ערעור על מחיקת עילת תביעה בשל אי-התגבשות

חודשים אחדים לאחר שנמחקה התביעה בתיק הקודם, הגיש התובע את התביעה דנן, במסגרתה טען כי על פי ההסכמים הקבוציים שחלו על הנתבעת בתחילת העסקתו, הנתבעת היתה צריכה לבצע עבורו הפרשות לקרן פנסיה מקיפה בתקופת עבודתו, ואילו עשתה כן, היתה עומדת לו תקופת אכשרה המזכה בביטוח נכות אף שמדובר במחלה קודמת.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי עילת התביעה של עובד כנגד המעביד, בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לקרן פנסיה מתגבשת במועד בו היה על המעביד לבצע את התשלום לקרן והוא נימנע מלבצע הפרשה כדין.

כך, בתיק ע"ע 36058-12-13 וקסלר נ' י. אדרי בע"מ קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין העירעור להדחות. זאת, על פי ההלכה המקובלת בבית דין זה, אשר לפיה, מועד קום העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה נקבע בהתאם למועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ולא - על פי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון הקרן. מועד שממנו ואילך היה זכאי העובד (או שאיריו במקרה של פטירה) לתשלום גימלה מקרן הפנסיה לפי תקנונה, אילמלא הפר המעסיק את חובת ההפרשה הנטענת. בנוסף, יש לדחות את טענת אי הידיעה שבפי המערער כטעם המצדיק את הארכת מירוץ ההתיישנות בעיניינו." אין בידינו לקבל את טענת המשיב לפי יש לאבחן את האמור בפסק הדין בעיניין וקסלר שכן לדידו ביסוד ההחלטה בהליך שם עמדה העובדה כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מקרות הארוע המזכה.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ט, (07 פברואר 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

על רקע האמור לעיל, התובע הגיש לבית דין זה תביעה כנגד הנתבעת (תיק סע"ש 36426-11-14) ואולם תביעתו נמחקה מחוסר מעש.

לפיכך, לדידה, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה.

כך, בתיק ע"ע 36058-12-13 וקסלר נ' י. אדרי בע"מ קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת, על פי ההלכה המקובלת בבית דין זה, אשר לפיה, מועד קום העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה נקבע בהתאם למועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ולא - על פי מועד קרות האירוע המזכה לפי תקנון הקרן. מועד שממנו ואילך היה זכאי העובד (או שאיריו במקרה של פטירה) לתשלום גימלה מקרן הפנסיה לפי תקנונה, אלמלא הפר המעסיק את חובת ההפרשה הנטענת. בנוסף, יש לדחות את טענת אי הידיעה שבפי המערער כטעם המצדיק את הארכת מרוץ ההתיישנות בעניינו." אין בידינו לקבל את טענת המשיב לפי יש לאבחן את האמור בפסק הדין בעניין וקסלר שכן לדידו ביסוד ההחלטה בהליך שם עמדה העובדה כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מקרות האירוע המזכה.

" אשר על כן קבע בית הדין הארצי: "קבלת עמדתו של המערער בעניין ההתיישנות, באופן העלול לחשוף נתבעים לתביעות לפיצוי בשל הפרה נטענת של חובת ההפרשה בסכומים משמעותיים וזאת, עשרות שנים לאחר תום יחסי העבודה – לא תשקף את האיזון הראוי בין מכלול הטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. משכך - דינה להידחות." לאחר כל אלה, בית הדין הארצי לעבודה שב וחזר על ההלכה שנקבעה בעניין טיברמן לפיה עילת התביעה החוזית כנגד המעסיק, מתגבשת במועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשה לקרן.

אשר על כן, מחמת התיישנות התביעה, אין מנוס מסילוקה על הסף, ואין צורך לדון בטענות החלופיות שהעלתה הנתבעת.

מכאן אפנה לסוגיית מכירת הדירות; באשר לסוגייה זו, טוענים כאמור הנתבעים כי במסגרת הסכמי המכר של הדירות הומחו זכויות התביעה בגין ליקויים בהן לידי הרוכשים ומשכך, יש להורות על מחיקת ניזקי דירות אלו מכתב התביעה.

יש איפוא לקבל את העירעור גם לגבי בעלי שש דירות אלה, שגם הם זכאים לפצוי בשיעור עלות התיקונים בדירותיהם" עולה כי על קביעת בית המשפט העליון בע"א 669/89, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי לא זו בלבד שאין במכירה בכדי לאיין את הזכות לתביעת פיצוי בגין ליקויי בנייה, אלא שקיימת אף חזקה כי הפגמים בדירות באו לידי ביטוי במחיר אשר היתקבל בעדן (ראו גם - עא 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.2005)) יתרה מכך, בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן (15.01.2004) צטט בית המשפט העליון בהסכמה את הילכת בית המשפט העליון כפי שנקבעה בפסק דין דיור לעולה בע"מ והוסיף והטעים את הטעם העומד בבסיס ההלכה האמורה, בעמוד 6 כדלקמן: "דין זה יפה גם להכרעה בשאלת זכאותם לפיצויים של המשיבים 1-2 ו – 3-4 אשר בעוד תובענתם נגד המערערת מתבררת והולכת הקדימו ומכרו את בתיהם לאחרים. עילתם לקבלת פיצוי בגין אי-ההתאמה שבה לקו בתיהם התגבשה ביום שבו מסרה להם המערערת את

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהיעדר הצדדים.

...

לאחר שבחנתי הטענה אין בידי לקבלה.

על החלטתי זו הינני מוצאת להוסיף ולציין – ראשית, הנתבעים אינם חולקים על כך שככל שהסעד הנתבע היה תיקון בעין, הרי שהיה עליהם לתקן את מלוא התיקונים ברכוש המשותף ולא רק את חלקן היחסי של התובעות ואולם, לטענתם הואיל והסעד הינו כספי, הרי שהתובעות זכאיות רק לחלקו היחסי.

סוף דבר- לאור האמור והמפורט הנני מורה על מחיקת סעיפי חוות דעת מומחה התובעות הנוגעות למרזב והנני מורה על דחיית הבקשה באשר לסעיפים האחרים.

בקשה לדיון נוסף שהוגשה במסגרת דנג"ץ 8742/17 נדחתה אף היא בהחלטת השופט יורם דנציגר מיום 15.11.2017; (-) ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 10.8.2017 בגדרה אושרר מינוי עוה"ד גרשט ונאור כבאי כוח מייצגים – ערעור אשר נמחק על ידי הרשמת ליאת בנמלך ביום 22.10.2017 במסגרת ע"א 6940/17 לאחר שהמערערים סירבו להפקיד ערבון; (-) עתירה נוספת נגד ההחלטה ברע"א 9169/16 בגדרה הועלו טענות נגד המותבים שדנו בבקשת האישור ובהליך העירעור שהוגש על החלטת האישור – העתירה נדחתה בפסק דין של השופטים דפנה ברק-ארז, ענת ברון וג'ורג' קרא מיום 22.5.2018 במסגרת בג"ץ 974/18, ובהמשך, ביום 29.5.2018 נדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין; (-) עתירה שהוגשה נגד כלל המותבים שדנו בתיק וגורמים נוספים – עתירה שנמחקה ביום 25.10.2018 על ידי הרשם גלעד לובינסקי זיו במסגרת בג"ץ 5186/18 עקב אי תשלום אגרה; (-) הליך בבית הדין האיזורי לעבודה בבקשה לעכב את פיטוריהם של המערערים כבאי כוח מייצגים בטענה שהדבר נעשה ללא מתן זכות שימוע כדין – בקשה שנדחתה בפסק דין של השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מיום 25.8.2017 במסגרת סע"ש 41189-08-17.

בהמשך, עוה"ד גרשט ונאור דוחים את טענות המערערים בדבר תרומתם להליך, וטוענים כי במשך 4 שנים הם השקיעו עבודה רבה בניהול התובענה – ובכלל זה בניהול הבקשה לדיון נוסף והליך הגישור, וכן בגיבושו של הסדר פשרה ראוי והוגן, חרף האתגרים הרבים שניצבו בפניהם (כגון עמדת הרשות, העדרה של חוות דעת נגדית והקושי בכימות הנזק) – והכול לצד היתמודדות עם עשרות הליכי סרק שהגישו המערערים במטרה לסכל את ההליך ולעכבו.

כך למשל, במסגרת טיעוניהם ביחס לעילת התביעה והתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית, הפנו המערערים לסעיפים 36, 54א ו-54ב לחוק ניירות ערך (ראו עמ' 7, 10 ו-13 לבקשת האישור) – סעיפים שאינם רלוואנטיים עוד עת נחקק חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006; כחצי שנה לאחר מכן, ביום 30.3.2014 הגישו המערערים בקשת תיקון נוספת – שלישית במספר – שעניינה כאמור בהוספת נתבעים (אחרים מאלה שנמחקו על פי בקשתם) ובהוספת קבוצה מיוצגת נוספת.

...

כפי שאפרט להלן, סבורני כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבות מסוימת של ערכאת הערעור.

אומנם בית המשפט קמא נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים, אך סבורני כי הסכומים שנפסקו אינם משקפים בצורה מלאה את האיזון הראוי בין אותם שיקולים.

סוף דבר: לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעור ככל שהוא נוגע להחלפת המערערים כבאי כוח מייצגים ולאישור הסדר הפשרה, אך נקבל את הערעור לעניין חלוקת הגמול ושכר הטרחה כמפורט בפסקה 85 לעיל.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 56015-06-18 יעיש נ' זבדיאל- מושב עובדים פועלי אגודת ישראל התיישבות שיתופית בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובע שרון יעיש ע"י משרד עו"ד אייל נון ו/או אבי נבון ואח' נתבעים 1. זבדיאל- מושב עובדים פועלי אגודת ישראל התיישבות שיתופית בע"מ 2. וועד המושב זבדיאל שניהם ע"י עו"ד ניר כחלון 3. משה שאלתיאל ע"י עו"ד ירון יטיב ו/או עו"ד גל בן דוד 4. עו"ד בועז אמיר ע"י עו"ד בועז אמיר ו/או עו"ד דהן סהר החלטה בבקשה למחיקה על הסף שהגיש הנתבע 4

עילת התביעה בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בבקשת רשות העירעור בתיק זה, הוגדרה עילת התביעה כדלקמן: "עילת התביעה כנגד המבקש מקורה ברשלנות בשל אי הגשת המסמכים לרמ"י, בעוד שהטפסים המיועדים להגשה לרמ"י נושאים חותמת מיום 14.3.11, הרי שהם הוגשו לרמ"י ביום 19.11.12, ועל כן בשל הפרישי השומה, באה תביעה בסך של 235,960 ₪ ודמי שכירות שאבדו בשל המועדים בהם יכול היה המשיב להשכיר דירתו, לו לא היה חל עיכוב בהגשת המסמכים ובתחילת הבניה, כמו גם תביעה לתשלום הפרישי שומה משנת 2012 עד ליום מתן פסה"ד, אז לאחר קבלת הפצוי יוכל להתחיל בבנייה...." (ראה סעיף 10 להחלטה).

בפסק הדין ע"א 945/11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נגד סומך חייקין וש. הורביץ להלן: "עניין שאנקול" (פורסם במאגרים משפטיים), קיבל בית המשפט העליון הנכבד ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לדחות תביעה מחמת היתיישנות.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור שהגישה שאנקול על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וקבע בין היתר: "..לעמדתי, עד לשלב מיתקדם ומספיק של הליכי השומה, בו התגבש לכאורה הנזק, עילת התביעה של המערערת (ככל שיש לה כזו) לא הייתה בשלה להגשה. זהו עניינו של "כוח התביעה הקונקרטי", שהוא תנאי להגשת תביעה.

...

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה החלטתי בבקשה שהגיש הנתבע 4 לדחיית התביעה בטלה, והתיק מוחזר לשם מתן נימוקים, להלן החלטתי: הצדדים אין חולק שהנתבע 4 שימש בזמנים הרלוונטיים כיועץ המשפטי של הנתבעת 1, זבדיאל - מושב עובדים פועלי אגודת ישראל התיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המושב").

בעניין סעדים אלו, אני קובעת שיש לשמוע ראיות על מנת לדון בטענת ההתיישנות ולפיכך אני קובעת כי טענת ההתיישנות בעניין סעדים אלו תידון יחד עם כל הטענות בתיק.

לפיכך החלטתי שלא לקבל/לדחות את הבקשה בעניין זה, אלא החלטתי שהיא תידון בסוף הדיון, לאחר שמיעת ראיות.

לסיכום בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד נימקתי את החלטתי בתיק זה בבקשה לדחייה על הסף בגין התיישנות.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה שגגה בפסק הדין בו נדחתה ההיתנגדות של התביעה, והערעור נדחה (ומשנדחה מבלי שהתבקשה תגובה – לא נעשה צו להוצאות נגד ניסנוב).

משכך, ושנמצא כי טרם התגבשה עילת התביעה לאור האמור, נמחקה התביעה על הסף.

עוד ציין בית המשפט בפסק הדין כי הפקדת הכסף לקופת בית המשפט נעשתה על ידי ניסנוב על דעת עצמה – והורה על מחיקת התביעה (ומשלא הוגש כתב הגנה, לא נעשה צו להוצאות).

על ניסנוב, לעמדת בשארה, לשלם את מלוא התמורה בגין פרטי הריהוט, כפי שנקבע במספר החלטות שיפוטיות, ואם יהיו לה טענות עתידיות בגין אי התאמה – אלו ייבחנו בבוא העת בהליך מתאים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשפ"ד, 15 נובמבר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

בית המשפט המחוזי קבע במפורש (ס' 11 לפסק הדין) כי יש להבחין "בין זכותה של [ניסנוב] לקבל את המוצרים, לבין התניית התשלום באספקתם המלאה כשהם תקינים". בהמשך הוסיף בית המשפט וציין כי "באשר לסוגיית תקינותם והתאמתם המלאה של פרטי הריהוט, כתנאי לתשלום התמורה בפועל, דין טענותיה של [ניסנוב] להדחות, שכן משמעותם בפועל, איון הכרעתו של בית המשפט קמא, מקום בו מדובר בתביעה שטרית" (ההדגשה לא במקור).

משכך, וכאשר נמצא כי ניסנוב מושתקת מלשוב ולהעלות טענותיה שכבר הוכרעו – אני מורה על מחיקת התביעה.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך 6,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.