ערעור על חומרת עונש על עבירות תעבורה

· רע"פ 1076-16 חיים כהן נ' מדינת ישראל (11.2.16) המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח, בית משפט לתעבורה קבע מיתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר ל 20 חודשי מאסר בפועל, הנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד נדון ל 15 חודשי מאסר בפועל לאחר הפעלת מאסר מותנה נקבע שירצה 18 חודשי מאסר בפועל.

בעירעור נטען שהמערער חלה במחלה קשה, בית המשפט העליון דחה העירעור על חומרת העונש תוך שמציין כי המבקש הפגין זילזול בהוראה שיפוטית חרף היותו בפסילה, חומרה יתרה יש לייחס לכך שביצע העבירות כחצי שנה לאחר שהוטל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות.

...

בית משפט השלום גזר על המבקש 15 חודשי מאסר ו -36 חודשי פסילה, ערעורו נדחה.

ערעורו נדחה בבית המשפט העליון.

לאור כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות בנסיבות תיק זה נע בין 15 חודשי מאסר בפועל ועד 30 חודשי מאסר בפועל ומפסילה של 18 חודשים ועד לפסילה בת 40 חודשים.

מגליון הרישום התעבורתי של הנאשם (ת(ט"ל)/2) עולה כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, לרבות שתי עבירות של נהיגה בשיכרות ועבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

בע"פ 1821/17 פלוני נ' מדינת ישראל (29.4.2018) נדחה ערעור על חומרת עונש של 4 שנות מאסר בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירה של פציעה, שבהן הורשע המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

כך, למשל, בע"פ 4486/17 ברוך נ' מדינת ישראל (25.12.2017) נדון מערער שהכה ביחד עם אחר את המתלונן על רקע סיכסוך כספי; בע"פ 379/15 לוי נ' מדינת ישראל (26.7.2015), נדון עירעורו של מי שהטיח בקבוק בירה בפניו של המתלונן בעקבות ויכוח בבית קפה; בע"פ 479/21 עטילה נ' מדינת ישראל (26.8.2021) נדון ערעור על עונש בגין דקירה לאחר דין ודברים בין נהגים בשל חניית רכב שחסם את הכביש; בע"פ 3249/19 פיסהי נ' מדינת ישראל (5.8.2019) נדון מקרה של דקירה ואיומים בעקבות ויכוח בין שני מכרים שנפגשו באקראי; בע"פ 4364/15 עוקבי נ' מדינת ישראל (8.11.2015) נדון מערער שדקר את בן זוגה הקודם של בת זוגו על רקע סיכסוך ביניהם ולאחר שיום קודם לכן איים עליו המתלונן.

...

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי מכלול נסיבות העבירה הייחודיות, בדגש על מסכת האלימות שהלכה והסלימה, האכזריות שאפיינה את מעשי הנאשם, סיכול אקטיבי של ניסיונות המתלוננת לברוח, מימד ההשפלה וזריעת האימה שהפגין כלפיה, המשך הפגיעה במתלוננת גם לאחר שהצליחה להיחלץ מידיו באורח נס ואף בנוכחות אחר, ביצוע המעשים תוך צריכת משקאות משכרים ועל רקע קשר זוגי עם המתלוננת, הנזק שנגרם למתלוננת והנזק החמור שהיה עלול להיגרם לה - לצד הפסיקה הנוגעת למקרים שניתן למצוא בהם דמיון מסוים לנסיבות כאן ומגמת ההחמרה בענישה, מצדיקים קביעת מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל- 7 שנות מאסר בפועל.

אני סבורה שענישה משמעותית, שמבטאת את הגמול ההולם למעשיו של הנאשם וחומרתם, עונה גם על הצורך בהעברת מסר מרתיע לנאשם.

עם זאת, הואיל ובענייננו המאשימה לא ביקשה להפעיל את התנאי הרי שלפנים משורת הדין הוא יופעל בחופף לעונש המאסר בתיק זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו ביום 3.1.2022.

על חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה עמד בית המשפט בעפ"ת (מחוזי חי') 9687-10-18 מדינת ישראל נ' עלי עאסלה (25.10.2018): "נזכור כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה אינה מהוה "רק" עבירת תעבורה שכן היא טומנת בחובה גם את התייחסותו של הנהג לצוי בית המשפט ולשלטון החוק.

בעפת (חי') 6597-09-15 מדינת ישראל נ' מוחמד עוקר (21.1.16), בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה כשהרישיון פקע למעלה משנה, וללא ביטוח, למשיב עבר פלילי (23 הרשעות) ותעבורתי (16 הרשעות), בעברו עבירות דומות של נהיגה בפסילה, כשהעבירות בוצעו זמן לא רב לאחר שהשתחרר ממאסר בגין ביצוע עבירות דומות, מהתסקיר עלה שקיים סיכוי ממשי לשקום, בעירעור אומץ גזר דינו של בית משפט קמא בדבר הארכת המאסר המותנה בן 12 חודשים, בשנתיים נוספות, תוך הטלת רכיבי ענישה נלווים, פסילה בת 36 חודשים, הפעלת התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 10,000 ₪.

נוכח תסקיר המבחן שאינו ממליץ על ענישה שיקומית, שיהא בה כדי להפחית מהסיכון להישנות העבירות, ומכאן שהמסוכנות שנשקפת מהמשך נהיגת המבקש רבה, לצד המאסר תוטל על הנאשם פסילה מוחשית ומשמעותית, לתקופה של 24 חודשים, שיהא בה כדי להרתיעו מבצוע עבירה דומה בחומרתה בעתיד.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בחנתי את עברו של הנאשם, ועיינתי בתסקירי המבחן, אני סבורה שבמקרה שלפני אין מנוס מהשתת רכיב של מאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני משיתה על הנאשם 4 חודשי מאסר.

אני דנה את הנאשם ל-7 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

בגדרי המיתחם, בית משפט השלום ראה להיתחשב, בין היתר, בהודאת המבקש בפני בית המשפט; בפגיעה האפשרית של ענישה מחמירה בפרנסת המבקש ובני משפחתו; ובהמלצת שירות המבחן על ענישה שיקומית.

כמו כן, בקשת רשות ערעור על חומרת העונש תיתקבל רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 6521/23 חוצ'ינסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.9.2023)).

לא אחת עמדתי על חומרתן של עבירות תעבורה, אשר מסכנות את העבריין ואת יתר משתמשי הדרכים.

...

דין הבקשה להידחות.

בענייננו, המבקש חפץ להיסמך על שיקולי שיקום ועל המלצת שירות המבחן, שלגישתו מובילים למסקנה כי העונש שהוטל עליו מחמיר עמו יתר על המידה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

יודגש, כי הוראות סעיף 240 לחסד"פ חלות רק ביחס לעבירות קלות יחסית ורק בנסיבות בהן בית המשפט החליט שלא להשיט על הנאשם עונש מאסר (למעט מאסר במקום קנס) – ראו ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (6.1.09); רע"פ 3507/11 יעקב ימין נגד מדינת ישראל (30.6.11); רע"פ 9183/11 הירש נגד מדינת ישראל (7.2.12), שבהם דן בית המשפט העליון בשאלת התכליות וההצדקות העומדות בהסדר הקבוע בסעיף 240 לחסד"פ והקף סמכות בית המשפט לדיון בעיניינו של נאשם בהעדרו, כמו גם תחולתו של סעיף 240 לחסד"פ אף על עבירות חמורות יותר כגון עבירת נהיגה בשיכרות.

ערעור על חומרת העונש- למעט החילוט; אשר לעונש שנגזר על המערער ומתחם הענישה שנקבע, יודגש כי נוכח העבירות בהן הורשע המערער, שבמסגרתן ביצע המערער ברכב שינויים מבניים משמעותיים ונוכח עברו התעבורתי, שלפיו בותק נהיגה שאינו רב, הספיק ליצבור לחובתו 7 הרשעות הכוללות עבירות אך מהשנים האחרונות, בהן נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השמוש בו, משנת 2019, נוכח שינויים שבוצעו ברכב אחר, הרי העונש שהוטל על המערער הנו סביר בנסיבות העניין, אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ונימצא בתוך מיתחם הענישה ההולם בעבירות דומות של שינוי מבנה רכב, שכוללת שינויים מהותיים ברכב, כגון החלפת מנוע שלא אושר על ידי משרד הרשוי, שינויים שטמון בהם סיכון רב לציבור משתמשי הדרך.

...

אני סבור כי מקרה זה, חוסה תחת אותם מקרים בהם, על פי הנוהל, רשאית המשיבה לבקש חילוט הרכב.

על אף המסקנה שהגעתי אליה לפיה ההחלטה לחילוט הרכב בדין יסודה, בהתחשב בעובדה שחילוט הרכב יש בו פגיעה בקניינו של המערער וכי מתפקידו של בית המשפט לבחון קיומו של מנגנון אחר, חלף החילוט, שיש בכוחו להשיג את התכלית שביסוד החילוט, סבורני כי יש מקום לתת למערער אורכה בת 60 יום מיום פסק דין זה, במסגרתה יפעל המערער להמציא אישור מתאים ממוסך מורשה של יצרנית הרכב המראה על ביצוע התיקונים הדרושים והשבת הרכב לקדמותו, בהתאם ועל פי המתווה המוסכם עם המדינה בהליך ע"ח 86618-03-23 מיום 30.3.23.

כפוף לאמור בסעיף 52 לעיל, דין הערעור להידחות.