ערעור על חומרת עונש בעבירות קשירת קשר, דרישת נכס באיומים והדחה בחקירה

][] ערעור על חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי (השופט א' ביתן) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירת דרישת נכס באיומים ועבירת הדחה בחקירה.

...

חומרא יתירה מצא בית המשפט בכך שבעת ביצוע העבירות חלפו שבועיים בלבד משחרור המערער ממאסר זה, ושנסיבות ביצוע העבירות דנן דומה מאוד לנסיבות העבירות בגינן נשלח למאסר הקודם.

בשל פער זה החלטנו להקל עם המערער במידה מסוימת; אנו מחליטים להקטין את תקופת המאסר בפועל בגין העבירה הנוכחית ב-8 חודשים.

הערעור מתקבל במובן עליו עמדנו.

כמו כן, ביום 27.4.2019 הכריז בית המשפט על המערער כעל סוחר סמים לצורכי חילוט, ובהמשך, ביום 3.5.2019 הורה על חילוט שלושה נכסי מקרקעין, חשבון בנק ובו 71,058 ש"ח וכן כסף מזומן בסך 2,870 ש"ח, 2,950 דולר אמריקני ו-6,840 אירו (ההחלטות ניתנו במסגרת צ"א 25366-08-19 (להלן: החלטות החילוט)).

בסופו של יום, ולאחר שבחן את הראיות ביחס ליתר האישומים כמו גם את טענות ההגנה כי חלק מהעברות שיוחסו למערער כלל לא השתכללו, זיכה בית המשפט את המערער מעבירות הנהיגה תחת השפעת סמים והרשיע אותו בעבירות הבאות: רכישת נשק (תחת עבירה של סחר בנשק) וקשירת קשר לבצוע חבלה בכוונה מחמירה במסגרת האישום הראשון (עבירות לפי סעיפים 144(א) סיפא ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שלוש עבירות של עסקה אחרת בסם מסוכן (תחת סחר בסם) במסגרת האישומים השני, השלישי והרביעי וכן עבירה של תיווך בסם מסוכן במסגרת האישום השלישי (עבירות לפי סעיפים 13 בשילוב 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); סחר בנשק והחזקת נשק במסגרת האישום החמשי (עבירות לפי סעיפים 144(ב2) ו-144(א) לחוק העונשין); סחר בסם וניסיון לייבא סם מסוכן לפי האישום הששי (עבירות לפי סעיפים 13 בשילוב 19א לפקודת הסמים המסוכנים ובצרוף סעיף 92 לחוק העונשין); ועבירת איומים במסגרת האישום השביעי (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין).

כפי שנקבע לא אחת, אין להפעיל סוכן סמוי על מנת לפתות אדם לבצע עבירה, בהיעדר מידע אמין המחשיד את יעד ההפעלה במעורבות בפשעים חמורים מן הסוג המהוה נושא לחקירה (ראו: ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, פסקה 67 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (10.2.2010)), וכן אין להפעיל סוכן באופן שיפתה וידיח אדם תמים וישר דרך, ויביאו לידי ביצוע עבירות שאילמלא הדחה זו לא היו מבוצעות כלל (ראו, למשל: ע"פ 8074/16 סוליימנוב נ' מדינת ישראל, פסקה 43 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (2.4.2020)).

הגם שהמערער לא נידרש להישתתף פיזית בעבירת ייבוא הסמים שתוכננה, הרי בשים לב לחלקו המשמעותי של המערער, אשר יצר קשר עם ספק סמים בהולנד מיוזמתו ואף הישתתף טלפונית בשיחה בין יוסי לבין הספק בהולנד וכן במימון חלק מן העסקה, קשה להלום את טענותיו בעיניין הדחתו או רמת מעורבותו בעיסקה כמשתתף פאסיבי בלבד.

באשר לגזר הדין, ומעבר לכך שאכן יש בנסיבות העניין הצדקה לקיצור של עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, ראיתי לנכון להוסיף כי עשויים להיות מקרים שבהם הדחה משטרתית בוטה לביצועה של עבירת סחר בסמים עלולה לתמוך בקיומם של "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להמנע מהכרזה על נאשם כעל סוחר סמים ומחילוט רכושו לפי סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

...

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי עדותו של המערער "אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והמציאות". כמו כן קיבל בית המשפט את גרסתו של שמעון כי בינו לבין המערער התקיים קשר אמיץ מאז ילדותם, דחה את טענת המערער לפיה היחסים ביניהם היו מרוחקים ומנוכרים וקבע כי המערער ראה בשמעון איש אמונו.

הערעור על גזר הדין: על אף האמור לעיל, מצאתי כי יש להיעתר לערעור המבקש בכל הנוגע לגזר הדין, כך שעונש המאסר בפועל יקוצר והמערער לא ישוב לבית הסוהר.

בנסיבות המפורטות לעיל, דומה שמידות ההלימה וההרתעה לא יצאו חסרות אם נעמיד את עונשו של המערער על תקופת המעצר בה היה נתון בגין ההליכים בתיק זה. סוף דבר, לו תישמע דעתי, יתקבל הערעור בחלקו, כך שעונש המאסר בפועל יופחת ויעמוד על מניין הימים שריצה המערער במעצר.

באשר להכרעת הדין, אף אני לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין אין לראות במערער מי שהודח למעשים מבלי שהיה לו כל קשר קודם לעולם הסמים ומבלי שנטל חלק פעיל בהוצאת התכנית הפלילית מן הכוח אל הפועל.

רקע והליכים קודמים ביום 14.6.12 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין או החוק); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק; זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 סיפא לחוק; שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 420 ו-418 לחוק; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק; הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק; החדרת נגיף מחשב לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן חוק המחשבים); חדירה לחומר מחשב שלא כדין במטרה לבצע עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים; והלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן חוק איסור הלבנת הון).

אשר לעברו הפלילי של המערער, הכולל שלוש הרשעות קודמות: הרשעה בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף משנת 2007; הרשעה בעבירות של תקיפת שוטר, בריחה ממעצר וגרימת חבלה של ממש משנת 2003; והרשעה בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב משנת 1995, נקבע כי אין מדובר בעבר פלילי מכביד.

דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת העירעור על נספחיה, בתגובת המשיבה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחומר הראיות, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון, באנו לכלל מסקנה כי אין בידינו להעתר לערעור לעניין הכרעת הדין, ודין העירעור לעניין חומרת העונש להיתקבל במידה צנועה, במובן זה שחלק מעונש המאסר על תנאי שהופעל בגין העבירה הקודמת (משנת 2007) ירוצה בחופף לעונש שנגזר על המערער בהליך דנא, כך ששישה חודשי מאסר על תנאי מתוכם ירוצו במצטבר לעונש שנקבע בהליך הנוכחי והשאר בחופף, והכל כפי שיפורט בהמשך.

על יסוד בחינה מעמיקה זו, שתומצתה בקצרה, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכפי שנראה בהמשך, סבורני כי אין מקום להתערב בהרשעה מבוססת זו. כאמור, המערער אינו מערער עוד על ההרשעה בעבירות המירמה, והסוגיות הנדרשות להכרעה במסגרת העירעור על הכרעת הדין הן: האם ניתן היה להרשיע את המערער בעבירות הזיוף, סחיטה והדחה ועבירות המחשב (להלן העבירות הנילוות) שנעשו לצד עבירות המירמה; והאם היתקיימו יסודותיה של עבירת הלבנת ההון בנסיבות העניין.

...

בנסיבות אלה סבורני, כי גם פרשנות תכליתית פשוטה של סעיף 52(ג) תומכת בהיתכנות צבירתם על תקופת המאסר המותנית לעונשו של המערער בהליך זה, נוסף על נימוקי בית המשפט לפיהן יש לראות במערער כמי ששוחרר בערובה (ראו דברי השופט לוי ברע"פ 10626/06 קולוש נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2007)); אם לא כן יתקיים "הנמלטת וגם הרווחת". אשר לטענה בדבר החלת תיקון 113 לחוק העונשין; המערער טוען כי לא היה מקום להחיל את הוראות סעיף 40יג לחוק בעניינו, הואיל ולשיטתו סעיף זה מחיל נורמה מחמירה מזו שנהגה לפי סעיף 45(א) – שבוטל – לעניין גזירת העונש במצב של ריבוי עבירות, וככזה מרע עמו.

עם זאת לא למותר לציין כי בנסיבות המקרה, בו המתלוננים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער משתייכים על פי רוב לקבוצת האוכלוסיה המוחלשת (מבקשי ההלוואות), ומשכך זקוקים ביתר שאת לסכום הפיצוי שנפסק לטובתם בגזר הדין, ראוי לטעמנו שהמשיבה תשקול כי סכום החילוט בגין הדירות יועבר אל המתלוננים, מטעמים סוציאליים, נוכח הקושי הצפוי ממילא בגביית כספי הפיצויים, וזאת גם אם לא יהא מדובר בסכומים גדולים.

סוף דבר – לנוכח כל האמור, אציע לחברי שלא להיעתר לערעור לעניין הכרעת הדין, ולקבל את הערעור על העונש במידת מה, במובן של חפיפת שמונה חודשי מאסר על תנאי שהופעלו בהליך זה וצבירתם של שישה חודשי מאסר לעונשו של המערער בהליך הנוכחי, כך שעונש המאסר הכולל אותו ירצה המערער בפועל יועמד על עשר וחצי שנות מאסר לריצוי במצטבר.

באשר לפירוט הערכים המוגנים בעבירת האיומים ראו ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל (06.09.89): "אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין, אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה של הפרט... וידוע הוא שבמקרים רבים מושמעים איומים PER SE כמסר מסווה להיתנהגות המצופה מן המאוים...". באשר לחומרת העבירה של דרישת נכס באיומים ראו ע"פ 1938/13 רפיק ג'רבאן נ' מדינת ישראל (27.2.14): "העבירות בהן הורשע המערער – דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין – הן קשות, לרוב הן מכוונות כלפי אנשים תמימים, ההולכים להם ברחובה של עיר, או כאלה העובדים לפרנסתם. באמצעות הטלת אימה ופחד גוזלים אותם עבריינים נכסים וסכומי כסף מבעליהם, שעמלו קשה להשגתם. לפעמים הקרבנות נבחרו בצורה שרירותית ולפעמים במכוון בשל ההנחה שקבוצות אלה או אחרות קלות יותר לניצול…". מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בכגון דא משתרעת על פני ספקטרום מיגוון ורחב הנע בין מספר חודשים שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד עונשים הנעים בין שנה וחצי ואף יותר.

ת"פ 26775-11-13 מ"י נ' טלקר – בתיק הורשע הנאשם על-ידי מותב זה בעבירות של סחיטה באיומים וכן הדחה בחקירה.

ביתר שאת יש ליתן הדעת להרשעתו בת"פ 35996-07-12 (בית משפט המחוזי בבאר שבע) בגדרה הושתו עליו שבעה חודשי מאסר בגין עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגניבה.

...

מסקנה זו מבוססת בעיקרה על אופי ומהות העבירות, על העובדה כי מדובר במסכת עבריינית מתמשכת אשר בוצעה כלפי מתלוננת אחת, אמו של הנאשם כפי הנראה על רקע דומה.

לאור המקובץ לעיל, בשים לב לערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות וכן מדיניות הענישה הנהוגה – הנני לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם שבפניי, נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל.

מכל המקובץ לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשים מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו, 14.3.16; 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

כנגד המבקש הוגש, ביום 20.5.04, לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק; עבירה של החזקת נכס חשוד לפי סעיף 413 לחוק ועבירה של קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

מאחר ולא עלה בידו של המתלונן להשיב למבקש את מכשיר הטלפון הנייד הגנוב, דרש המבקש פיצוי כספי בעבור כך. המבקש סיכם עם המתלונן, כי האחרון יוותר לו על חוב כספי בסך 1,500 ש"ח, וכן כי ייתן לו כרטיס טלפון בשווי של 700 ש"ח. במועד אחר ניסה המבקש יחד עם אחר לסחוט באיומים את המתלונן.

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגילגול שלישי, שכן מדובר בעירעור על חומרת העונש ותו-לא. לאחר שבחנתי את בקשת רשות העירעור, נחה דעתי, כי דינה להדחות.

...

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, כי דינה להידחות.

בנסיבות אלו, חרף השינוי החיובי שחל בדפוס חייו העברייני של המבקש, לא נראה לי, שיש מקום להתערבותה של ערכאה זו. סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 7.6.06 - בנוגע לעיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת.