ערעור על חיוב בהוצאות משפט בתיק פלילי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבת ים (כב' השופט יאיר חסדיאל) מיום 18.6.2020 בת"ק 44215-12-19 ולפיו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיבים והוא חויב לשלם הוצאות בסך 1,000 ₪.

לטענתו, הואיל והתובע יצא זכאי בתיק הפלילי, אזי התוצאה היא שמגיע לו פיצוי מהנתבעים בגין תלונת שוא.

אשר לפסיקת הוצאות: סוגיית קביעת הוצאות משפט מצויה בשקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת ערעור ממעטת להתערב בעיניין זה. ראה למשל: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391, 395; ע"א 8340/10 מ. ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר, סעיף 23 לפסק דינו של כב' הש' י' עמית (30.1.13).

...

לטענתו, הואיל והתובע יצא זכאי בתיק הפלילי, אזי התוצאה היא שמגיע לו פיצוי מהנתבעים בגין תלונת שווא.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

אשר לטענת המבקש בנוגע לניהול הליך ההוכחות – דינה להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 30912-01-21 רוזנצוויג נ' לישכת עורכי הדין - בית הדין הארצי תיק חצוני: 45/20 בפני כבוד השופט עבאס עאסי מערער יהושע רוזנצוויג משיבים לישכת עורכי הדין ע"י עו"ד רון רוה פסק דין

כמו כן, הוטל על המערער עונש השעיה על תנאי לתקופה של 9 חודשים, תחת 6 חודשים שנקבע על ידי בית הדין המחוזי, למשך 3 שנים במקום שנתיים, לבל יורשע באיזה מהעברות בהן הורשע בתיק זה. בנוסף לכך, חויב המערער לשלם הוצאות למשיבה בסך 7,500 ₪, בנכוי סכום ההוצאות ששילם במסגרת תיק ההוצאה לפועל מושא החלטת הביניים.

אשר לערעור על החלטת הביניים שבמסגרתה חויב המערער בתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪: עו"ד גרופמן ציין כי במהלך הדיון בעירעור, הגיעו הצדדים להסכמה חדשה שלפיה, בית הדין הארצי רשאי לשנות את ההסכם אליו הגיעו בבית המשפט השלום, ולהחליט בשאלת ההוצאות בהתאם לשיקול דעתו; הסכמה זו מייתרת את הצורך לידון בשאלת תוקפה של החלטת הביניים של אב בית הדין המחוזי בגין חיוב ההוצאות.

...

לאחר הגשת התביעה הגיש המתלונן באמצעות ב"כ עו"ד חוה קליין (להלן: "עו"ד קליין"), בקשה בכתב לסילוק התביעה, ובית המשפט נעתר לבקשה.

בעייננו, בשים לב למהות וכמות ההתבטאויות של המערער ולעברו המשמעתי הרלוונטי, סבורני כי העונש שנגזר עליו נמצא על הצד המקל, ואין הצדקה להתערב בו. סוף דבר.

הערעור נדחה.

בא כוח המשיבה התנגד למתן היתר להמשיך לעסוק בתיקים קיימים במהלך ההשעיה, אולם, לא התנגד לדחיית תחילת ההשעיה במספר חודשים על מנת לאפשר למשיב לקיים דיונים הקבועים לו. בנסיבות העניין, אני מחליט כי ההשעיה תחל ביום 21.07.2021, ובכך יתאפשר למשיב לקיים את הדיונים הקבועים לו בבתי המשפט לפני הפגרה.

עם מקרים אלה ניתן למנות, למשל, ערעור על החלטה שעניינה בחיוב אדם שהורשע בפלילים בפצוי לטובת נפגע העבירה (סעיפים 78-77 לחוק העונשין); ערעור על החלטה שעניינה בחיוב מתלונן בהוצאות הגנתו של נאשם ובהוצאות התביעה, מקום בו הנאשם זוכה לאחר שבית המשפט ראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד (סעיף 81 לחוק העונשין); ערעור של אדם הטוען לזכות ברכוש שחולט לפי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (סעיף 36ה לפקודה האמורה); ערעור על החלטה בבקשת צד שלישי לעיון בתיק פלילי (בש"א 10092/17 צרניק נ' מדינת ישראל (1.2.2018)); ערעור על החלטה לחייב בהוצאות אישיות עורך דין במסגרת ייצוג בהליך פלילי (ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639 (1995)); ועוד.

...

מבט אל התכלית השנייה, מוביל גם הוא למסקנה דומה.

קושי נוסף שעליו ניתן להצביע, נוכח סיווג ההליך כערעור אזרחי, נוגע לכך שלפי שורת הדין, נאשם המבקש לערער על החלטה המחייבת אותו בהוצאות, ידרש לכאורה לשלם אגרה ולהפקיד ערובה בגדרי הליך הערעור, אך בכך אין כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, לוּ תישמע דעתי, אציע לקבוע כי כליפה רשאי להשיג על ההחלטה המחייבת אותו בתשלום הוצאות, עוד קודם לסיום ההליך הפלילי, בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור 'אזרחית'.

לאחר מכן, על-פי הבקשה, ביקשו המשיבים מבית המשפט, כי הם מבקשים להחזיר את התיק לבית משפט השלום להכרעתו, ובית המשפט השיב "כי ההשלכות של החזרת התיק לבית משפט קמא היא חיוב המבקשים בהוצאות משפט". המשיבים השיבו לבקשה זו. עמדתם היא, כי "נראה כי הפרוטוקול משקף בצורה ראויה את אשר נאמר בדיון, ואין הכרח לתקנו. יחד עם זאת, היתנהל דיון חלקו מחוץ לפרוטוקול, בו צוינה בין היתר היתרשמותו של המותב הנכבד מסכויי הצלחתו הגבוהים של העירעור, ויותר מכך, אף נאמר ומפורשות כי נכון יהיה לקבל את הצעת בית המשפט הנכבד...". לאחר קבלת התשובה ניתנה החלטה, לפיה ההחלטה בבקשה זו תנתן יחד עם פסק הדין.

גם קביעת בית המשפט, כי די בכך שהגנת האמת הוכחה ביחס ל"טענה עיקרית" אחת: השמוש במקומון לצורך טובות הנאה אישיות ומשפחתיות, בלי לידון בשאלה האם הגנת האמת הוכחה ביחס לטענת הנוספת: הקשר שהיה למערערים עם ברכה, מלכה ועו"ד פישר, וניצול קשר זה הן לפעולות "הסחיטה" והן לסגירת תיקים פליליים שניפתחו נגדם, טענה שהוגדרה על-ידי בית המשפט כ"פריפריאלית", קביעה זו איננה יכולה לעמוד.

...

הפרוטוקול מתוקן, אפוא, בהתאם לאמור בסעיף זה. דיון והכרעה בשאלה העקרונית המתייחסת לנטל הוכחת הגנת האמת לפי סעיף 14 לחוק, אני סבור כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו.

מבלי לקבוע מסמרות, לאור התוצאה המוצעת להלן, דומה שחלק מהעדויות שנשמעו (למשל ביחס לעדותו של עו"ד פישר, סעיף 92 לפסק הדין) אינו מתיישב, ולו לכאורה, עם מסקנתו של בית המשפט, ולכל הפחות נדרש הסבר כדי ליישב אותן עם המסקנה הסופית.

אין מנוס, לכן, אלא להשיב את התיק לבית המשפט קמא, על מנת שידון אם התקיימו ההגנות האמורות ביחס לכל אחד מהפרסומים הנדונים, ובהתאם לכך, יקבע, האם המערערים זכאים לפיצוי כספי כלשהו מהמשיבים ומהו (מפנה ל"תרשים הזרימה" שבפסקה 2 לחוות דעתו של כב' השופט עמית בע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי (27.7.2011)).

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1376266/1,2 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק יוסף, הרב מיכאל עמוס, הרב עידו שחר המערער (משיב בעירעור שכנגד): פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ענבל כספי גאון) המשיבה (מערערת בעירעור שכנגד): פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יריב ברוקמן) הנידון: מתי לא 'קם בית הדין מכסאו' ועודו מחזיק בסמכות לידון בפירוש ויישום הסכם שגיבש ואישר ולמרות פרשנות שונה של בית משפט; ניזקי תביעה בנגוד להסכם העידר תביעות – דיני נזיקין ודיני התחייבויות החלטה

על אף האמור בהסכם, הגישו האשה והבת לבית המשפט השלום בחיפה תביעה אזרחית הנגררת מהרשעתו הפלילית של האיש בתיק מס' 8810-06-15 בעבירה של פגיעה בפרטיות.

בנוסף חויב האיש בהוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. בקשה לרשות ערעור על פסק הדין נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום כ"ה באלול התשפ"ב (21.9.2022).

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.