ערעור על חיוב חברה בתשלום עבור שירותי השמה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 47271-06-18 ניתן ביום 05 יולי 2020 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ המערערת 1. סמי הפוטה 2. חברת החשמל לישראל בע"מ המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר פסק דין

השופטת לאה גליקסמן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר אריה גור ומר אהוד בוך; פ"ה 13533-04-13), שבו נתקבלה בחלקה תביעתו של המשיב 1 (להלן – העובד), כך שהמשיבה 1 (להלן – חברת התאמה) והמשיבה 2 (להלן – חברת החשמל) חויבו לשלם לעובד, יחד ולחוד, פיצוי בגין העידר שימוע בסך של 30,000 ₪.

כך, נקבעו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו- 1996 משטר רשוי והסדרים שונים (כגון – חיוב בהפקדת ערובה) הן ביחס לקבלני כוח אדם והן ביחס לקבלני שירות בענפי הניקיון והשמירה, שתכליתם להבטיח את תשלום זכויות העובדים, וכן הוגבל משך ההעסקה של עובד באמצעות חברת כוח אדם (סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם; ראו לעניין סעיף 12א לחוק ע"ע (ארצי) 472/09 זוהר גולן – או אר אס משאבי אנוש בע"מ (12.9.2010); עניין רשות העתיקות).

אשר לטענת חברת התאמה כי בחלק מיום עבודתו עסק העובד בעבודות עבור חברת החשמל, וזאת על יסוד טענותיו של העובד בתצהירו ובעדותו, הרי שמקביעותיו של בית הדין האיזורי (סעיף 33 לפסק הדין) עולה כי חלק מהמטלות שלטענת העובד היו "מטלות של חברת החשמל" היו חלק מהמטלות שהיה עליו לבצע במסגרת עבודתו בחברת התאמה, על פי הסכם ההיתקשרות בין חברת החשמל לבין חברת התאמה.

...

נוכח האמור, היקף שעות העבודה שבהן עסק העובד במטלות החורגות ממסגרת תפקידו בחברת התאמה לא הוכח, ובוודאי לא הוכח כי מדובר בהיקף משמעותי, ועל כן אין לנכות סכום כלשהו מהסכום שפסק בית הדין האזורי ברכיב זה. סיכומו של דבר: ערעורה של חברת התאמה בעניין חיובה בתשלום גמול שעות נוספות נדחה.

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל בנסיבות המקרה הנדון.

סוף דבר ערעורה של חברת התאמה בכל הרכיבים נדחה.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור גב' עליזה כהן מרקוביץ ומר אברהם גלאי; סע"ש 57093-03-17) שבו התקבלה בחלקה תביעת המערער, עובד זר אזרח אריתראה (להלן – העובד), כנגד המשיבה 1 (להלן – חברת סחניני) וכנגד המשיב 3.

בית הדין האיזורי חייב את חברת סחניני לשלם למערער סכומים שונים עקב תקופת עבודתו.

סוגיה נוספת בעירעור כלפי המשיב 3 נוגע לחיוב המשיב 3 לשלם למערער עבור שעות נוספות מכח החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

העירעור בעיניינה של חברת סחניני לא מצאנו שיש הצדקה להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי לפיה לא עלה ביד המערער להוכיח שעבד בשירות חברת סחניני כבר מחודש ינואר 2010 ועד לתקופה א. לפיכך, תקופת עבודתו של המערער בחברת סחניני היא מחודש פברואר 2013 ועד לחודש אפריל 2016.

יתר על כן, מתצהירה של גב' מהא שלופה - מנהלת משאבי אנוש והנהלת החשבונות של חברת שג'רואי, עולה כי מעת לעת כאשר קיים מחסור בכח אדם בתפקידים ספציפיים היא פונה "לחברות השמה או כ"א המציבות באתרים של החברה עובדים..." (סעיפים 4 - 5 לתצהירה).

...

לטענת המערער היות חברת סחניני קבלן כח אדם מביאה למסקנה שיש לראותו כעובד חברת שג'רואי בחלוף תשעה חודשים מתחילת העסקתו בשירותה.

אנו סבורים שאין באפשרותנו לדון בטענה זו, שכן לא ברור מפסק דינו של בית הדין האזורי האם הוכח שעבודתו של המערער בתקופה א, כולה או חלקה (מעבר לשמונת הימים שבית הדין האזורי נקב בהם), נעשתה באתרים של חברת שג'רואי, וככל שנעשתה, מה היקפה מבחינת מישכה ורציפותה.

בית הדין האזורי יביא בחשבון ההוצאות הליך זה. סוף דבר הערעור כלפי המשיב 3 וחברת סחניני נדחה, כמפורט בסעיפים 8 ו- 11, לפי העניין.

המשיבה הנה חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון והשמת עובדים, ואין חולק כי היתקשרה עם המבקשת בהסכמים שונים להספקת עובדי ניקיון בהתאם לדרישת המבקשת.

המבקשת טוענת עוד כי המשיבה בנגוד למערכת ההסכמית ביניהם טוענת כי המבקשת היא שאחראית לבצוע התשלום של קרן ההשתלמות וכי המבקשת לא שילמה בעבור רכיב זה. המשיבה לעומת זאת טוענת, כי המדובר בבקשה מופרכת, שכן טענת המבקשת לעניין תביעות העובדים לא רק שאין לה בסיס, אלא מדובר בתביעות שטרם נוהלו, ומועדי הדיונים בהם הנם עד חצי שנה קדימה.

כמו כן ראה הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) בעיניין ע"א 130/77‏ עוזרי נ' עוזרי, פ''ד לג(2) 346 (1979): "... כאן לא מדובר על העלאת טענה משפטית חדשה גרידא, אלא על סטייה מהסכם דיוני שהמערער היה צד לו. סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאה להם. במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול בית המשפט על כן להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם, אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו..." מעיון בבקשה עולה כי כלל הטענות המועלות על ידי המבקשת כבר הובאו בפני ביהמ"ש במסגרת הבקשה לביטול העיקול.

הן בבקשה לביטול עיקול, ראה למשל סעיף 5 על שלל סעיפי המשנה שם נטען ובהרחבה חסרון הכיס שניגרם למבקשת בשל אי תשלום הזכויות המוקנות לעובדים בהתאם לצוי ההרחבה על ידי המשיבה, וזאת הגם והתמורה בגין זכויות אלו שולמה על ידי המבקשת.

...

לאור האמור לאחר שלא מצאתי כי יש שינוי נסיבות, ובוודאי שלא שינוי נסיבות מהותי, אני דוחה את הבקשה לאפשר לה לחזור מהסדר הדיוני.

החלטתי ניתנת בכובעי כרשמת.

ביום 1.8.2017 חתם החייב על הסכם בין חברת ל.ע.ד ובינו לבין מר מקסים נבוקה וחברת נבוקה מקסים ניהול פרויקטים בע"מ (להלן: חברת נבוקה) לפיו החייב יספק לחברת נבוקה שירותי קבלן משנה בעבודות בתחום המתכת בנמל התעופה רמון.

החברה בחו"ל הייתה מתאמת גיוס ומזמינה עובדים עבור הלקוח והלקוח והחייב היו מגיעים ובוחרים עובדים עבור שירות זה ועל כך היה מקבל החייב את שכרו.

נטען כי עובר לחתימת ההסכם ואף לאחריו מילר לא היה מודע לכך שהחייב חב חוב גדול לחברה הסינית ורק לאחר שבית המשפט העליון דחה את עירעורו של החייב נחשף מילר לקיומו של החוב.

החייב בעדותו בבית המשפט הסביר את ההבדל בין פעילותו בתחום השמות העובדים, במסגרתה העובדים מועסקים על ידי הלקוחות והם שמשלמים את שכרם ועל כן שיעור הרווח של הגורם העוסק בהשמת העובדים מתוך ההכנסות הוא גבוה, ובין פעילותו בשיתוף החברות של מילר, אשר כללה העסקה של העובדים ומתן שירותי עובדים ללקוחות.

...

בסופו של דבר הוסכם על שיעור של 5.55% מהכנסות פעילותו העצמאית של החייב.

אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לקופת הכינוס סך של 1,547,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.2019 ועד למועד העברת מלוא הכספים בפועל לקופת הכינוס.

כמו כן, המשיבים ישלמו למנהלים המיוחדים הוצאות משפט בהליך בסך של 100,000 ₪.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר א' לכנר) מיום 2.2.2022 ב-תאד"מ 29721-10-20, לפיו התקבלה תביעת המשיבה לחיוב המערערת ב-42,000 ₪ עבור שירותי השמה וכן חויבה בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

רקע עובדתי המערערת הנה חברה רשומה, בבעלותו של ירון נורני (להלן: ירון), אשר שכרה את שירותיה של המשיבה.

היה והמזמין מצא מועמד מתאים מבין המועמדים שהועברו לו על ידי הספק ואשר את פרטי הקשר שלו ביקש מהספק, אזי ישא המזמין בתשלום עמלה עבור השמה.

...

מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה, תנאי סעיף 5 להסכם מתקיימים.

לאור זאת משפנתה המשיבה לעובד, ומאמציה שנשאו פרי להעסקת העובד ומשמסרה את פרטי הקשר הטלפוניים של העובד לירון, אשר לא החזיק בהם קודם לכן, המסקנה המתבקשת היא כי מתקיימת הדרישה הלשונית של סעיף 5 לחוזה.

על יסוד האמור לעיל, דין הערעור להידחות.