ערעור על חיוב אישי בהוצאות משפט לבאת כוח אישה

מנגד היתנגדות המשיב לערעור ובקשה לדחותו על הסף כערעור סרק תוך סילוף העובדות, שכן חיוב הגט נפסק כבר בתאריך י"ט באדר ב' תשע"ט (26.3.19) ונדחה העירעור עליו, ובפירוט העובדות כפי שהן לדעת המשיב, ולכן מבקש גם הטלת הוצאות גבוהות על המערערת.

ועוד נרשם בהחלטת בית הדין הגדול הנ"ל באשר להליך קודם שהתנהל בפניהם: אין ספק כי החלטת בית הדין נשואת העירעור אינה עוסקת בחיוב הגירושין אלא עוסקת בקביעת מועד לסידור גט וכפי שנכתב בפתיחתה: "בפנינו בקשת הבעל לקבוע מועד לסידור גט בין הצדדים. בתגובתו מצהיר כי הצדדים פרודים במגוריהם כבר כמה חודשים". בקשה זו באה כהמשך להחלטה העקרונית מיום י"ט באדר ב' תשע"ט (26.3.19) שלאחר שפרטה את יחסי הצדדים והליכי הפירוד ביניהם קבעה כי האשה פתחה בהליך גירושין ואינה חפצה ב'שלום בית' אלא ברכוש, ולכן פסק: "לאור כל האמור בית הדין מקבל עקרונית את תביעת הבעל לגירושין [...] ברם, מאחר והצדדים חיים תחת קורת גג אחת לא יהיה ניתן לקדם את התיק לקראת גירושין בפועל". האשה ערערה על כך לבית הדין הגדול וטענה כי חפצה בשלום בית, ובדחיית ערעורה כתבתי (הרב דוד לאו) : "העובדות [שהביאו להחלטת בית הדין האיזורי] כללו גם תביעות קודמות של האשה בבית המשפט לפירוק שתוף, [ולא תביעה להבטחת זכויות], גם תביעה למזונות והחזקת ילדים, גם תלונות במישטרה. נילווה לכל אלו פירוט של דבריה של המבקשת בהליכים אלו גם שלא במעמד הבעל המצביעים על כך שאינה רוצה בו. בנוסף, קיים גם הפירוד הממושך מחיי אישות בין הצדדים.

בית הדין: תגידי לנו מה אמת? האשה (באנגלית): הוא היה על הבירכיים שלי אף פעם הוא לא ביקש ממני ללכת למקוה, הפוך אני מאוד רציתי ללכת למקוה בשביל שהוא יתקרב אלי, ניסיתי להיראות יותר יפה ונחמדה קניתי לו מתנות אבל לא סתם מתנות בדיוק מה שמתאים לו ואישי בשבילו נתתי לו נאמנות ומסירות, כל המשפחה והחברים שלי ידעו שזה האדם שאני סוגדת לו, וזה היה מושא לקנאה וכולם בטוחים שהאהבה ביננו היא משהו קסום, הילדים היו ברמה הכי גבוהה הם ניראו שמחים והכל היה נהדר מבחוץ.

] מגיב בא כוח האשה: פסק הדין של הרב בן יעקב, מדבר על חיוב בגט, ויש שם לשון כפיה בגט.

...

ובכן, בית הדין לא מוצא בטענות בא כוח הנתבעת כדי לשנות אף לא אחת מהחלטות בית הדין שניתנו בנושא, ולכן אף בקשתו לעיכוב ביצוע הליכים נדחית.

כך שנראה שאם היה הבעל נעתר לשלם לאישה את הסך הנ"ל וממלא את תנאיה לקבלת הגט, הכול היה מסתיים בטוב, בלא שום טענה שהאישה לא הבינה את ההליך.

לאור כל האמור בהרחבה, אין כל בסיס לבקשת הנתבעת כיום באמצעות בא כוחה החדש לבטל את כל ההליך שהתקיים עד כה מחמת העדר הבנת ההליך או פגם בניהול ההליך, ואף בקשתה לעיכוב ביצוע ההליך בשל כך, נדחית, מהעדר כל בסיס לבקשה זו. חיוב הנתבעת בקנס שבועי תיק הגירושין נפתח ע"י הבעל כבר ביום ל' באדר א' תשע"ט (7.3.19).

] לאור כל האמור, כל החלטות בית הדין שבתיק, כולל אלו המצוטטות מעלה, הינן בתוקפן, ולאור כל המתואר, בית הדין קובע אף שהאישה חייבת להתגרש מהבעל, לאור הפירוד הממושך שמעבר לשנה, והאמור להלן.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7034/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. זאב שטיינר 2. יעל שטיינר נ ג ד המשיבים: 1. קרן אוגינץ', עו"ד - נאמנת לנכסי החייב ישראל לבנה 2. כונס הנכסים הרישמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פ' אקסלרד) בפש"ר 26516-03-13 מיום 29.9.2020 תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשפ"ב (10.11.2021) בשם המערערים: עו"ד אמיר קמינצקי בשם משיבה 1: בעצמה בשם משיב 2: עו"ד חיים זקס ][]פסק-דין

בתקופת עסקיו של החייב, בינו לבין המערערים, בעל ואשה, היתנהלה מערכת יחסים חברית ועסקית, כאשר מערער 1 (להלן: המערער) גם שימש כרואה חשבון של החייב.

הנכס הממושכן תואר באופן הבא: "כל יתרת הכספים לאחר תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, המצויים בידי עו"ד משה בלטר [בא-כוח החברה והחייב בהליך הבוררות], המחאת זכות הנה החזר חוב עבור שירותים שניתנו." (להלן: המישכון משנת 2009).

אמנם המערער ביקש להיבנות מהערבות האישית עליה חתם החייב, אך עיון בהודעת המישכון משנת 2009 מגלה כי הוא נרשם כדי להבטיח את חובות החייב, כאשר הדיווח לרשם המשכונות לא כלל היתייחסות "לטובת חיובו של אחר". מכאן שלא ניתן להסתמך על הערבות האישית של החייב לעניין חובות החברה.

...

יוצא אפוא כי החוב מכוח הסכם ההלוואה כלל לא שודרג לכדי חוב מובטח, וממילא אין כל צורך להידרש בעניין זה לסעיף 96 לפקודה.

המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נתמכת בין היתר בעדותו של החייב כי קשייו הכספיים החלו עוד בשנת 2006, והתעצמו בשנת 2007; בכך שהמערער סיפק לחייב שירותי ראיית חשבון באותה תקופה ודי בכך כדי להביא למסקנה כי הוא ידע על מצבו הכספי של החייב; ובמערכת היחסים החברית שהתנהלה בין השניים.

יתר על כן, בהיות המערער גם רואה חשבון של החייב, נראה כי אף בנקל הוא יכול היה להוכיח ולבסס מסקנה בדבר מצבו הפיננסי של החייב באותה תקופה, כמו גם את אי-ידיעתו של המערער את מצבו הכלכלי של החייב לאשורו.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1252688/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב המערער: עו"ד אליהו שרשבסקי המשיב: פלוני הנידון: תנאי חיוב אישי של בא כוח בהוצאות משפט (עונשיות) – היתנהלות חריגה הפוגעת בהליך, התראה ומתן זכות הטיעון פסק דין

לפני בית הדין מונח עירעורו של עו"ד שרשבסקי על החלטת בית הדין קמא שקבעה: "שוב מגיש בא כוח האשה [– מערער דנן] בקשת סרק, לפיכך מחייב בית הדין את בא כוח האשה בהוצאות משפטיות אישיות." החלטה זו הייתה בהמשך להחלטות קודמות שבהם חייב בית הדין את בעלת הדין, האשה, שאותה מייצג המערער, בהוצאות בגין דחיית טענותיה.

ראשית לכול, הטלת חיוב על עורך הדין אישית סוטה מן הכלל המקובל, ולפיו בעל הדין – בעל הדין ולא עורך הדין – הוא הנושא בהוצאות.

...

מסקנה נדרשת מאליה היא כי שומה עליו על בית משפט להתרות בעורך הדין מבעוד מועד כי זו הפעם כלתה הרעה אליו אישית; כי עשוי הוא – מטעמים אלה ואלה – לחוב אישית בתשלום הוצאות, וכי מטעם זה ניתנת שהות ראויה בידו להוכיח כי אין זה ראוי להפיל רעה זו על ראשו.

העולה מכל האמור לעיל שאין לחייב אדם בהוצאות [עונשיות] אלא אם כן התרו בו תחילה.

מסקנה לאור האמור: הערעור מתקבל.

ולסיום היא מערערת, ובעניין זה למעשה המערערת האמיתית היא באת כוחה של מערערת דנא, שמעמדה בעצמה בעיניין זה אינו אלא פורמאלי, על החלטת בית הדין שחייב את באת כוח המערערת אישית בהוצאות משפט תוך אמירה כי הבקשה שהגישה לבית הדין היא בבחינת שבוש הליכי משפט.

ומעבר לשאלת הדיון לפני או אחרי הגירושין ראה עוד בדיעות השונות בפסק הדין בתיק 1129398/1 לעניין גביית הכתובה – ולא רק פסיקתה – טרם ההכרעה בעינייני הרכוש הנידונים בערכאה אחרת, והמעיין שם בעינא פקיחא יראה שאף דעת הרוב שסברה התם כי יש לדחות את הגבייה לא אמרה כך אלא כשהיה ידוע שאכן קיימים הליכים רכושיים שיש מקום של ממש לשער כי בסיומם תיגבה האשה מממונו של הבעל מעבר למה שזכאית היא לו מדין תורה, וכשבנוסף לכך היו כמה עיקולי ופישורי התם בעצם החיוב בכתובה, ולא כשהחיוב ברור או כששאלה זו טרם נידונה וייתכן שיימצא לכשתידון שהחיוב אכן ברור הוא.

סוף דבר העירעור על חיובה של באת כוח המערערת בהוצאות משפט מתקבל.

...

אכן מסקנה זו תגזור – אולי – הגירושין יכולים להתאפשר, בניגוד לרצון המערערת, רק בכפוף לתשלום כתובה ותוספת כתובה (ולו היה מדובר בכתובה מועטת – אולי אף פיצוי גירושין).

ייתכן אומנם שלאחר דיון נשתכנע כי אכן גם בעניין שלפנינו עתה יש להורות על גירושין עוד קודם לדיון בכתובה, אך עתה נראה כי גם הסיכויים כי נורה אחרת, לפחות לפי המצוי לפנינו עתה, אינם מבוטלים, שכן לכאורה מצאנו בפסיקתו של בית דין קמא מספיקים לסטייה מעיקר הדין: לא חשש למכשול; לא חיוב או מצווה לגרש הנשענים לא רק על עצם רצונו של הבעל וחוסר הסיכוי, אולי באשמתו שלו, לשלום בית, שיש בהם כדי להצדיק קביעה בדבר זירוז הגירושין; אף לא ביסוס של הקביעה בדבר אי־יכולתו לפרוע את הכתובה, והאמירה כי בהעדר יכולת לפרוע יש להתיר גירושין תחילה – לא זו בלבד שלא בכל מצב נכונה היא ולא לכל הדעות (ועיין באריכות בפסקי הדין הנ"ל) אלא שעל כל פנים ודאי שמצריכה היא את בירור העובדה בדבר חוסר היכולת וצריכה היא גם בירור נוסף אם חוסר היכולת מוחלט הוא או שלפחות את המקצת יוכל לפרוע או שפריסת תשלומים מסוימת וכו' כל האמור מצריך אפוא דיון לגופו של עניין בערעורה של המערערת.

סוף דבר הערעור על חיובה של באת כוח המערערת בהוצאות משפט מתקבל.

העירעור דנן לפנינו ערעור על החלטות בית הדין האיזורי מתאריך כ"ח במרחשוון התש"ף (26.11.19) ומתאריך י"א בכסלו התש"ף (9.12.19) שבהן חויבה המערערת [באת כוח האשה בהליך דהתם] תשלום הוצאות משפט באופן אישי.

...

ועל כל פנים שמעינן מכל האמור לעיל שתפקידו של מורשה להבהיר לבעלי הדין ולדיינים את החובות והזכויות של בעלי הדין על פי דין.

לאחר שמיעת דברי המערערת, בית הדין מגיע למסקנה שבנסיבות התיק לא היה מקום להשית הוצאות משפט על עורכת הדין שעשתה את מלאכתה נאמנה (לדעתה ולפי הבנתה).

) מסקנות ומתן הוראות לאור כל האמור לעיל, החלטת בית הדין – מושא הערעור – מבוטלת בזאת.