בפניי ערעור על החלטת בית-המשפט השלום (כב' השופט ד' סעדון) מיום 22.3.2021 בתיק חדל"פ 56963-02-20 (להלן: "החלטת בית-המשפט קמא"), במסגרתה הורה בית-המשפט קמא על מתן צו לשקום כלכלי ליחיד, מר יצחק שטרן (להלן: "המערער"), וזאת בהתאם להוראת סעיף 161 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").
לדבריו, בשנת 2018 נקלעה החברה למשבר עסקי ותזרימי עקב תרגיל עוקץ של אחד מלקוחותיה לו ניתנו אשראים בשיעורים גבוהים, וכן בשל היקלעותם של מספר לקוחות משמעותיים של החברה להליכי חידלות פרעון בתוך תקופה קצרה, ואשר המערער לא יכול היה לדעת או למנוע את קריסתם של אותם הלקוחות.
לדידו, יש לדחות את טענת המערער כי הקביעה לפיה ידע או היה עליו לדעת כי לא יהיה ביכולתו לפרוע את חובותיו שגויה, שכן "...עסקינן בחייב אשר ידע מן הסתם טוב יותר מכל אחר על פעילות של החברה ובין היתר על מצבת חובותיה (להם ערב). ולפיכך בדין ניתנה המלצה להארכת תכנית התשלומים..." (סעיף 6 לעמדת הממונה).
היה מצופה כי לאחר הדיון שהתקיים בפניי, תפעל הנאמנת להליכי חידלות הפרעון של היחיד צוותא חדא עם הנאמנת להליכי חידלות פרעון בעיניינה של החברה לבירור נסיבות הסתבכותם הכלכלית של היחיד והחברה (שכן אלו שלובים זה בזה לאור ערבותו של היחיד לחובות החברה), וככל שלא עשתה כן יש להצר על כך.
לסיום אעיר כי גם אופן קביעת שיעור צו התשלומים על-ידי בית-המשפט קמא נעשה שלא על סמך תשתית ראייתית מספקת.
...
מכל מקום, אני סבורה כי אין באמור בדיון זה כדי לפרוס תמונה מלאה בנוגע לאופן יצירת החובות על-ידי היחיד וכדי להצדיק את קביעת תקופת התשלומים כפי שנקבעה.
ככל שהיה עולה מחקירתה של הנאמנת כי היחיד התבקש להמציא מידע ומסמכים, אולם סירב לעשות כן, נדמה שהיה בכך כדי להצדיק את המסקנה לפיה יש להאריך את תקופת התשלומים בעניינו.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.
