – מחד גיסא חב חובת נאמנות ישירה לקטינים שאותם הוא מייצג ומאידך גיסא לבית הדין, שמכוחו וכידו הארוכה התמנה (אם כי גם זאת בסופו של דבר – למען הקטינים), ומבקש הוא להבהיר כיצד מתיישבת עמדתו עם מינוי זה, היינו להראות כי אכן העמדה שמציג הוא בשם הקטינים ראויה להיחשב עמדתם שלהם.

אך למעשה אין אנו זקוקים לטעם זה, נוכח כל האמור לעיל.

סוף דבר: עו"ד בן דוד שמונתה אפוטרופא לדין של הקטינים ילדי הצדדים תתווסף כ'גורם' ו'צד' בתיק זה, כפי שנרשמה בכותרת החלטתי זו, ותורשה לעיין בתיק זה וביתר תיקי הצדדים שעניינם בהחזקת הילדים והסדרי השהות.