ערעור על חיוב בהוצאות בגין בקשת תיקון כתב תביעה

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ ברכש; סע"ש 66408-03-17 ו 6 תיקים נוספים).

הבקשה התקבלה במלואה בתביעה שהגיש המשיב 4 תוך שהוא חויב בהוצאות לטובת המערער בסך של 2,500 ש"ח וכן התקבלה בחלקה בתביעה של המשיבה 1 , כך שנמחקו כל רכיבי התביעה כנגד המערער למעט התביעה בעילת הטרדה מינית.

ב 4.3.2020 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתבי התביעה והוספת עילה של הרמת מסך בטענה כי בדיון ההוכחות עלה כי המערער פועל להברחת נכסים.

אמנם המערער לא חויב בהוצאות בגין בקשותיו אולם זאת מכיוון שלא ניתנה כנגדו החלטה המסיימת את ההליך.

...

עם זאת אף שבתיק מושא ערעור זה ניתן פסק דין, לא ניתן לומר שמהותית ההליך הסתיים ולא ניתן לקבוע עדין מי הוא הצד "המפסיד". כפי שטען המערער, מקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי לפיה צו חיוב בהוצאות יינתן לאחר מתן פסק דין המסיים את ההליך.

באשר ליחס בין הסכומים בהם חויבו כל אחד מן המשיבים, גם כאן לא מצאנו כי יש ממש בטענה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה שכן חויב על ידי בית הדין בתשלום הוצאות המבקשת בגין תיקון כתב תביעתו בסכום של 2,000 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 10.7.22, ורק לאחר פניות המבקשת פעל המשיב ל"תשלום" ההוצאות תוך שהוא ממשיך להפר את החלטת בית הדין כאשר העביר עשר המחאות על סך 200 ₪ כל אחת - המחאות דחויות כאשר הראשונה לפרעון ביום 1.8.22 והאחרונה ליום 1.5.23.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובת תובע בהליך קודם הוא ככלל, נימוק לחיובו בהפקדת ערובה: "אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת העירעור,הוא המנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. אי לכך נקבע כי אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות העירעור." (ע"ע (ארצי) 13652-10-13 Aragawi Amleset נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ (9.4.2014).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.

אשר לסיכויי התביעה, נקבע ברע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (ניתן ביום 13.11.14): "במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. נפסק כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, 'אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק' (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן [פורסם בנבו] (16.1.2013) [להלן: פרשת יגרמן]; וראו גם: רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.11.2013)). במקרה שכזה יגבר אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרד מההליך והאינטרס הציבורי שלא לבזבז את זמנו של בית המשפט לריק. לצד זאת יש לזכור את 'המגמה שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות אלא במקרי קיצון. '" אשר למבחן העיקרי והראשוני כאמור של סיכויי התביעה, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך כי מדובר בתביעת סרק.

לאור כל האמור לעיל במקובץ, לא שוכנעתי כי התקיים במקרה זה נימוק מיוחד שיצדיק את חיוב המשיב בהפקדת ערובה כמבוקש – ולכן דין הבקשה להידחות.

השופט רועי פוליאק בקשות רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יעקב אזולאי; ד"מ 46213-09-20), שבו התקבלה בחלקה תביעת עובד לחייב את מעסיקתו לשלם לו תשלומים שונים בגין עבודתו וסיומה.

בקשת רשות העירעור שהגישה המעסיקה סבה אף על החלטת בית הדין האיזורי שניתנה לאחר מתן פסק הדין בגדרה נדחתה ללא מתן צו להוצאות בקשת העובד לתיקון פסק הדין.

ערעור העובד גמול שעות נוספות בפתח פסק הדין מציין בית הדין האיזורי כי "על דעת הצדדים רכיב שעות נוספות נמחק לאחר שהתובע חזר בו מתביעתו בגין רכיב זה". ואולם, עיון בכתב התביעה ובסיכומי העובד בבית הדין האיזורי מגלה, כנטען על ידי העובד בבקשת רשות העירעור, כי תביעתו לגמול שעות נוספות סבה על שתי עילות שונות.

...

בפסק הדין נקבע לעניין רכיב זה כך: " לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת פיצלה את שכרו של התובע שלא כדין. העדר ההלימה בין הסכום שהופרש בפועל לסכום אשר היה עליה להפריש, תומכים בטענת התובע כפי המפורט בטבלת החישוב שצורפה לסיכומיו. לא שוכנעתי כי תוספת 2 ₪ לשכר השעתי היו עבור פנסיה, אלא תוספת לשכרו הקובע". המעסיקה חולקת בבקשת רשות הערעור שהגישה על הקביעה דלעיל, אך ענייננו בקביעה עובדתית הנסמכת על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין מהעדויות שנשמעו בפניו, אשר נתמכת בהיעדר ההלימה בין הסכומים ובהעלאה החדה והלא מוסברת של סכום התוספת מ – 2 ש"ח ל – 3.5 ש"ח בתחילת שנת 2018.

דין הטענה להידחות.

הוצאות משפט – לא מצאנו להתערב בקביעה לפיה לא נפסקו הוצאות משפט עקב דחיית בקשת העובד בהחלטה בבקשת התיקון, אף אם בית הדין האזורי בחר לעניין זה בהנמקה לקונית לפיה "בנסיבות העניין" אין צו להוצאות.

סוף דבר – בקשות רשות הערעור נדונו כערעורים.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט **** קירס) מיום 10.1.23, בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה.

בימ"ש קמא דחה לפיכך את הבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

ככל שהתשובה היא בשלילה, הר שאין לדחות את הבקשה מטעמי היתיישנות בלבד.

...

המבחן שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא "העסקה או המעשה המובא לדיון". לסיכום ההלכה בעניין זה ראו פסה"ד בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2021), פסקה 18: " לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בתחום של בקשות לתיקון כתב תביעה, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העִסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו, בין היתר, רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 25-24 והאסמכתאות שם (19.3.2018) (להלן: עניין תומא); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 346-345 (מהדורה שביעית, 1995 (להלן: זוסמן)).

בחינת ענייננו על רקע עקרונות אלה, מביא לטעמי מסקנה כי אין מדובר בתיקון שיש בו משום הוספת עילות תביעה חדשות.

הערעור מתקבל אפוא בהתאם למפורט לעיל (ביחס לתיקונים עליהם נסבה בקשת רשות הערעור).

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (סע"ש 69180-03-22; השופטת מירי שי), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לתקן את כתב הגנתה.

בכתב ההגנה המתוקן שהגישה המבקשת עקב תיקון כתב התביעה, נטען כי כתב התביעה המתוקן שונה לחלוטין מכתב התביעה המקורי, הן ברכיבי התביעה (שחלקם הושמטו), הן בטענות המשיב והן בסכומים הנתבעים.

המבקשת הוסיפה וטענה כי לאחר בדיקה נמצא כי המשיב זכאי ל"חלק מיזערי" מתביעתו, הכולל תשלומים בגין פדיון חופשה, הפקדות פנסיוניות ודמי נסיעות, בסך כולל של 11,101 ש"ח. סכום זה, בקיזוז שכר ששולם למשיב ביתר במהלך תקופת החל"ת, דמי הבראה ששולמו ביתר וכן הוצאות משפט בהן חויב המשיב בגין תיקון כתב התביעה, שולמו לחשבונו של המשיב באמצעות תלוש שכר הנוקב בסכום של 1,835 ש"ח במקביל להגשת כתב ההגנה המתוקן.

בקשת רשות העירעור ותמצית טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור, לה צורף תצהיר התומך בעובדות בקשת התיקון, נטען כי דחיית בקשת התיקון עלולה להביא לעיוות דין, שעה שהראיות החותכות אשר צורפו לכתב ההגנה המתוקן מצביעות בבירור על כך שהרכיב המרכזי אותו תובע המשיב, החזר הקיזוזים שנעשו משכרו, הוא למעשה השבת הלוואות שנטל המשיב מהמבקשת, ועל כן הוא נעדר עילת תביעה.

...

בנסיבות העניין ועל מנת למנוע פגיעה של ממש במבקשת, מצאנו לקבוע כי כתב ההגנה המתוקן יתקבל לתיק, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות משמעותיות שמטרתן בין היתר הרתעה מפני תכסיסנות דיונית (השוו: בידני תעשיות.

על המבקשת היה אפוא לתמוך טענותיה העובדתיות לעניין נסיבות גילוי הטעות הנטענת ועיתוייה בתצהיר, אך בהתחשב במכלול הנסיבות – ובהן בין היתר: צירוף התצהיר לבקשת רשות הערעור, קבלת הבקשה חרף דחיית הסברי המבקשת לעניין עיתוי התיקון והחיוב בהוצאות משמעותיות – לא מצאנו לדחות את בקשת רשות הערעור עקב אי הגשת תצהיר תומך לבקשת התיקון.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור מתקבלת בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 18 לפסק הדין.