בתוך כך, נטען כי הפרשנות לה טוען המבקש עולה בקנה אחד עם לשון הדין והתכליות שביסודו, וכי אין מקום להבחנה בין סוגים שונים של החלטות הניתנות במסגרת הליך המתנהל מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, ובין הערעורים על החלטות אלה, לעניין החיוב בתשלום אגרה והפקדת ערובה.
האם מתן הפטור האמור פוגע בתכליות התקנה שלפיה המביא ערעור על החלטה בעיניין פסלות שופט ישלם אגרה בסך של 1,027 ש"ח? נראה כי התכלית של תקנה זו היא התכלית הכללית העומדת בבסיס הדרישה לתשלום אגרת בית משפט – מימון השרות המשפטי ומניעה של הגשת תביעות סרק וניצול לרעה של ההליך המשפטי (ראו למשל: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011)).
...
עובדה זו תומכת במסקנה שלפיה מחוקק המשנה לא מצא לנכון לנתק את הקשר והזיקה בין הבקשה לפסלות שופט לבין ההליך העיקרי שבגדרו היא הוגשה לעניין החיוב בתשלום אגרה.
לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי במקרים שבהם מוגש ערעור על החלטת פסלות שופט בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, יש להחיל את תקנה 20(30) לתקנות האגרות, ולפטור את מגיש הערעור מתשלום אגרה.
ואולם, ייתכן כי התרופה לקושי האמור תהא במימוש זכותו של המערער על החלטת פסלות לבקש פטור פרטני מהפקדת ערובה או הפחתתה, וזאת בהתאם לתקנה 135(ב) לתקסד"א ולכללים הקבועים בפסיקה בעניין זה.
מן הכלל אל הפרט
לאור כל האמור לעיל, המבקש פטור מתשלום אגרה, אך נדרש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, בהתאם לפרט 3 לתוספת השלישית.
