ערעור על מחיקת ערר על הסף בעניין היתר העסקה לעובד זר

הבקשה הוגשה מבלי שצורפו לה חלק מהמסמכים הנדרשים, ומאחר והמערערת לא נענתה לבקשת המשיבה להשלים את המסמכים החסרים, נמחקה הבקשה ביום 15.12.2014, מבלי שנדונה לגופה.

בית הדין נסמך על הוראת סעיף 3א(ב1)(1) לחוק הקובעת כי הסמכות להאריך רישיון לשם העסקת עובד זר במתן טפול סיעודי מטעמים הומנטריים מיוחדים, מוגבלת לכך "שלא יוארך לעובד זר מסוים רישיון כאמור אלא לטפול במטופל אחד". בית הדין קבע כי לשון החוק היא חד משמעית, ואינה מותירה לו שיקול דעת במקרים הנופלים בגדרי הסעיף, ומשכך נדחה הערר על הסף.

כן טוענים המערערים כי על הוועדה לעניינים הומנטריים לאשר את העסקתה של המערערת על ידי המערער בשל הנסיבות המיוחדות בעיניינה של המערערת, ששהתה בישראל כדין, והייתה בידיה אשרת עבודה בתוקף, אך היא נותרה ללא תעסוקה בשל פטירת מעסיקה, וכן לאור הטעמים ההומניטאריים הייחודים של המערער, וההתדרדרות הצפויה במצבו הבריאותי באם תופסק העסקתה של המערערת.

...

ערר המערערים נדחה אפוא, ללא צו להוצאות, תוך שנקבע כי על המערערת לעזוב את ישראל בתוך 60 יום.

בא כוח המערערים הוסיף כי אין לאפשר מצב שבו נהלים של המשיב יגברו על הסדר המעוגן בחקיקה ראשית, וכי לבית הדין הסמכות להתערב במקרים חריגים בשיקול הדעת המנהלי של הרשות ולקבוע כי בנסיבות אלו אין מקום להחיל את הנוהל, בין היתר, בשל הפגיעה בזכותו של המערער לחיים בכבוד מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור.

הערעור נדחה.

לפני ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 בתיק (י-ם) 3505-18 (כבוד הדיין אילן חלבגה), שבגדרו נמחק הערר על הסף בשל העידר עילה.

בשל כך מחזיק הוא בהיתר העסקה לעובד זר בתחום הסיעוד.

ביום 20.8.2018 נמחק הערר על הסף בהסכמת המערערים, על מנת שבקשתם תיבחן לאור תיקון 32 לחוק, שבו נקבע כי בהתמלא התנאים שנקבעו בסעיף 3א(ב1)(1א) לחוק רשאי המשיב להאריך את אשרת השהייה של עובד זר בתחום הסיעוד אף אם רישיונו הוארך בעבר מטעמים הומנטאריים מיוחדים.

מהמכתב ניתן להבין כי בשל נסיבות אישיות קשות נבצר ממנה לטפל בעיניין, וכי היא "מבקשת להיתנצל על האיחור בהגשת המסמכים ו/או להסדיר את האישור לקבלת המסמך להארכת היתר כחוק". לטענתה למסמך זה, שאליו צורפו מסמכים להגשה לועדה ההומניטרית, "מוכיח שבניגוד לאמור בפסק הדין השני, כן הגשתי מסמכים נוספים. הייתה שם תחלופה במשרד הפנים והיו דברים לא נקיי כפיים הם היו מעלימים לי מסמכים, באותה תקופה אמי הייתה חולת סרטן סופנית ועזבתי אותה כדי לטפל בעניינים של העותר כי ראיתי שזה חשוב, בתמורה קבלתי מסמכים לא חתומים ואמרתי שאני יודעת שיש כאן חריגה של שנים והם היו דוחים אותי ואמרו לי שזה בועדה ושר הפנים יחליט הם היו דוחים אותי בכל מיני תשובות לא ענייניות ולא קבלתי תשובה". אין חולק כי המסמך האמור והעובדות הקשורות בו לא צוינו בהודעת הערר, בתגובה לבקשת סילוק הערר על הסף ובהודעת העירעור שלפני.

...

דין הערעור להידחות.

התוצאה הערעור נדחה.

ביום 23.10.17 ניתן למערערת 1 היתר להעסקת עובד זר כמטפל סיעודי.

כאמור, בעניינינו נדחתה בקשת המערערות על הסף, וגם הערר שהגישו נדחה על הסף.

(1) למחוק או לדחות את הערר, כולו או מקצתו, על הסף, מיוזמתו או לבקשת המשיב, ובילבד שניתנה לעורר היזדמנות להגיב על בקשה כאמור; החלטה כאמור תנתן אם מצא בית הדין שאין לו סמכות או שעל פני הדברים הערר אינו מגלה עילה להתערבות בית הדין, או שהוא טורדני או קנטרני" הגיונה של הוראה זו ברור.

...

ואולם, משעה שהתבקש מתן פסק דין בתיק אין מנוס מנתינתו, זאת בהתאם להוראות הדין.

עם זאת, בשל מצבה של המערערת 1, ובהינתן הקושי שבמציאת מטפל חלופי בתקופה זו של התפשטות נגיף הקורונה, אני סבור שיש לתת למערערת 1 ארכה משמעותית לצורך התארגנות למציאת מטפל חלופי.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בר"ם 4774/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשת: לריסה גובורובה נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) בעמ"נ 16558-04-19 מיום 30.5.2019 בשם המבקשת: עו"ד מיכאל דינציס ][]החלטה

נקבע כי המבקשת לא עומדת בתנאי הסף של נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: הנוהל), שכן מאז שקבלה רישיון מסוג א/5 ועד לפטירת בן הזוג, לא חלפה מחצית תקופת ההליך המדורג העומדת על שנתיים, וכי לכן אין להעביר את עניינה לבחינת הועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים.

כך, מכיוון שלאחות ילדים בגירים בישראל ואפשרות לקבל היתר להעסקת עובד זר. המבקשת ערערה על פסק הדין והגישה בצד העירעור בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ביום 30.5.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) את העירעור בקבעו כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין לעררים, וכי על המבקשת לצאת מישראל תוך 30 ימים.

בנוסף, בית המשפט העיר כי המבקשת לא הפקידה עירבונות שהיה עליה להפקיד וכי על אף שמדובר בהתנהלות המאפשרת את מחיקת העירעור, בית המשפט בחר לידון בעיניין לגופו.

...

דין הבקשה להידחות.

טענות המבקשת נטועות בכללן בנסיבות המקרה ואינן מעוררות כל שאלה רחבה יותר; ואף לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור.

לפיכך, ובשים לב להתייחסות בית המשפט לעניינים מינהליים לסיבות שבגינן ניתן למבקש רישיונה במועד שבו ניתן ולא קודם לכן, לא שוכנעתי כי בטענה זו יש כדי לגלות עילה כאמור.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו לעיכוב הליכי הרחקה.

בפסק הדין נדחה ערר על החלטת המשיב מיום 10.7.2023, אשר על-פיה נדחתה על הסף את בקשת המערער 1, ישראלי ילידת שנת 1940 (להלן – המערער) להאריך מטעמים הומנטריים מיוחדים את תוקפו של רישיון הישיבה של המערערת 2, אזרחית הפליפינים (להלן – העובדת), כמטפלת סיעודית לשם טפול במערער.

מטעם זה ניתנה ביום 1.11.2023 החלטה אשר במסגרתה הוצע לצדדים מתוה, שתמציתו היא כי העירעור יימחק ללא צו להוצאות וכי תוקפו של צו הביניים יוארך בתשעה חודשים או בכל פרק זמן מוסכם אחר.

לפיכך, אם נמצא כי תנאי הסף, כולם או אף חלקם, אינם מתקיימים, אין שר הפנים מוסמך להאריך את תוקף רישיונו של העובד הזר (ראו למשל, החלטת כבוד השופט ע' פוגלמן בעיניין בר"מ 5607/20 פלונית נ' משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה (13.12.2020)‏‏, הדוחה את בקשת רשות העירעור על פסק הדין בעמ"ן (ירושלים) 50843-12-19 פלונית נ' משרד הפנים (14.7.2020) (כבוד השופט א' דראל)).

לאחר בחינת טענות הצדדים בעיניין משך תקופת ההתארגנות הגעתי לכלל מסקנה כי אכן, לא ניתן להיתעלם ממצבו הסיעודי המורכב של המערער, שאף עומד ביסוד ההיתר שניתן לו להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד ואף לא ניתן להיתעלם מהקושי הנטען באיתור עובד מתאים אחר.

...

לאחר עיון בכל כתבי הטענות שהוגשו ובכלל זה, כתב הערעור, תשובת המשיב ונספחיהם וכן בהחלטת המשיב הנדונה ובפסק דינו המנומק של בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב וכן כי יש לדחות את הערעור וזאת אף תוך הסתמכות על הנמקת פסק דינו של בית הדין (בהתאם להוראות תקנה 138(א)(5) ותקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, החלות על הערעור הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין משך תקופת ההתארגנות הגעתי לכלל מסקנה כי אכן, לא ניתן להתעלם ממצבו הסיעודי המורכב של המערער, שאף עומד ביסוד ההיתר שניתן לו להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד ואף לא ניתן להתעלם מהקושי הנטען באיתור עובד מתאים אחר.

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.