ערעור על חומרת עונש מאסר ופיצויים בגין הונאת כרטיסי אשראי

הנאשם הורשע בעבירות כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב- 1952; היתחזות כאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה על פי סעיף 413 לחוק העונשין; גניבת כרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו- 1986; וכן בעבירת תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

בעפ"ג (ב"ש) 58821-05-13 זיאד אבו עמיר נ. מדינת ישראל (2.10.13) בעירעור על חומרת עונשו של שב"ח אשר נדון ל24 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות גניבה והתפרצות נקבע כי "בית משפט השלום קבע בגזר דינו, ובצדק, כי יש להחמיר בענישתם של השוהים הבלתי חוקיים המבצעים עבירות רכוש בין תחומי מדינת ישראל" העירעור היתקבל במובן זה שחפף בית המשפט את העונש בגין עבירת שב"ח (4 ח') ונגזר עונש כולל של 20 חודשים.

הנאשם הורשע בגניבת כרטיס אשראי נוסף על החזקת נכסים החשודים כגנובים אשר הוחזקו על ידו מסוג פנקסי שיקים ושיקים וכן תעודת הזהות של המתלוננת.

יש להורות לטעמי על הטלת ענישה מוחשית נלווית בדמות קנס ופצוי כספי אשר בהם יש משום הרתעת היחיד על הנאשם מלשוב ולבצע את העבירות.

...

לאור כל האמור הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: מאסר לתקופה של 12 חודשים החל מיום מעצרו 6.11.19.

בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע את העבירות בהן הורשע, למשך 3 שנים; קנס בסך 5,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי לחברת האשראי בסך 35,000 ש"ח. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתחילת שנת 2014, חברוּ המבקש ואחיו לצורך זיוף כרטיסי אשראי "בהקף משמעותי" של מקרים, ועשו שימוש בכרטיסים המזויפים לצורך משיכת כספים ממכשירי בנקט וכספומט ב-8 בנקים ברחבי הערים ירושלים ותל אביב.

יתירה מכך, רשות ערעור על חומרת העונש תנתן רק במקרים מיוחדים בהם מתגלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות.

המבקש תיכנן את מעשיו בתחכום רב, תוך הכנה מראש של האמצעי להעתקת כרטיסי אשראי, בכוונה להונות תיירים תמימים ברחובות ירושלים, ולגנוב מהם סכומי כסף רבים, תוך ניצול מעמדו כנותן שירות מטעם חברת פרטנר, ולמעשה אף מכתים את שמה של החברה.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל, כ' מוסק ו-ש' רנר) בעפ"ג 16653-07-18 מיום 29.1.2019 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סלע) בת"פ 39991-05-14 מיום 23.5.2018.

בתוך כך צוין כי לצד נסיבותיו האישיות המקלות, לרבות העדר הרשעות קודמות; חלוף הזמן; ההודאה במעשים שביצע; וכן המלצת שירות המבחן, יש לזקוף לחובתו את "מספרם הגדול של הכרטיסים, סכומי הכסף העצומים, ריבוי העבירות והתחכום שבו בוצעו". בהתייחס לבקשה להכנת תסקיר משלים נוסף מטעם שירות המבחן, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה זו, מאחר ממילא "המלצת שירות המבחן היא שיקול אחד מני רבים". מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערכאות שדנו בעניינו עד עתה.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מבצוע עבירות הרכוש השונות והמירמה הנם הגנה על קניינו של הציבור , במיוחד על רקע הקלות שבביצוען של העבירות, אם בפריצה לרכב ונטילת רכוש מתוכו באשר יקשה על בעל הרכב לאבטח רכבו בכל רגע ומקום נתון וכן עבירת המרמה בכרטיס אשראי אשר נראה כי הפכה רעה חולה על שום נפיצותה והנזק הכלכלי הישיר הנגרם לבעל כרטיס האשראי הגנוב, לעסקים בהם מבוצעות העיסקאות באמצעות הכרטיס הגנוב, חברות האשראי הנושאות לא אחת בעלות ביצוען של הונאות כרטיסי החיוב ולכלל המשתמשים בכרטיסי החיוב בשעה שנאלצים לשלם באופן עקיף על ביצוע העבירות באמצעות העלאת העמלות אותם משלמים.

ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש (ע"פ 53639-08-10 מחוזי ב"ש) היתקבל בהסכמה באופן חלקי באופן שהמאסר בן 10 החודשים הושאר על כנו ובית המשפט המחוזי התערב באופן הפעלת המאסר על תנאי בלבד.

בע"פ 676/12 מדינת ישראל נ' יובל קיטה , פורסם במאגרים המשפטיים (31/1/13) דחה בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קולת העונש (6 חודשי מאסר בעבודות שירות) בגין סדרת עבירות הונאה בכרטיס חיוב תוך שמציין המלצתו השיקומית של שירות המבחן במקרה זה. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות חבלה במזיד ברכב : מדיניות הענישה הנוהגת במקרים אלה, נעה ממאסר על תנאי עד מאסר בפועל של מס' חודשים אותו ניתן לשאת בדרך של עבודות שירות בצרוף מאסר על תנאי, קנס, התחייבות ופצוי.

...

מה דינו של נאשם אשר פרץ לשלושה כלי רכב בשני מועדים שונים , גנב מתוכם רכוש וביצע עבירות נלוות ומה דין הבקשה לחילוט הרכב באמצעותו בוצעו העבירות ? רקע הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן באישומים הבאים ובעבירות הבאות: במסגרת האישום הראשון הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות: פריצה לרכב – עבירה לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן :"חוק העונשין").

משכך הם פני הדברים, מששוכנעתי כי חילוט הרכב יפגע פגיעה קשה בבני משפחת הנאשם, שוויו הגבוה יחסית אל מול המצוקה הכלכלית בה נתונים הנאשם ובני משפחתו וקיומם של אמצעי הענישה החלופיים בדמות קנס ופיצוי העומדים לרשות בית המשפט ואשר יש בהם כדי להשיג התכלית הענישתית והמניעתית תוך מתן משקל לשוויו של הרכב באמצעותו בוצעו העבירות בעונש הקנס שיוטל על הנאשם בתיק , מצאתי כי על בית המשפט לערוך איזון בין כלל השיקולים הנ"ל וכי רכבו של הנאשם יושב לידיו ולא יחולט בכפוף לאמור לעיל.

אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

לאור ההחלטה לעיל אני מורה על השבת רכב מסוג טויוטה קורולה ל.ז 58-481-30 לידי הנאשם.

כמו כן מציין בית המשפט העליון בהחלטתו : "בעבירות ההתפרצות יש חומרה יתירה לנוכח הפגיעה בפרטיותו ובערעור בטחונו האישי של קורבן העבירה, ולא אחת עמד בית משפט זה על החומרה שבעבירה זו ועל ההלימה העונשית הראויה לנוכח כך.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), הנו החל מ – 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל-20 חודשים וכן עונשים נלווים של מאסר מותנה, התחייבות , קנס כספי שנוע בין 1000 ₪ ל – 5000 ₪ ופצוי המתלונן בסכום זהה.

שיקול הרתעת היחיד : לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות ובין היתר בעבירות רכוש (גניבה, הונאה בכרטיס אשראי), אלו ממחישות באופן מסויים היתנהלותו של הנאשם והגם שריצה עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בעברו בחר לשוב ולבצע עבירות דומות וכל אלו ממחישים הצורך בענישה אשר תרתיע הנאשם מלשוב לסורו.

...

לאור כל האמור מבקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה הצופה פני עתיד ולכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 18/02/2020 באופן שהמאשימה עותרת להשתת מאסר בפועל בן 14 חודשים, מאסר על תנאי והתחייבות.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), הינו החל מ – 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל-20 חודשים וכן עונשים נלווים של מאסר מותנה, התחייבות , קנס כספי שינוע בין 1000 ₪ ל – 5000 ₪ ופיצוי המתלונן בסכום זהה.

לאור כל האמור לעיל , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 11 חודשים.

אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים החל מהיום.

בית המשפט הרשיע את הנאשם על פי הודאתו ב-20 עבירות של הונאה בנסיבות מחמירות וב-6 עבירות של היתחזות כאדם אחר, קבע כי מיתחם העונש ההולם (בגין כלל האירועים) נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים, קנס ופצוי בסך של 75,000 ₪.

על המערער הושת בבית משפט השלום עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ₪ ופצוי למתלונן בסך של 220,000 ₪.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על גזר הדין נדחה כאשר ערכאת העירעור ציינה כי הגם שהעונש שהוטל על המערער אינו קל, הוא הולם את חומרת המעשים ואת העובדה שהתמשכו על פני זמן.

בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם באישום הראשון (של גניבת כרטיס החיוב ושימוש בו) נע בין עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות ועד עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

לאור סכויי השקום הסבירים ועברו הנקי, הושת על המבקש מאסר בפועל למשך 12 חודשים, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס ע"ס 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם ופצוי ע"ס 10,000 ₪ שיחולק שווה בשווה בין חברות האשראי הקשורות בתיק.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, ובהתחשב בענישה הנוהגת, בסכומי המרמה, תכנון ותחכום שכלל ביצוע עבירות זיוף, מס' הקורבנות וכי מעשי המרמה בוצעו ב-38 הזדמנויות שונות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לחומרא ולקולא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו של הנאשם בתאריך 30.10.22.

אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם בבית משפט השלום בפתח תקווה במסגרת ת.פ 12727-10-18, במצטבר לעונש שהוטל בגין תיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 33 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 30.10.22.