ערעור על חידוש צו עיכוב יציאה מהארץ בעניין חופש תנועה

העורר הצביע על מספר עוגנים המבטיחים כי לא יימלט מן הארץ: צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד ילדיו הקטינים [כפי שנקבע במסגרת הליכי גירושין בין העורר ואימם], וכן נגד הוריו, בזמן שהעורר בחו"ל, להבטחת התשלום הסדיר של מזונות הקטינים; הליכים משפטיים אזרחיים שהעורר מנהל בישראל, בשם חברת אימפופיקס בע"מ שבבעלותו, בסך כולל של כ-26 מיליון ₪, שבמסגרתם שילם אגרות והפקיד ערובות בסך כ-800,000 ₪; ומחצית רכושו בישראל, המגיעה לו במסגרת הליך הגירושין.

כהן ערער על ההרשעה והעונש, ובקש לצאת לחו"ל, לצורך עסקיו, בעודו ממתין לבירור עירעורו.

מזרחי ערער, ובעוד ערעוריו תלויים ועומדים ביקש לצאת לחו"ל לצורך עסקיו, ותחילה מבוקשו ניתן לו. אולם, בעקבות מקרה שבו נדחה דיון בעיניינו של מזרחי עקב שהותו בחו"ל – היתנגדה המדינה לחידוש ההיתר, ובקשתו ליציאה נוספת מישראל נדחתה.

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט מ' מזוז, דחה את הבקשה, וציין כי "במהלך השנים התגבשה והתחדדה ההלכה בפסיקתו של בית משפט זה, כי מי שהורשע ונגזר דינו לעונש מאסר שריצויו עוכב עד להכרעה בעירעור, לא תותר יציאתו מן הארץ אלא במקרים חריגים ונדירים, ובעיקר למטרות רפואיות חיוניות" [שם, פסקה 9; ההדגשה במקור].

מצד שני ניצבת האסכולה החדשה, המגולמת בהילכת מנשה, אשר בין במפורש [כגון בעיניין מזרחי, מפי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות] ובין בהיסק מן התוצאה והנמקתה, אינה גורסת כי לנאשם שהורשע ונידון למאסר בפועל, גם אם ביצוע מאסרו עוכב, עומדת זכות חוקתית לחופש תנועה ויציאה מישראל; בכלל או בעוצמה ממשית.

...

ערעורו נדחה.

בעניין פן ובעניין אלדר, שבהם נעתר בית המשפט העליון לבקשתם לצאת מישראל לצורך עסקיהם – הותנתה יציאתם בתשלום סך 500,000 ₪ על חשבון הקנס, הוספת ערבות צד ג' בסך מיליון ₪ ושעבוד דירה [כבעניין פן]; או בתשלום הקנס בסך 250,000 ₪, הפקדת סך 2 מיליון ₪ במזומן או בערבות בנקאית וכן ערבות צד ג' בסך 2 מיליון ₪ [כבעניין אלדר].

לפיכך הערר נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 4260/19 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: וסאם מג'דוב נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרישמי 2. עו"ד ציפי פריד, נאמנת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 1.6.2019 בתיק פש"ר 63156-05-17 שניתנה על ידי כב' השופט אריה נאמן בשם המבקש: עו"ד ח'אלד פייסל ][]החלטה

ביום 11.12.2018 המבקש הוכר כפושט רגל ונקבעה לו תכנית פרעון, לפיה המבקש יוסיף לקופת הכנוס סך של 194,400 ש"ח, ב-72 תשלומים של 2,700 ש"ח. חמישה חודשים לאחר מכן המבקש פנה לנאמנת שמונתה לטפול בתיק בבקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ, כדי שיוכל לנסוע לנופש משפחתי בחו"ל במימון חברו.

המבקש פנה לנאמנת בבקשה מחודשת, במסגרתה השלים פרטים שחסרו בבקשתו הראשונה, וכן הוסיף שני ערבים, אך בקשה זו נדחתה אף היא.

בררת המחדל היא עמידת הוראה זו בעינה עד לתום הליך פשיטת הרגל, כאשר הסרה זמנית של הצוו תתאפשר מקום בו הוצגו נימוקים המשכנעים כי יש להעדיף את הזכות לחופש תנועה של החייב ואת האינטרסים האישיים שלו, על פני זכותם הקניינית של נושיו.

בית המשפט קמא דחה כאמור את בקשת המבקש משסבר כי אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, תוך שציין כי "חייב הנוקט בהליכי פש"ר מקבל על עצמו את מיגבלות הליכי הפש"ר ובכללם את עיכוב יציאתו מהארץ לרבות בילויים וחופשות בחו"ל". עמדה זו מקובלת עלי.

למעשה, גם בעיניין טאהא עצמו נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה קצרה למען "שינוי אוירה". למעלה מן הצורך אציין כי אין בפסיקות השונות שהציג המבקש, למרות דמיון הנסיבות, כדי לשנות ממסקנה זו או כדי לבסס את טענתו כי קופח.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובת המשיבים.

בית המשפט קמא דחה כאמור את בקשת המבקש משסבר כי אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, תוך שציין כי "חייב הנוקט בהליכי פש"ר מקבל על עצמו את מגבלות הליכי הפש"ר ובכללם את עיכוב יציאתו מהארץ לרבות בילויים וחופשות בחו"ל". עמדה זו מקובלת עלי.

למעשה, גם בעניין טאהא עצמו נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה קצרה למען "שינוי אווירה". למעלה מן הצורך אציין כי אין בפסיקות השונות שהציג המבקש, למרות דמיון הנסיבות, כדי לשנות ממסקנה זו או כדי לבסס את טענתו כי קופח.

בבית המשפט העליון רע"א 2799/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: טופז מירבי נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. מטקאש סחר בע"מ 3. בוקור אורן סטאר קלינר 4. בנק הפועלים בע"מ 5. ניסים מחלוף 6. כלל חברה לביטוח בע"מ 7. משה קרן 8. בנק אוצר החייל בע"מ 9. פארקיון גבע בע"מ 10. אשפר בשר בע"מ 11. יניב טוזבי 12. הדר חברה לביטוח בע"מ 13. קוי זהב 012 בע"מ 14. הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ 15. בנק אגוד לישראל בע"מ בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) ברע"א 35285-03-17 מיום 19.3.2017 בשם המבקש: עו"ד אסיא סיוון ][]החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול עיכוב והגבלת יציאתו מהארץ ובטול הגבלתו לחידוש דרכון, לתקופה קצובה זמנית (להלן: ההגבלות).

בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מ' סגל; להלן: הרשמת) מיום 29.12.2016 נקבע כי ההגבלות יבוטלו באופן זמני, בכפוף להמצאת חמישה ערבים המשתכרים 10,000 ש"ח נטו לחודש לפחות; תשלום 5,000 ש"ח על חשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; והסכמת המבקש להארכת צו עיכוב היציאה מן הארץ (להלן: הצוו) מיד עם שובו ארצה (להלן: התנאים).

נקבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות לערער ב"גילגול שלישי", שכן השגות המבקש נוגעות לאופן יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות ואינן מקימות כל שאלה משפטית או ציבורית הטעונה הכרעה.

כמו כן, טוען המבקש כי ההחלטה נושא הבקשה שלפניי מגלמת איזון בלתי ראוי ובלתי מידתי בין חופש התנועה של אדם "וזכותו היסודית לצאת מן הארץ" לבין זכויות נושיו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו אצטלה עקרונית, לא שוכנעתי כי הבקשה מעוררת סוגיה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה מתן רשות לערער לפני בית משפט זה. הבקשה נדחית אפוא.

כך, במסגרת קביעת תנאי שיחרור הוסמך קצין ממונה ביחידה החוקרת להטיל צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר יעמוד בתוקפו למשך שלושה חודשים (סעיף 42 (ב)(2) לחוק המעצרים), וסמכות רחבה יותר הוענקה לבית המשפט, להטיל על חשוד, נאשם או נידון צו האוסר יציאתו מן הארץ ולחייבו להפקיד את דרכונו, וזאת לשם הבטחת התייצבותו לחקירה, לדיון במשפטו או בעירעור או לנשיאת עונשו, וכן למניעת שבוש הליכי משפט (סעיף 48(א)(2) לחוק המעצרים).

מתוה זה נועד על מנת לקיים פקוח שפוטי אחר נחיצות התנאים תוך עריכת איזון בין האנטרס הצבורי בניהול תקין של חקירה והצורך להפחית חשש מפני המלטות או שבוש החקירה מחד גיסא, לבין זכויות היסוד של החשוד הנוגעות לחירות התנועה וחופש היציאה מהארץ (בש"פ 2066/13 ישראל נ' מדינת ישראל).

סיכומם של דברים, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לפרק הזמן המשמעותי אשר חלף ממועד פקיעת הצוו ועד להגשת הבקשה ולא מצאתי כי מתקיימים כעת מצב חריג של שינוי נסיבות או התפתחות חדשה המצדיקים הטלה מחודשת של צו עיכוב יציאה מהארץ לאחר שזה פקע.

...

המבקשת סומכת ידה על הוראות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי) בעניין הארכת תפיסת חפצים על ידי המשטרה ומפנה לפסיקה לפיה ניתן להיעתר לבקשה גם אם הוגשה הבקשה לאחר חלוף המועד.

לאור האמור, הבקשה להארכת (ולמעשה לחידוש) צו עיכוב היציאה מהארץ נדחית.

לפני ערעור על החלטת הממונה לדחות את בקשת המערער לביטול הצוו לעיכוב יציאתו מהארץ.

אותה הסכמה שהוצגה כוללת התחייבות של המערער לעמוד בתשלום שנקבע בסך של 4,000 ₪ לחדש ולהעביר לקופת הנשייה סך של 28,000 ₪ עד אוקטובר 2023, בנוסף לתשלומים השוטפים.

"על בית המשפט לבחון בדקדקנות את הנימוקים לבקשה. לפי הדין הנוהג – בררת המחדל, בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל הנה כי לאחר שניתן לגבי החייב צו כנוס נכסים – יוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ, וזה יעמוד בתוקפו בעקרון עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: סעיף 57 לפקודה; וכן את דברי ההסבר לתיקונו של הסעיף, עיינו: ה"ח התשמ"א מס' 1507, בעמ' 14507 (02.02.1981)). חריגה מכלל זה תתכן רק באם ובעת שמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו. טעמים אפשריים לאישור הבקשה יכולים להתבסס אפוא על: שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עיסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובילבד שבמשך תקופה ממושכת היתנהל החייב כראוי. לא מדובר ברשימה סגורה, ולכן על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. ודוק, לא כל מקרה המאופיין בשיקולים הנ"ל יוביל בהכרח לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ומנגד לא כל מקרה שאיננו בא באחד התרחישים המנויים לעיל יוביל לדחייה אפריורית של הבקשה." (רע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם בנבו] 30.4.17, פסקה 19) לצד זאת יש לזכור כי המיגבלה מיועדת גם לוודא מראית עין של חיים בצניעות, כמצופה ממי שאיננו יכול לפרוע את חובותיו (פש"ר 35846-05-10 בוחבוט נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם בנבו] 27.5.14).

...

נוכח כל זאת, אני דוחה את הערעור.