ראוי להביא בעיניין זה סעיפים מפסק הדין, שכן זה סקר את ההליכים הקודמים ואת המידע שהיה לפני פוליגון (המערערת):
"1. המערערת היא הבעלים של הנכסים הרשומים בספרי הערייה כנכסים מספר 11022000000 ו- 11502200002, המצויים ברחוב הרכזת 1 בפתח-תקווה במקרקעין הידועים כגוש 6351 חלקה 22 ("הנכסים". נכסים אלה שימשו בעבר לתעשיה, על פי היתר לשימוש חורג, בנגוד לתב"ע שמאפשרת שימוש חקלאי.
ביום 25.2.2016 הגישה המערערת השגה על חיוב הארנונה בגין נכס 11502200002 (השגה 4/2016) וטענה כי על פי התב"ע שחלה על המקרקעין, היעוד במיגרש הנו חקלאי ולא תעשייתי ולפיכך היה על העיריה לחייב לפי סיווג נכס 234- מיזערי עבור מבנה חקלאי ולא על פי סיווג 211, שהוא למבנה לתעשיה.
"
ובהמשך, במסגרת סקירת טענות המערערת (פוליגון), ציין בית המשפט בסעיף 1 בעמ' 2 לפסק הדין כדלקמן:
"לטענתה (של פוליגון – ח.ב.), כאשר לא ניתן על פי הדין לעשות שימוש בנכסים לתעשייה כי אז אין לחייב את הנכסים הללו לפי סיווג לתעשיה אלא לפי הסווג המתאפשר על פי התב"ע, כלומר, בעניינינו, על פי סיווג לחקלאות."
דהיינו, על אף שפוליגון ידעה כבר בשנת 2016 בעת הגשת ההשגה על חיוב הארנונה, כי אסור לה להשכיר את הנכס לתעשייה ועתירתה הסתמכה על איסור זה ומשכך היא מבקשת סיווג הקרקע כחקלאית, ועל אף שלא היה כל שינוי תיכנוני, ולכל הפחות לא הוצג לבית המשפט בכל התיק כל שינוי כאמור, ואף לא כל שינוי במדיניות עריית פתח תקווה או כוונה לשינוי כאמור, בעיניין סיווג המקרקעין והאיסור על שימוש חורג, פוליגון לא נימנעה והמשיכה באותה פעולה בגינה הוצאו צוי סילוק יד ומניעת שימוש חורג בעבר לנגב קרמיקה – השכרת הנכס שבעניינינו פעם נוספת לצרכי תעשייה ולא חקלאות.
כמו כן, לעניין זה ראוי להפנות לדבריו של עו"ד כהן, לפיהן ידע כי משנת 2000 לא ניתן היה לעשות שימוש בנכס למעט למטרות חקלאות, בשל הצוו שניתן כנגד נגב קרמיקה (עמ' 129), ונאסר כבר בשנת 2008 על שימוש חורג בנכס ומשכך הנכס לא הושכר עד להשכרתו למר מקמל החל משנת 2008 ועד לשנת 2016 (עמ' 128).
...
טענות ההגנה והתביעה שכנגד
מנגד, טוענת פוליגון כי דין התביעה הראשית להידחות שעה שהצדדים חתמו על הסכם שכירות שנעדר כל התייחסות לטענות התובעים לפיהם הובטח להם גובה החיוב בארנונה וסיווג השטח כחקלאי בחיובי הארנונה.
דברים חמורים אלה, המוצאים ביטוי בפרוטוקול (עמ' 70) ואף חמורים מכך בעמ' 72-73, נאמרו לאחר שבית המשפט מצא לנכון להזהיר את הצדדים קודם לכן כי קיימים היבטים לא חוקיים בהליך זה המועלים על ידי הצדדים.
אי הבאתם לעדות פועלת לחובת שני הצדדים בהקשר זה.
לאור נסיבות אלה, מצאתי כי דין התביעה העיקרית והנגדית להידחות הדדית.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
