תאריך הישיבה:
ד' באב התשפ"ב
(1.8.2022)
בשם המערערת:
עו"ד חן אבידוב
בשם המשיבים:
עו"ד אפרת סולומון; עו"ד טלי יהושע;
עו"ד עדי קימל; עו"ד מאיר מזרחי
][]פסק-דין
]השופט י' כשר:
לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש, יו"ר, וחברי הועדה מ' לזר ו-צ' פרידמן) בו"ע 52894-03-17, שניתן ביום 19.11.2019.
בדווח שהגישו על הסכם נובמבר 2015, למנהל מסוי מקרקעין בתל-אביב – המערער בהליך דנן (להלן: המערער) – ביקשו המשיבים כי החיוב במס שבח ייערך בהתאם לסעיף 48א(ב2) לחוק מסוי מקרקעין, ועל דרך ההכרה בנכס כ-"דירת מגורים מזכה".
המערער סרב להכיר בנכס כ-"דירת מגורים מזכה", ומשכך – הגישו המשיבים ערר לועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן, בהתאמה: הערר ו-ועדת הערר).
באשר למכתב האדריכל, מדובר ב-"ראיה", שנוצרה לצורך הגשתה בפנינו ואינה אלא לבוש למעין חוות דעת מקצועית, שאף אינה ערוכה ככזו, ואין מקום לקבלה בשלב מאוחר זה.
דיון והכרעה
כידוע, במכירת זכות במקרקעין חייב המוכר, בין היתר, בתשלום מס שבח מקרקעין על הסכום שבו עולה שווי המכירה על יתרת שווי הרכישה (ראו סעיף 6 לחוק מסוי מקרקעין).
הנוסח שקדם לתיקון, השתמש במונח "דירת יחיד", אשר הוגדר כדלקמן: "דירה המשמשת בעיקרה למגורים והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד או קרובו והוא או קרובו גרים בה רוב השנה" (סעיף 1 לחוק מס שבח מקרקעין בנוסחו המקורי, ס"ח תשכ"ג מס' 405 מיום 1.9.1963 בעמ' 156).
...
כללו של דבר: מקובלת עלי מסקנתו של חברִי, הן במישור העקרוני, שלפיו ככלל, על 'דירת מגורים', כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, להיות דירה שייעודה התכנוני הוא למגורים; הן לגבי התוצאה בעניינם הפרטני של המשיבים, שלגביהם אף אני סבור כי לא יהיה זה נכון לחייבם בתשלום מס שבח מקרקעין, חרף השימוש הבלתי-חוקי בנכס, וזאת בפרט לנוכח טענת ההסתמכות העומדת לימינם.
מפאת הקביעה העקרונית מזה, והתוצאה הפרטנית מזה – אף אני סבור שאין הצדקה לחייב בהוצאות משפט.
אף מבלי לטעת מסמרות בכל אחת מהנסיבות שמנה חברי השופט כשר ככאלו שמצדיקות (בהצטברותן) את התוצאה במקרה דנן, אני סבור כי הסתמכות המשיבים, אשר מתוארת בחוות דעתו של חברי השופט נ' סולברג, בצירוף התקופה הממושכת שמשמשת הדירה למגורים (כ-70 שנים) מצדיקות את מסקנתנו במקרה הפרטני.
