מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על חיוב ארנונה בשטחים משותפים בבית דיור מוגן

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 17069-02-19 רעות שירות נשים סוצאלי נ' תל אביב-יפו 24 ספטמבר 2019 לפני כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא מערערת רעות שירות נשים סוצאלי ע"י ב"כ עו"ד ניר טקל משיב מנהל הארנונה בעריית תל אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד שירה הרניב פסק דין
המערערת השיגה על הודעה שומה שנשלחה אליה על ידי המשיב בטענה, כי בהיות הנכס ביניין מגורים יש לפטור אותה מחיובים בגין שטחים משותפים בו ולהפחית את החיוב בהתאם.
המערערת התייחסה בהשגתה לשטחים המשותפים הבאים: מחסן בשטח של כ-77 מ"ר; חדר כביסה בשטח של כ-28 מ"ר; שטחים טכניים בקומת מרתף בשטח של כ-139 מ"ר; חדר אב הבית בשטח של כ-54 מ"ר; חדר תיקשורת בשטח של כ-12 מ"ר; שטחים טכניים בקומת הביניים בשטח של כ-264 מ"ר; חניה במרתף בשטח של כ-380 מ"ר. המשיב דחה את השגת המערערת.
א. בתום הדיון בעירעור (ישיבת יום 17.7.19), הונחה לפני הצדדים הצעת בית המשפט לפיה: "חדר הכביסה (מה שמסומן בצהוב בתרשים א') ולאור ההצהרה כי הדיירים הם שעושים שימוש בעצמם בשרותי הכביסה שעומדים לרשותם באותו חדר ייחשב כמשותף. כך גם המחסן (מסומן בוורוד בתרשים א') ומחצית החניה.
לגבי שטחים אלה ניתן פסק דיני זה. חדר הכביסה (החלק המסומן בצהוב) והמחסן (החלק המסומן בורוד) באשר למחסן בקומת המרתף קבעה ועדת הערר כי מימצאי הבקורת והתמונות שצרפו להם מלמדים כי הוא משמש לאחסנה כללית על ידי המערערת ולא לשימוש פרטני על ידי דיירי הדיור המוגן.
...
נוכח תשובה זו, עליה חזרה ב"כ המשיב גם מהודעה מיום 2.9.19, ובהמשך להסכמת ב"כ המערערת בישיבת הערעור מיום 17.7.19 כמו גם לתשובת ב"כ המשיב, אני מאשר את הצעת הפשרה כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון וצוטטה בס' 5 לפסק דין זה, למעט נושא חדר הכביסה והשטח (המחסן) הנלווה לו ובנושא החנייה.
אני מקבל את עמדת המערערים בכל הנוגע לסיווג המחסן וחדר הכביסה.
סוף דבר הנה כי כן, תוצאת פסק הדין, על פי הדין, לטעמי, זהה להצעת הפשרה שפורטה בסעיף 5 לפסק דיני.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מכל מקום, מעון הורים לא הוכיחה אחרת, וכמי שהשיגה על חיוב בשטח שבניהולה, ברי כי הנטל בענין זה רובץ לפתחה, כך שדין ערעורה של העיריה כנגד הפטור שניתן למעון הורים מחוב ארנונה בגין מרפאה, חדר תרופות, חדר אחות וחדר אוכל בשל סווגם כ"מגורים", להיתקבל.
הנמקתה של הוועדה לפטור מכוח סעיף 3(ט) לנספח ג/3 לצוו הארנונה בגין שטחים משותפים בהסתמך על כך שזו חלה גם שלא בבנייני מגורים, איננה עומדת, וכך גם הפטור לשטח המעבר לכניסה לבית הכנסת שביקשה הועדה ליתן מכוח סעיף זה. אשר לטענת מעון ההורים בערעורה כי יש לפטור את מעון הורים מחיוב ארנונה בגין כל שטח המשרת את הדיירים כולם, מהיותו "שטח משותף" – כפי שמציינת מעון הורים עצמה, הערייה אכן פטרה שטחים מסויימים בנכס מחיוב בארנונה כ"שטחים משותפים" (מסדרונות ומעברים בין יחידות המגורים וכן לובי משותף).
שכן, בעוד שבבנין מגורים מחוייב אדם בתשלום ארנונה בגין כל שטחי המגורים, לרבות שטח מטבח הדירה, שטח חדר פנאי ויתר שטחי הדיוק, בהיותם חלק מ"יחידת הדיור", הרי שבמבנה דיור מוגן מבקשת מעון הורים לפטור מתשלום בגין שטחים זהים בטיבם, שאינם אלא "יחידת דיור" בפני עצמם.
...
מנגד טוענת מעון הורים, כי דין טענותיו וקביעותיו של מנהל הארנונה כנגדה להידחות, מהנימוקים הבאים: לעניין הגדרת השאלה המשפטית הנכונה לענייננו – לטענת מעון הורים, עמדת מנהל הארנונה שגויה משום שהיא נוגדת פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, כפי שניתנה בהלכת אחוזת ראשונים ובעניין בית אבות מונטיפיורי (בר"ם 9138/10 עיריית פתח תקווה נ' בית אבות מונטיפיורי (פורסם במאגרים), מיום 13.6.2013 (להלן – עניין מונטיפיורי)), לפיה השאלה שיש לבחון היא מה מתוך הנכס, בנוסף לחדרי המגורים עצמם, משמש את הדיירים במקום באופן שוטף ונחוץ.
כפועל יוצא מכך, דין טענות מעון הורים כי היה מקום לפוטרה מחיוב בגין שטחי המחסנים, הספרייה (הכוללת חדרי חוגים, מועדון, חדר ריפוי ועיסוק), חדר הכביסה, חדרי מיזוג האוויר, המטבח והמקלט שמשמש כמחסן המטבח, בשל היותם חלק משטחי ה"מגורים" - להידחות.
עמדת הוועדה הנכבדה כי הפטור שבסעיף 3(ט) לנספח ג/3 לצו הארנונה חל גם על מבנים שאינם מבני מגורים איננה מקובלת עליי.
משלא מצאתי כי מנהל הארנונה השיב לטענה זו בטיעוניו, ומשאכן בהחלטת ועדת הערר לא ניתן הנמקה, אין מנוס מקבלת ערעורה של מעון הורים בנקודה זו, כך שהדיון מוחזר לוועדה הנכבדה על מנת שתשוב ותיתן החלטה מנומקת בהתייחס לטענה זו (מובן כי טוב יעשו הצדדים אם יידברו וימנעו מהצורך בדיון נוסף בוועדה, אך ככל שלא יסתייע הדבר, נראה כי אין מנוס מהשלמת החלטת הוועדה בנקודה זו).

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השופטת י. יעקובוביץ: ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה ר. פינצ'וק-אלט) מיום 14.4.2019, בגדרה נעתרה בקשת המשיבים להורות על מחיקת התביעה, שהוגשה על ידי המערערים כנגדם, על הסף.
50.3 ליתן צו כנגד" בית בלב "ליתן פירוט חשבונות, כך שתעביר לידי" הדיירים "את סכומי הארנונה ששולמו לה במהלך 7 השנים האחרונות עבור כל דירה ודירה של" הדיירים "וכן, את חיובי הארנונה השנתי של" בית בלב על ידי הערייה במשך 7 השנים קדמו להגשת התביעה, תוך הצגת הסבר אודות השטחים שחויבו בארנונה, שטח דירות המגורים, הקף השטחים המשותפים בבנין, שטחי השרות הנלווים, התעריף, הסווג, האיזור וכיוצ"ב. 50.4 להורות" לבית בלב ולעירייה "ו/או מי מהן לפרט ולצרף כל הסכם הנחתם ביניהן בקשר לאופן חיובי הארנונה של בית הדיור המוגן.
"50.2 לחילופין - להצהיר כי סעיפי הארנונה בחוזי הדיור המוגן שנחתמו בין" בית בלב לדיירים "יבוטלו או ישונו, בהתאם להוראות הדין כמפורט בסעיף 50.1 לעיל" בנסיבות נקל להבין כי הדיירים, בני ובנות גיל הזהב, מבקשים "להסדיר בהקדם וללא דיחוי את סכומי הארנונה שידרשו לשלם" וכי עניינם בתיקון "חיובם ... לאלתר וללא דיחוי" (ראו סעיף 21 לעיקרי הטיעון מטעם המערערים).
...
לצד פסיקה זו ומבלי לגרוע הימנה נקבע הכלל לפיו אין לאפשר קיומו של הליך לסעד הצהרתי מקום שאינו אלא כסות לתביעה כספית אלא שסבורתני, כקביעת בית המשפט ב"תביעת בית בלב קריית מוצקין", כי אין מקום להחלת כלל זה בעניין שלפנינו.
סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו.
יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל חלקית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ענייננו של העירעור בחיוב ארנונה של נכס ברחוב בית אל 34 בתל אביב (להלן: "הנכס") המשמש בית דיור לגיל השלישי ושטחו הכולל 2,943 מ"ר. בקומה הראשונה של הנכס יש מחלקה סיעודית בשטח של 904.24 מ"ר (להלן גם: "הקומה הראשונה" או "המחלקה הסיעודית").
החל מיום 1.9.2017 יסווג הנכס בתעריף "שירותים כללי". בהשגה מיום 18.4.17 טענה המערערת כי בנוגע לשטחים המחויבים כמגורים מדובר בשטחים משותפים אשר אין לחייב בגינם או לכל היותר יש לחייב את הדיירים לפי חלקם היחסי.
בנוגע לשטח המחלקה הסיעודית בקומה הראשונה נטען כי מדובר בשטח המהוה חלק מבית האבות אשר משמש את דיירי הדיור המוגן ועל כן יש לחייבו עפ"י סיווג "בית אבות". משיב 2 (להלן: "מנהל הארנונה") בתשובה מיום 3.5.17 דחה את ההשגה.
שני הנכסים שונים בתכלית, ועל כן אין משמעות ורלוונטיות לקביעות בנוגע לנכס בעיניין עריית נשר על העירעור דנן.
...
בסיכומו של דבר, בסוגיית שטחי השירות התקבלה דעת המשיבים ונדחו טענות המערערת.
לאחר עיון בטענות הצדדים והשלמת טיעונים בע"פ הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל ביחס לסיווג הקומה הראשונה – המחלקה הסיעודית, מהנימוקים שיפורטו.
  בימ"ש מנהלי צריך לבדוק, האם ועדת הערר הסיקה את המסקנה המשפטית המתחייבת מתוך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידה והאם נפלה טעות משפטית בהחלטתה.
איני סבורה כי יש בעובדה שבמחלקה הסיעודית בקומה הראשונה ניתנת השגחה מוגברת וטיפול רפואי שוטף, בכדי להוביל למסקנה כי הסיווג הנכון הוא "בית חולים". לטעמי, עפ"י הממצאים העובדתיים שעליהם נסמכה ועדת הערר גם הקומה הראשונה בנכס היא בגדר "בית אבות" (כמו יתר הקומות בנכס) בו מתגוררים קשישים סיעודיים ולא "בית חולים". לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בסוגיית סיווג הקומה הראשונה.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 64234-03-19 בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל (ע"ר) ואח' לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המבקשת: בית בלב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מוטי איצקוביץ ועו"ד עברי פיינגולד המשיבים: 1. עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל (ע"ר) 2. ברוך הרשברג 3. אבא תמרי ועו"ד 41 משיבים נוספים ע"י ב"כ עו"ד מלכה אנגלסמן ועו"ד חננאל שועי 4. עריית קרית מוצקין ע"י ב"כ ממשרד ברק, גיט, מסטריאל - עורכי דין החלטה
44.2 ליתן צו עשה וסעד הצהרתי, לפיו על הנתבעת 1 להמשיך ולזכות את התובעים 2-44 בתשלומי ארנונה בהתאם להוראות הדין: ליתן צו כנגד נתבעת 1 ליתן פירוט חשבונות, כך שתעביר לידי התובעים 2-44 את סכומי הארנונה ששלמו לה במהלך 7 השנים האחרונות עבור כל דירה ודירה של התובעים 2-44 וכן את פירוט חיובי הארנונה השנתית שחייבה נתבעת 2 את נתבעת 1 ו/או דיירי הבית, בהתייחס ל-7 השנים שקדמו להגשת התביעה, תוך הצגת הסבר אודות השטחים שחויבו בארנונה, שטח דירות המוגרים, הקף השטחים המשותפים בבנין, שטחי השרות הנלווים, התעריף, הסווג, האיזור וכיוצ"ב. 44.3 להורות לנתבעות 1-2 ו/או מי מהן לפרט ולצרף כל הסכם שנחתם ביניהן בקשר לאופן חיובי הארנונה של בית הדיור המוגן.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות, מהנימוקים כדלקמן: החלטת ביניים ניתנת לערעור ברשות עפ"י סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט, (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 רק אם יהא בהותרת העירעור על ההחלטה רק במסגרת פסק הדין ולא באופן מיידי משום השפעה "באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". וראה לעניין זה גם רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (ניתן ביום 8/2/15) (להלן: "עניין תרכובות ברום").
...
ממילא אני סבורה כי תיקון כתבי טענות ככל שהיה מתבקש בנסיבות העניין הוא הדרך המועדפת ולא סעד קיצוני של סילוק על הסף.
באשר להחלטה שניתנה ביום 14.4.19 בת"א 2397-01-18 לא מצאתי כי יש בה כדי להוביל בשלב זה למסקנה שונה.
לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו