בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 27.6.2013, בקבעו כי עיון בבקשה פרושו הלכה למעשה ביטול פסק הדין שניתן על דרך הפשרה, וכי בהתאם לפסיקה, אין להגיש בקשה לביטול פסק דין מטעמי מירמה או ראיות חדשות באותו תיק שבו ניתן פסק הדין, אלא יש לפנות להליך חדש.
עוד לטענת המבקש, גם לו היה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון שלא על דרך הפשרה היה בכך כדי להביא לסיום ההליך המשפטי ולא ניתן היה לנקוט עוד בהליך בגין אותן מחלוקות שכבר נדונו, ולו מהעובדה כי פסק הדין הנו חלוט ועל בסיס העובדה כי טענות הצדדים נבחנו הן בערכאה הדיונית והן בערכאת העירעור ובכך "יסתיים כל הסיכסוך שבין הצדדים".
לטענת המבקש, בעניינינו אין ולא הייתה אי ודאות מצד המשיבים, לא הייתה מירמה בפסק הדין ולא הייתה טעות.
נקבע כי לצורך ביצוע הזימון על המשיבים להמציא את פרטיו את מר נווה עד ליום 21.11.2019 וככל שלא ייעשה כן תימחק התובענה.
המבקש הוא, על פי טענת המשיבים בכתב התביעה, בעל חשבון הבנק בשוויץ אליו הועבר סכום הכסף, שזהותו (בשונה משמו) נודעה להם, על פי הטענה, רק בשנת 2020, ומשכך יכלו לנקוט נגדו בהליך דנן רק החל ממועד זה.
בפסק הדין בעירעור על תביעת השותפים מיום 4.4.2012, שכאמור ניתן על דרך הפשרה, קבע בית המשפט העליון (בפס' 4) כי "על יסוד האמור מסתיים הדיון בשני הערעורים. התשלום יהיה לסילוק מלא וסופי של כל הטענות שבין הצדדים" [ההדגשה הוספה – מ.ע.א.].
...
הנה כי כן, בהיעדר זהות בין בעלי הדין, בהיעדר זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתות שהוכרעו בהליכים בין השותפים לשעבר ובין המשיבים ובין הפלוגתות בהליך דנן, בהיעדר ממצא פוזיטיבי באותן פלוגתות בהליכים שבין השותפים לשעבר ובין המשיבים, שההכרעה בהם הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בערכאה הראשונה – אין בסיס לטענת קיומו של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, והיא נדחית.
סוף דבר
הבקשות נדחות.
המזכירות תואיל לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.