ערעור על חומרת עונש בעבירת מעשה סדום בקטינה

המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (ריבוי עבירות) – בעילת קטינה שמלאו לה 14 שנים וטרם מלאו לה 21 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (ריבוי עבירות) – מעשי סדום בקטינה שמלאו לה 14 שנים וטרם מלאו לה 21 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין.

בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על חומרתן של העבירות בהן הורשע המערער, בקובעו כי, "מעבר לחומרה הנובעת מקיום יחסי מין בין אדם בוגר לנערה בת 15, מתלווה למעשיו של הנאשם [המערער] פגם מוסרי חמור וחוצה תרבויות, בשל העובדה שמדובר בגילוי עריות בין אב לבתו הקטינה". בהמשך, הדגיש בית משפט קמא, כי המערער חזר על מעשיו הנלוזים מספר רב של פעמים, למרות שיכול היה לחזור בו ולחדול ממעשיו.

תגובת המשיבה המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד סיוון רוסו, מבקשת לדחות את העירעור, בציינה כי מדובר בעונש ראוי, מאחר שמדובר בעבירות מין חמורות שבוצעו בקטינה, במשך כשנתיים ימים.

...

ניכר, כי עונשו של המערער אינו סוטה מרמת הענישה הנהוגה בעבירות דומות, ובוודאי שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה המקובלת, ולפיכך דין הערעור להידחות.

לאור האמור, דין הערעור להידחות.

ההליך בבית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעשרות עבירות של מעשים מגונים בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית, וזיכה אותו מחמת הספק מבצוע עבירות האינוס ומעשה הסדום שיוחסו לו. ביחס לעבירות אחרונות אלו, קבע בית המשפט כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת במידה הדרושה להרשעה במשפט פלילי.

לא למותר לציין בהקשר זה כי כפי שהוצג לנו המערער טרם שילם ולוּ חלק קטן מסכום הפצוי שנקבע; וכי מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי תשלום סכום הפצוי עשוי לסייע למתלוננת ולמשפחתה להיתמודד עם הנטל הכלכלי המוטל עליהם נוכח הטיפולים הרבים הנדרשים לה. משבאנו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, ולנוכח חומרת המעשים שבוצעו, העונש שנגזר על המערער מקל עמו יתר על המידה – לא מצאנו לנכון להדרש לטענת המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו על יסוד המסוכנות הנשקפת ממנו.

...

לנוכח כל האמור, השית בית המשפט על המערער עונש של 7 שנות מאסר בפועל; שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת מין כלשהי מסוג "פשע"; וכן תשלום פיצויים למתלוננת על סך 150,000 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בערעורים לטענת המערער, יש להקל בעונשו, באופן שיקוצר עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, ויופחת סכום הפיצוי אותו הוא נדרש לשלם למתלוננת.

לא למותר לציין בהקשר זה כי כפי שהוצג לנו המערער טרם שילם ולוּ חלק קטן מסכום הפיצוי שנקבע; וכי מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי תשלום סכום הפיצוי עשוי לסייע למתלוננת ולמשפחתה להתמודד עם הנטל הכלכלי המוטל עליהם נוכח הטיפולים הרבים הנדרשים לה. משבאנו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, ולנוכח חומרת המעשים שבוצעו, העונש שנגזר על המערער מקל עמו יתר על המידה – לא מצאנו לנכון להידרש לטענת המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו על יסוד המסוכנות הנשקפת ממנו.

בנסיבות המקרה שלפנינו, לא מצאנו הצדקה שלא לנכות את ימי מעצרו של המערער מאחורי סורג ובריח מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

אשר על כן, ולנוכח כל האמור, ערעור המערער על חומרת העונש נדחה, וערעור המשיבה על קוּלת העונש מתקבל.

]השופטת י' וילנר: לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ר' בן יוסף, א' קלמן-ברום וא' הימן) בתפ"ח 56502-12-17 מיום 30.5.2019, אשר בגדרה הורשע המערער בע"פ 8153/19 (להלן: המערער) בשתי עבירות של מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, ובשתי עבירות של מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים.

ע"פ 8153/19 – ערעור המדינה על גזר הדין בערעורה על חומרת העונש טוענת המדינה כי העונש שנגזר על המערער אינו הולם את חומרת מעשיו ואת עוצמת פגיעתם בערכים חברתיים מוגנים, ואינו מבטא את הנזקים הקשים והייחודיים שנגרמו הן לקטינה והן למשפחתה הקרובה.

...

אומנם השוואה בין מקרים שונים לצורך האחדת הענישה מעוררת, מטבע הדברים, קושי, וזאת נוכח המאפיינים הייחודיים של כל מקרה ומקרה, וההבדלים הרלוונטיים ביניהם (בין היתר הבדלים בעניין מספר העבירות, נסיבותיהן, משך התקופה שלאורכה הן בוצעו, מידת הקרבה וטיב הקשר בין הקורבן לבין המורשע ועוד; ראו והשוו: ע"פ 5842/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (21.3.2020)).

כך לדוגמה, סקירת הפסיקה במקרים דומים לענייננו מעלה כי במקרה שבו נאשם שהיה בן כ-54 בעת ביצוע העבירות הורשע במעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, בגרם מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, במעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים ובגרם מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו שנים 14 – נגזרו עליו שמונה שנים וחצי של מאסר בפועל (ואף זאת אך בשל נסיבותיו האישיות של המורשע, ובהן מצבו הבריאותי).

נוכח האמור, ולאור רף הענישה הנוהג במקרים דומים כמו גם רף הענישה הראוי עליו חזר ועמד בית משפט זה, מצאתי כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער.

זאת ועוד, גם החמרה בענישה צריכה להעשות בהדרגתיות, ראו בעיניין זה ע"פ 8718/20 פלוני נ' מדינת ישראל (7.12.22) שם נקבע, בין היתר: "[...] כאשר בית המשפט חורג ממדיניות הענישה הנוהגת כדי להחמיר את רף הענישה, עליו לעשות זאת במתינות ובהדרגתיות תוך שהוא שומר על עיקרון אחידות הענישה ועל קיומו של מדרג חומרת ענישה בין העבירות השונות". באותו מקרה בית המשפט העליון קיבל ערעור על חומרת העונש, והפחית מעונשם של שני נאשמים (לאחד הופחתה שנת מאסר, ולאחר שהיה קטין במועד ביצוע העבירה הופחתו שנתיים) על מנת "לשקף איזון ראוי בין חומרת העבירות ונסיבות ביצוען ובין הצורך בהדרגתיות ובמידתיות בהחמרה בענישה". הדין העניק לנו כלים לבחינת חומרת המעשים במסגרת סעיפי החוק, ובכלל זה עלינו להיתחשב בנסיבות המקרה וברמת הפגיעה בערכים המוגנים, והעונש הקבוע בצד כל עבירה הוא אור מנחה עבורנו.

בע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.15) אישר בית המשפט העליון עונש של 5 שנות מאסר בפועל (לצד ענישה נלווית), שנפסק למערער שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בבצוע חמש עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14, ובניסיון אחד למעשה סדום.

...

נתנו דעתנו למדיניות הענישה ולפסיקה המגוונת בעבירות מין בקטינים, לקיומו של עונש מזערי, לערכים המוגנים שנפגעו ממעשיי הנאשם, לעוצמת הפגיעה בהם, ולאחר ששקלנו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, ובכללן חומרת העבירות, תדירותן, גילם הצעיר מאד של הקטינים, יחסי האמון ששררו בין הנאשם לקטינים ולמשפחתם, מצאנו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של ב' בתווך שבין8 שנות מאסר בפועל ל-14 שנות מאסר בפועל ובעניינו של א' בתווך שבין 45 חודשי מאסר בפועל ל - 80 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לסמכות הנתונה לנו החלטנו להטיל על הנאשם עונש כולל בגין שני האישומים.

סוף דבר בהינתן כל שאמרנו החלטנו להטיל על הנאשם את רכיבי הענישה שלהלן: חמש-עשרה (15) שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה - החל מיום 9.6.21.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.08) וכדלקמן: "על החומרה שיש בעבירות-מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות, האמון, חוסר האונים ואי היכולת להיתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הנה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח". כן ראו הדברים שנקבעו בע"פ 4018/20 מתן לוגסי נ' מדינת ישראל (30.12.21) בהקשרה של עבירת מעשה סדום בקטין, וכדלקמן: "עבירות המין ובראשן החמורות שבהן, כגון עבירה של מעשה סדום, הן מסוג העבירות הפוצעות את הקורבנות בגוף ובנפש בצורה קשה ביותר, באופן ההולם עונש מאסר ממושך. לכן גם נקבעה במשך השנים מדיניות ענישה מחמירה ביותר לעבירות מסוג זה, אשר תהלום את סלידתה של החברה ממעשים אלו, תשקף את הנזקים החמורים מהם סובלים נפגעי העבירות ותקדם את האנטרס הצבורי בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים (ע"פ 2963/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 26 [פורסם בנבו] (10.2.2014); ע"פ 2538/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (13.11.2019); ע"פ 1778/20 אבו גודה נ' מדינת ישראל, פסקה 39 [פורסם בנבו] (13.6.2021))". המאשימה הפניתה לע"פ 6590/17 מדינת ישראל נ' פלוני (11.11.18), שם נדון עניינו של משיב שהורשע בבצוע עבירה של מעשה סדום בקטין תוך שימוש בכוח ואיום.

כן ראוי להפנות לע"פ 8430/20 יוסף חיים עמר נ' מדינת ישראל (25.11.21), שם נדון עניינו של מערער שהורשע בשורה של עבירות מין חמורות בשני קטינים, בהן מעשה סדום ומעשים מגונים, במספר רב של הזדמנויות ולאורך תקופה ממושכת.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה, כי יש למקם את העונש הראוי לנאשם בחלקו הבינוני - נמוך של מתחם העונש ההולם שקבענו לעיל.

סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, הייתי מציעה לחבריי להשית על הנאשם את העונשים כדלקמן: 7.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 27.11.19 ועד ליום 26.2.20.

חנא סבאג , שופט סוף דבר, הוחלט פה אחד לגזור על הנאשם את העונשים המפורטים בגזר דינה של כב' השופטת י. שטרית.