ערעור על מחיקת תביעה עקב אי קבלת צו ירושה

תביעה לתשלום נזקים בגין אי שתוף פעולה של בין יורשים לשם חלוקת עִזבון.

תשובת ב"כ הנתבעת הייתה כי מאחר ולאור עמדה זו התובעות מסכימות לקיום הצוואה הוא מבקש כי הן יבהירו שאין בכוונתם להגיש ערעור על פסה"ד שנתן צו קיום לצוואה.

נטען כי פסה"ד שנתן צו לקיום לצוואת המנוחה, אינו פסק דין כספי ועל כן לא נגרם נזק השווה להפרשי הצמדה וריבית "כחוב כספי" ויש לדחות התביעה ולחייב את התובעות בהוצאות לדוגמא.

זה המקום לציין כי התביעה הוגשה גם כנגד בנק יהב, ועל פי החלטתי הסעדים כנגדו נמחקו ולאחר מכן גם היותו נתבע.

לאור העוצמות הגבוהות של הסיכסוך, העובדה כי התובעות נאלצו "לחזר על הפתחים" על-מנת לקבל את ירושתן, כאבן הרגשי של התובעות (בעיקר תובעת 1) כפי שבא לידי ביטוי בהליך והעובדה כי היתנהלות הנתבעת (שהיא ואחיה זכו במרבית העִזבון) לא רק שהפחיתה מהקונפליקט אלא העצימה אותו, גרמה להמשכו ולהתארכותו, וכפי שקבעתי, נעשתה מטעמים טאקטיים ושלא בתום לב - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 פיצוי בגין עוגמת נפש, סך 18,000 ₪ וסך 10,000 ₪ לכל אחת מהתובעות.

...

לא נעלם מעיני כי הדרישה לחתימתה הנתבעת הגיעה מהבנק – אך איני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא הייתה חובה על הבנק לעשות כן. ההיפך הוא הנכון.

הסכם זה שחל במישור היחסים בין הבנק ובין הנתבעת התובעות לא היו שותפות לו. לאור כך תמוהה עוד יותר טענתה של הנתבעת – שנדחית, כי היה על התובעות להגיש תביעה כנגד הבנק ולא להמתין לקבל חתימתה .

עוד אני דוחה את הטענה כי בשל הערעור התלוי ועומד היה הסירוב לחתום מוצדק.

על כן באיזון בין הדברים, אמנם נדחית טענת התובעות לחיוב לפי חיוב בהליכי הוצאה לפועל אך אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי דין – החל מיום 27.2.21 ועד ליום 25.8.2021.

נפסק, הנתבעת תשלם לתובעות, יחד ולחוד סך 11,924 ₪ נכון ליום 25.8.2021 הסכום הפסוק יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה. הנתבעת תשלם לתובעת 1 פיצוי בגין עגמת נפש סך 18,000 ₪ נכון למועד פסה"ד וממועד זה הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הנתבעת תשלם לתובעות 2+3 פיצוי בגין עגמת נפש סך 10,000 ₪ לכל אחת, נכון למועד פסה"ד וממועד זה הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

נוסף על כן, הנתבעת תשלם לתובעות את האגרה ששולמה עבור התביעה, כפוף לאישור תשלומן את ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות עבור בנק י', הוצאות משפט סך 4,000 ₪ וגם, נוכח הסכם שכר הטרחה שאוזכר (כ-31,000 ₪), והעובדה כי המסמכים נחתמו רק לאחר הגשת התביעה, עבור שכר טרחת עו"ד סך 25,000 ₪.

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין; סע"ש 27069-05-19) מיום 23.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 22.4.2020, אשר מחק את תביעת המבקשת לקבלת תשלומים שונים מהמשיבה, בהיותה היורשת של מעסיקת המבקשת, הגב' רחל קוברסקי ז"ל (להלן – המנוחה), בכללם פצויי פיטורים, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים על סך כולל של 1,500,000 ₪ (להלן – הבקשה; ההחלטה; ו-פסק הדין בהתאמה).

עם מתן הארכה החמישית לבצוע ההמצאה קבע בית הדין האיזורי, כי "ככל שלא יוגש אישור מסירה עד ליום 15.5.2020 לא יהיה מנוס ממחיקת התביעה". בעקבות כך, עתרה המבקשת לקבלת צו המורה להנהלת בתי המשפט לבצע את המצאת כתב התביעה לידי המשיבה (להלן – הבקשה למתן צו).

שכן, חלפו 7 שנים ממועד סיום העסקתה של המבקשת אצל המנוחה, ובעיקר נוכח קיומו של מעשה בית דין ביחס לתקופת העבודה הנטענת ונסיבות סיום העסקתה – דין הבקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה עקב אי ביצוע מסירה להדחות.

...

שכן, חלפו 7 שנים ממועד סיום העסקתה של המבקשת אצל המנוחה, ובעיקר נוכח קיומו של מעשה בית דין ביחס לתקופת העבודה הנטענת ונסיבות סיום העסקתה – דין הבקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה עקב אי ביצוע מסירה להידחות.

שכן, כבר בכתב התביעה נכתב כי תביעה זו היא "נוספת לתיק 43542-10-16". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל טענות המבקשת ובכתבי בי-דין מהליך זה ומההליך הראשון שנוהל בפני בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבה.

סוף דבר בשל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

בתביעתם עותרים התובעים לפסוק להם, כיורשי המנוח, פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר ופצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

ביום 6.12.19 ניתנה החלטת בית הדין לפיה "לאור עמדת הנתבע יגישו התובעים את צו הירושה בהתאם להוראות צו שעת חרום (יהודה והשומרון בחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית (שטחי המועצה הפלסטינאית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים) תשנ"ט – 1999, תוך 60 ימים. ביום 11.2.20 הגיש ב"כ התובעים את צו ירושה כשהוא מתורגם על ידי נוטריון. בדיון שהתקיים באותו יום העלה ב"כ הנתבע טענות נוספות וניתנה החלטה בדבר הגשת עמדת הנתבע בכתב. לפי עמדת הנתבע שהוגשה ביום 13.2.20, בצו הירושה מופיעים שמות של ילדים ללא מספרי תעודת זהות, וכך גם מופיעה שמה של האשה בצו הירושה כ"פאטמה סעיד מוחמד ערער" בעוד שבכתב התביעה שמה הוא פאטמה ערער בלבד.

ביום 27.5.20 החליט בית הדין כי "לכאורה נראה כי נידרשות פעולות מקדמיות נוספות מצד התובעים לצורך נהולו התקין של ההליך, ובכלל זה הגשת הבקשה לרשות המוסמכת ברשות הפלסטינאית (בית הדין השרעי בחלחול), לתיקון צו הירושה כך שיצוינו בו מספרי הזהות של כלל היורשים וכן הגשת הצוו בצרוף אישור "הממונה "לפי צו לשעת חרום (יהודה ושומרון בחבל עזה) (שטחי המועצה הפלסטינאית – עזרה משפטית בעניינים אזרחים) תשנ"ט – 1999, כנדרש בסעיף 8 לצוו. בית הדין הציע לצדדים כי יוסכם על מחיקת ההליך ללא צו להוצאות. ההצעה לא התקבלה על דעת שני הצדדים. הנתבע עמד על הוצאותיו ואילו התובעים לא הגישו תגובה להצעת בית הדין במועד שנקבע.

...

לבית הדין אין סמכות שלא לתת תוקף מלא לדרישה שבסעיף 8 לצו, ואין מנוס מקביעה שהתובעים לא הגישו מסמכים שמאפשרים, על פי הדין הישראלי, המשך הדיון בתביעה על פי ההנחה שהם יורשי המנוח.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ההליך בסך 4,000 ₪.

לחילופין, נטען כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בשל אי צירוף מסמכים מהותיים התומכים בטענות המערערים לעניין שרשרת ההורשה הנטענת על ידם, והמאפשרת להם לתבוע בשם המנוח מוטלק אשר הוא בעל הזכויות לכאורה; וכי מלבד המצאת צו הירושה, על המערערים להמציא פרטים נוספים בכדי לבסס את זהותם כיורשים.

לעניין תחולתו של סעיף 18 לחוק ההתיישנות נקבע, בין היתר, כי המועד בו נסבה הזכות איננו המועד בו ניתן צו הירושה, שכן עמדה זו של המערערים משמעה הארכת תקופת ההתיישנות עד למועד שבו יפעלו המערערים להוצאת הצוו ואין לקבלה; וכי אף אם תיתקבל עמדת המערערים לעניין המועד הרלוואנטי לתקופת ההתיישנות, ואף אם המועד בו נוהלה התביעה הראשונה לא תובא במניין הימים, התביעה מושא העירעור דנן הוגשה לאחר התיישנותה.

המערערים טענו כי כל ניהול ההליך היה לשם הוצאת צו הירושה של המנוח מוטלק, דבר שלא היה בשליטתם; וכי הבקשות החוזרות ונישנות לעיון חוזר הוגשו בכדי להציג לבית משפט קמא את התמונה בשלמותה, ובשל כך שהמערערים "נאלצו לנסות למצוא פיתרון לשמור על זכויותיהם והגשת ערעור והגשת תביעה חדשה". הינה כי כן, מהשתלשלות האירועים הארוכה המפורטת לעיל עולה כי מדובר בהליך שניתן בגינו כבר פסק דין שהורה על מחיקתו – בפעם השנייה – עוד ביום 17.1.2019.

...

לאחר עיון בכתב הערעור, בנספחיו ובמסמכים הנוספים שהוגשו, ולאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים בעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ביום 13.8.2019, המדינה הגישה תגובתה וטענה כי על הבקשה להידחות מאחר שצו הירושה הוצא שלא כדין; וכי ממנו עולה שלמנוח מוטלק ארבעה יורשים שהמנוח תאופיק אינו אחד מהם.

משאלו הם פני הדברים, הערעור נדחה.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט זיו אריאלי) מיום 2.3.23 לפיו דחה את תביעת התובעים להפעלת פוליסת ביטוח חיים עקב היתיישנות התביעה, תוך קביעה שעילת התביעה נולדה ביום 1.7.15 ולא מתקיימים החריגים להארכת מועד תקופת ההתיישנות.

ביום 9.8.18 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה, וביום 4.6.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין התובע לבנק לפיו התביעה נגד הבנק נמחקה והליכי ההוצאה לפועל בהם נקט הבנק יעוכבו עד למתן פסק דין בתובענה שבפני בית משפט השלום.

הנתבעת טענה בפני בית המשפט קמא שיש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות בחלוף 3 שנים מקרות מקרה הביטוח, ובשל שהוי ניכר שגרם לנתבעת נזק ראייתי.

על כן אין לידון בטענות אלה.

הוצאת צו הירושה היא דרישה של המשיבה, שהמערערים ידעו עליה מאז 10.9.15, כאשר קיבלו את דרישת המשיבה.

העובדה שלא הוצא צו ירושה עד ינואר 2019, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לא מנעה מהמערערים להגיש תביעה קודם לכן, בטענה שהם היורשים החוקיים, כאשר הוכחת הטענה הזו תיעשה לאחר הגשת התביעה.

...

הנתבעת טענה בפני בית המשפט קמא שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות בחלוף 3 שנים מקרות מקרה הביטוח, ובשל שיהוי ניכר שגרם לנתבעת נזק ראייתי.

אני דוחה את טענת המערערים לפיה היה על בית המשפט קמא לדון בשאלה אם נגרם למשיבה נזק ראייתי.

כך פעל בית המשפט והתוצאה היא התוצאה שקובע החוק - התביעה התיישנה ולכן על בית המשפט לדחות את התביעה.

על כן, אני דוחה את הערעור ואת טענת המערערים כי פסק הדין הוא שתי וערב של שגיאות מהותיות.