ערעור על חומרת עונש בגין תקיפה בנסיבות מחמירות

הינה כך למשל מצאו הדברים את ביטוים בע"פ 8113/12 מ"י נ' מחלב (4.8.13): "מקרה זה מצטרף לרשימה ארוכה של אירועים, שבהם נעשה שימוש בסכין או בכלי משחית אחרים, לשם פיתרון סכסוכים ומחלוקות, כאשר, לעיתים קרובות, תוצאות המעשים הן קשות ביותר. על חומרתה של תופעה זו, אשר פשתה במקומותינו והיא, לדאבון הלב, הולכת ומתרחבת, ועל הצורך להאבק בה באמצעות ענישה קשה ומחמירה, עמד בית משפט זה בשורה ארוכה של פסקי דין.

מנגד ביקש הסניגור המלומד לסמוך את עתירתו על פסקי דין אחרים, המציגים עונשים מתונים מעט יותר: בע"פ 759/16 ג'בארין נ' מ"י (13.6.16), נדחה עירעורו של נאשם שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

בע"פ 8897/20 סקנדריון נ' מ"י (6.5.21), הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שבעקבות סיכסוך של אחיו עם שכן, תקף את אותו שכן, בעת שזה יצא עם כלבו לטיול לפנות בוקר, הכה אותו מספר פעמים בחוזקה באמצעות אלה טלסקופית ובאגרופים ואף הפעיל שוקר חשמלי מספר פעמים בצמוד לראשו.

...

אם בכל זאת החלטתי להקל עמו במקצת, למקם את העונש מעט מתחת לאמצע המתחם ולהפעיל חלק מהמאסר המותנה בחופף, הרי שהדבר נובע מגילו הצעיר של הנאשם, מהרצון לעודד אותו להמשיך בטיפול בו החל במסגרת שב"ס ומהתקווה כי המוטיבציה לטיפול שהוא מגלה זו הפעם אכן תבשיל לכדי תהליך טיפולי-שיקומי משמעותי במסגרת המאסר, באופן שיצמצם את הסיכון למעורבות פלילית חוזרת לאחר השחרור.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 36 חודשים.

אני מורה על הפעלתו בחופף ובמצטבר של מאסר על תנאי בן 8 חודשים מת"פ 47613-02-18, כך שבסך הכל יישא הנאשם בעונש מאסר בפועל בן 42 חודשים, מיום המעצר – 6.4.21.

טיעונים לעונש אשר לנסיבות ביצוע העבירה- טען ב"כ המאשימה, כי לנאשם מיוחסת גם עבירה של מעשה טירור של ניסיון הצתה בצוותא בנוסף להתפרעות ולעבירת ניסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, משום שהנאשם היה מעורב בהתפרעות אלימה שכללה יידוי בקבוקי תבערה, זיקוקים ואבנים ממניע אידיאולוגי ולאומני, לעבר שוטרים כמצוין בכתב האישום.

 בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש (ע"פ 18/22 אבו זינה נ' מדינת ישראל (27.7.22)).

...

אשר להתייחסותו לעבירה, הוא שב על עמדתו כמתואר בתסקיר הקודם, אשר שלל את המיוחס לו. לאור כל האמור, סבר שירות המבחן כי בשלה העת לסיום ההליך המשפטי בעניינו.

סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, מצאתי לגזור על הנאשם עונש המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, כדלהלן: 14 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.

במקרים בהם נשאה התקיפה אופי חמור, נהוגה מדיניות ענישה מחמירה.

בעפ"ג 49806-07-13 אלסנע נ' מד"י (1.1.2014) הוטל עונש של 20 חודשי מאסר בגין תקיפת שוטרים באגרופים ובעיטות; ברע"פ 2065/14 אבו מדיע'ם נ' מד"י (9.6.2014) הוטלו 10 חודשי מאסר על נאשם שדחף שוטרים ובעט בהם במהלך ביצוע חפוש כדין, העונש כלל הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים; בע"פ 1860/07 נחמני נ' מד"י (14.6.2007) הוטלו 7 חודשי מאסר על נאשם שבעט ונשך מספר שוטרים; בעפ"ג (מחוזי מרכז) 22165-04-16 מרדאוי נ' מד"י (19.02.2017) נדחה עירעורו של הנאשם שהוטלו עליו 12 חודשי מאסר בגין תקיפת שוטרים.

בית המשפט המחוזי העמיד עונשו על 16 חודשי מאסר חלף 8 חודשים שהשית עליו בית משפט השלום; בעפ"ג (מח' י-ם) 30191-02-15 מדינת ישראל נ' אמג'ד אגרוף (31.3.2015) היתקבל ערעור המדינה בעיניינו של משיב שהורשע בעבירות היתפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על חומרת העונש.

...

לפיכך, אני סבורה שמתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע בין עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ברף העליון בנוסף לענישה נלווית.

הרשעתו האחרונה משנת 2019 ולחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה בתיק זה. לא שוכנעתי שהנאשם מצר על התנהגותו או מביע חרטה על התוצאות והנזק שנגרם לשוטר .

אשר על כן, במכלול השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 3.5.22 אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 6 חודשים מתיק שמספרו 2230-08-19 בית המשפט השלום בעכו מיום 18.9.19 במצטבר לעונש שהושת על הנאשם בגין תיק זה. סך הכל ירצה הנאשם עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 3.5.22.

בע"פ 9723/16 נאדר נאצר נ' מדינת ישראל (26.10.17)  נדחה ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בכתב אישום מתוקן בעבירות אותן ביצע בשלושה אירועים של הפרות סדר ובהן סיוע לייצור בקבוקי תבערה, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות.

...

לאור האמור אני קובעת, כי מתחמי הענישה הם כדלקמן: הנאשם 1 – מתחם הנע בין 5 וחצי ל-8 שנות מאסר; הנאשם 2 - מתחם הנע בין 5 וחצי ל-7 שנות מאסר; הנאשם 3 - מתחם הנע בין 5 ל-7 שנות מאסר; הנאשם 4 – מתחם הנע בין 4 וחצי ל- 6 שנות מאסר; קביעת העונש בתוככי המתחם בקביעה זו יש לקחת בחשבון כי הנאשמים כולם נעדרי עבר פלילי אשר הודו בעובדות כתב האישום המתוקן.

סוף דבר, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנדרשים להכרעה, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים ענישה ברף הנמוך של המתחם אם כי לא בתחתיתו.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 6 שנות מאסר שימנו מיום מעצרו.

בעיניינו של משיב 4 (להלן גם: המשיב) ניתנה החלטה לפיה שירות המבחן התבקש ליתן היתייחסות אודות אי בהירויות שעלו ביחס לתסקירים קודמים, תוך שנקבע כי לעת עתה יוותרו תלויים ועומדים הערעורים בעיניינו של משיב זה: הן ערעור המדינה על קולת העונש, הן ערעור המשיב על חומרת עונשו.

מטעמים עליהם עמדנו בפסק הדין מצאנו כי מיתחם העונש ההולם בגין האישום השני מתחיל במאסר מותנה (שם, פסקה 27) ומתחם העונש ההולם בגין האישום השלישי – הוא האישום המרכזי בעבירה של סחיטה בכוח ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות – נע מ-15 ועד 36 חודשי מאסר בפועל (שם, פסקה 30).

...

המדינה טענה כי לא היה מקום להגיע למסקנה זו. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שלכתחילה ציין שירות המבחן בתסקירו הראשון כי המשיב לוקח אחריות חלקית על מעשיו.

משכך, דין ערעורו של המשיב על חומרת העונש אף הוא להידחות.

אשר לעיקרון אחידות הענישה - בעניינם של יתר המשיבים בפרשה לא מצאנו מקום להסתפק בעונש מאסר בפועל שאינו לריצוי מאחורי סורג ובריח.

נוכח כל האמור, הערעורים בעניינו של המשיב – הן ערעור המדינה הן ערעורו של המשיב – נדחים.