ערעור על חומרת עונש בעבירת החזקת נשק

באשר למדיניות הענישה הנוהגת די אם אפנה לפסק הדין שניתן בבית משפט המחוזי בחיפה עפ"ג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' עלאא סלאמה, שם נקבע בין היתר כדלהלן: "... רק ענישה חמורה וכואבת, שתוטל על מטי המעט מן המעט, אשר נתפסים כשהם רוכשים, מחזיקים, נושאים ומובילים נשק, עשויה לשנות במשהו את מאזן – הכדאיות של מי ששוקל לעבור עבירות שכאלו". ובהמשך לפסק דין זה נקבע : "מיגור תופעת ההחזקה של אמל"ח בלתי – חוקי, יוכל לצאת מגדר המילה הנאמרת או הנכתבת אל הפועל לעולם המציאות רק אם העבירות המרכיבות אותה יזכו להכרה כעבירות חמורות ומסוכנות, כאלו הראויות לעונש חמור ומכביד". ומן הכלל אל הפרט, סקירת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת החזקת נשק מלמדת על טווח ענישה רחב התלוי לרוב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה- בע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.5.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 12 חודשי מאסר בפועל לאחר שהמערער, בעל עבר נקי, הורשע באחזקת ונשיאת אקדח, מחסנית תואמת ו-50 כדורים.

...

ברע"פ 4079/21 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.6.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 6 חודשי מאסר בפועל שהוטל תוך חריגה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום ונקבע: "כפי שהדגשתי פעם אחר פעם, הסיכון הכרוך בעבירות של החזקת נשק שלא כדין נובע מהנזק הפוטנציאלי אשר עלול להיגרם ממנו – אף אם הנשק נתפס בטרם נזק זה התממש. בפרט, קיים סיכון, כפי שאנחנו נוכחים לדעת לא אחת, כי הנשק עלול להגיע לידיים עברייניות וייעשה בו שימוש אשר יוביל בסופו של יום לגביית מחירים כבדים בנפש." ברע"פ 3619/21 אבו הלאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.5.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 10 חודשי מאסר בפועל ונאמר: "אנו עדים פעם אחר פעם לשכיחותם של עבירות הנשק בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. החזקת נשק חם בידי מי שאינו מורשה לכך עלול להוביל לתוצאות הרות אסון, אשר יגבו מחירים כבדים בנפש ולפיכך הסיכון הפוטנציאלי הגלום בעבירת החזקת נשק הוא רב. על כן, העובדה כי לא נגרמה פגיעה בחיי אדם, אין בה כשלעצמה כדי להמעיט מהחומרה הטמונה בהחזקת נשק שלא כדין ומהסיכון שנוצר לביטחון הציבור. משכך, ראוי להטיל ענישה מוחשית אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים (רע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.8.2020); רע"פ 4065/18 איאסו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.8.2018)). במכלול הנסיבות, אני סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי הנשק המאולתרים." בע"פ 3632/14 אנואר אבו סבית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 08.12.14), בית המשפט העליון דחה ערעורו של המערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו הושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה בגין עבירה של החזקת נשק מסוג תת מקלע מאולתר.

מכל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

ברע"פ 4079/21 פלוני נ' מדינת ישראל (20.6.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 6 חודשי מאסר בפועל שהוטל תוך חריגה ממיתחם הענישה בשל שקולי שקום ונקבע: "כפי שהדגשתי פעם אחר פעם, הסיכון הכרוך בעבירות של החזקת נשק שלא כדין נובע מהנזק הפוטנציאלי אשר עלול להגרם ממנו – אף אם הנשק נתפס בטרם נזק זה היתממש. בפרט, קיים סיכון, כפי שאנחנו נוכחים לדעת לא אחת, כי הנשק עלול להגיע לידיים עברייניות וייעשה בו שימוש אשר יוביל בסופו של יום לגביית מחירים כבדים בנפש." ברע"פ 3619/21 אבו הלאל נ' מדינת ישראל (26.5.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 10 חודשי מאסר בפועל ונאמר: "אנו עדים פעם אחר פעם לשכיחותם של עבירות הנשק בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. החזקת נשק חם בידי מי שאינו מורשה לכך עלול להוביל לתוצאות הרות אסון, אשר יגבו מחירים כבדים בנפש ולפיכך הסיכון הפוטנציאלי הגלום בעבירת החזקת נשק הוא רב. על כן, העובדה כי לא נגרמה פגיעה בחיי אדם, אין בה כשלעצמה כדי להמעיט מהחומרה הטמונה בהחזקת נשק שלא כדין ומהסיכון שנוצר לבטחון הציבור. משכך, ראוי להטיל ענישה מוחשית אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים (רע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.8.2020); רע"פ 4065/18 איאסו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.8.2018)).

...

במכלול הנסיבות, אני סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי הנשק המאולתרים.

ר' ע"פ 5813/21 ג'בארין נ' מדינת ישראל שם נאמר בין היתר: "רבות נכתב על עבירות נשק והתערבות ערכאת העירעור בקביעת העונש ההולם בכלל ובעבירות נשק בפרט. אם קיימת היתערבות, היא בדרך כלל נעשית על מנת להחמיר בעונשם של עברייני נשק ולא להקל עימם. לאחרונה, נאמרו על ידִי הדברים הבאים במסגרת ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' בסילה: 'אין צורך להכביר במילים על אודות החומרה הנלווית לעבירות נשק. אין היום חולקין כי עבירות מסוג זה הפכו ל'מכת מדינה' של ממש (ראו לאחרונה: ע"פ 7473/20 מדינת ישראל נ' מחאמיד, פסקה 24 [פורסם בנבו] (29.6.2021); ע"פ 5993/21 סאלח נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [פורסם בנבו] (29.11.2021); ע"פ 8416/20 עייאט נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.9.2021)). מכה זו מצריכה מענה הולם בדמות ענישה מחמירה של הטלת עונשי מאסר משמעותיים. מצויים אנו לעת הזאת במצב חרום של ממש בעיניין עבירות נשק, ולא בכדי נתקבל עתה תיקון לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021) – שלא חל בעניינינו – הקובע עונשי מינימום לעבירות נשק' (שם, פסקה 25). בע"פ 7502/12 כוויס נ' מדינת ישראל (בימ"ש העליון) נקבע בין היתר כי: "עבירות בנשק לסוגיהן מגלמות בתוכן סיכון ממשי לשלום הציבור ולבטחונו, שכן לא ניתן לדעת להיכן יתגלגלו כלי הנשק המוחזקים שלא דין, ואיזה שימוש יעשה בהם בעתיד". בע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (בימ"ש העליון) נקבע כי: "הניסיון מלמד שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים, וגם כאשר ברור להם כי עלולים להפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה...". עבירות הנשק, הפכו למרבה הצער, ל"מכת מדינה" של ממש: ראו לעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל כדלהלן: "לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען (ראו למשל בע"פ  4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקות 16–17 לחוות דעתי (5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.10.2018))." נסיבות ביצוע העבירות נסיבות ביצוע העבירה פורטו במסגרת תאור עובדות כתב האישום המתוקן.

ברע"פ 3636/23 מועתז אבו אלקעיאן נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע בעבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, בכך שהחזיק בתא המטען של הרכב באקדח חצי אוטומאטי מסוג CZ וכן במחסנית לנשק וב-6 כדורים בקוטר 9 מ"מ. נקבע מיתחם עונש הולם אשר נע בין 11 ועד 33 חודשי מאסר בפועל.

ערעור על חומרת העונש נדחה תוך שבית המשפט העליון מתייחס בהחלטתו לשיקולי השקום אך נתן משקל בכורה למדיניות הענישה המחמירה בעבירות נשק.

...

       אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת נשק מסוג פשע ויורשע בגינה.

       אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת נשק מסוג עוון ויורשע בגינה.

            אני גוזר על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪  או 100 ימי מאסר.

ומן הכלל אל הפרט, סקירת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת החזקת נשק מלמדת על טווח ענישה רחב התלוי לרוב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר חלק מפסקי הדין ניתנו בטרם ניכנס לתוקף עונש המינימום בעבירות נשק: בע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.21) נדחה ערעור על חומרת העונש שנגזר – 12 חודשי מאסר בפועל לאחר שהמערער, בעל עבר נקי, הורשע באחזקת ונשיאת אקדח, מחסנית תואמת ו-50 כדורים.

...

במכלול הנסיבות, אני סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי הנשק המאולתרים.

לאור האמור בנסיבות אלה, אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בהליך זה שלפני, בהתחשב בעובדות הסיוע וכן בעונש המינימום הקבוע בחוק, נע בין 8 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד ל – 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

בעניינינו, רף החומרה שבמעשה הנו גבוה, שכן המדובר בהחזקה של שני אקדחים מסוג חצי אוטומאטי GLOCK תוצרת אוסטריה, קליבר 9 מ"מ פאראבלום שבכוחם להמית אדם וכמות משמעותית של 255 כדורי תחמושת מסוג 9 מ"מ. במסגרת רע"פ 5613/20 אלהוזייל נגד מדינת ישראל (נבו 25.8.2020) ציין בית המשפט את הדברים הבאים: "לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, למרבה הצער, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען (ראו למשל בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקות 16–17 לחוות דעתי (נבו 5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (נבו 21.10.2018))". וראו גם: ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש ואח' (נבו 9.6.2010): "חומרתה של עבירת החזקת הנשק, מקורה בכך שעבירה זאת אינה נעשית לרוב אלא כדי לאפשר ביצוען של עבירות אחרות, שמעצם טבעו של הנשק, כרוכות באלימות או בהפחדה. ... כפי שציינה חברתי הנשיאה ד' ביניש, המציאות השוררת בארץ המתבטאת בזמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית, מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה (ראו ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, סעיף 4 (נבו 19.4.04)). יש לעשות כן עוד בטרם ייעשה באקדח שימוש קטלני, באמצעות הרחקת המחזיק בו מן החברה לפרק זמן, והעברת מסר מרתיע באמצעות עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל...". סקירת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת החזקת נשק מלמדת על טווח ענישה רחב התלוי לרוב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה:  בע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 3.5.21), נדחה ערעור על חומרת עונש של נאשם עליו הוטלו 12 חודשים, לאחר שהמערער, נעדר רישום פלילי, הורשע באחזקה של אקח בודד ומחסנית תואמת ו-50 כדורים.

הוא הורשע בהחזקת נשק שלא כדין ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי 12 חודשי מאסר בפועל, ובמסגרת ערעור המדינה על קולת העונש, ונוכח רישום פלילי משמעותי, הוחמר עונשו ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

...