מכל מקום, מעון הורים לא הוכיחה אחרת, וכמי שהשיגה על חיוב בשטח שבניהולה, ברי כי הנטל בענין זה רובץ לפתחה, כך שדין ערעורה של העיריה כנגד הפטור שניתן למעון הורים מחוב ארנונה בגין מרפאה, חדר תרופות, חדר אחות וחדר אוכל בשל סווגם כ"מגורים", להיתקבל.
הנמקתה של הוועדה לפטור מכוח סעיף 3(ט) לנספח ג/3 לצוו הארנונה בגין שטחים משותפים בהסתמך על כך שזו חלה גם שלא בבנייני מגורים, איננה עומדת, וכך גם הפטור לשטח המעבר לכניסה לבית הכנסת שביקשה הועדה ליתן מכוח סעיף זה.
אשר לטענת מעון ההורים בערעורה כי יש לפטור את מעון הורים מחיוב ארנונה בגין כל שטח המשרת את הדיירים כולם, מהיותו "שטח משותף" – כפי שמציינת מעון הורים עצמה, הערייה אכן פטרה שטחים מסויימים בנכס מחיוב בארנונה כ"שטחים משותפים" (מסדרונות ומעברים בין יחידות המגורים וכן לובי משותף).
שכן, בעוד שבבנין מגורים מחוייב אדם בתשלום ארנונה בגין כל שטחי המגורים, לרבות שטח מטבח הדירה, שטח חדר פנאי ויתר שטחי הדיוק, בהיותם חלק מ"יחידת הדיור", הרי שבמבנה דיור מוגן מבקשת מעון הורים לפטור מתשלום בגין שטחים זהים בטיבם, שאינם אלא "יחידת דיור" בפני עצמם.
...
מנגד טוענת מעון הורים, כי דין טענותיו וקביעותיו של מנהל הארנונה כנגדה להידחות, מהנימוקים הבאים:
לעניין הגדרת השאלה המשפטית הנכונה לענייננו – לטענת מעון הורים, עמדת מנהל הארנונה שגויה משום שהיא נוגדת פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, כפי שניתנה בהלכת אחוזת ראשונים ובעניין בית אבות מונטיפיורי (בר"ם 9138/10 עיריית פתח תקווה נ' בית אבות מונטיפיורי (פורסם במאגרים), מיום 13.6.2013 (להלן – עניין מונטיפיורי)), לפיה השאלה שיש לבחון היא מה מתוך הנכס, בנוסף לחדרי המגורים עצמם, משמש את הדיירים במקום באופן שוטף ונחוץ.
כפועל יוצא מכך, דין טענות מעון הורים כי היה מקום לפוטרה מחיוב בגין שטחי המחסנים, הספרייה (הכוללת חדרי חוגים, מועדון, חדר ריפוי ועיסוק), חדר הכביסה, חדרי מיזוג האוויר, המטבח והמקלט שמשמש כמחסן המטבח, בשל היותם חלק משטחי ה"מגורים" - להידחות.
עמדת הוועדה הנכבדה כי הפטור שבסעיף 3(ט) לנספח ג/3 לצו הארנונה חל גם על מבנים שאינם מבני מגורים איננה מקובלת עליי.
משלא מצאתי כי מנהל הארנונה השיב לטענה זו בטיעוניו, ומשאכן בהחלטת ועדת הערר לא ניתן הנמקה, אין מנוס מקבלת ערעורה של מעון הורים בנקודה זו, כך שהדיון מוחזר לוועדה הנכבדה על מנת שתשוב ותיתן החלטה מנומקת בהתייחס לטענה זו (מובן כי טוב יעשו הצדדים אם יידברו וימנעו מהצורך בדיון נוסף בוועדה, אך ככל שלא יסתייע הדבר, נראה כי אין מנוס מהשלמת החלטת הוועדה בנקודה זו).
