ערעור על חומרת עונש בגין גניבת רכב ושינוי זהות רכב

נאשם 1 ערער על חומרת העונש, ובית המשפט העליון דחה את העירעור בהדגיש את העדר האופק השיקומי של המערער וקבע, כי מיתחם העונש ההולם ראוי ואין מקום להתערב בעונש.

בע"פ 4287/11 ג'אבר סאלח נ' מדינת ישראל (12.11.12) נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של שינוי זהות רכב או חלקו, קבלת רכב או חלקים גנובים ומסחר ברכב גנוב.

על כך הגיש בקשת רשות ערעור אשר נדחתה, כאשר בית המשפט העליון הדגיש כי העונש שהוטל על המבקש הוא מקל, וכי בשל גניבת רכב מתוחכמת יש להטיל עונש כבד יותר.

שם נקבע, כי גניבות הרכב עודן בבחינת 'מכת מדינה' המחייבות ענישה מרתיעה, (ראה שם פסקה 13) וכן הוסיף שם המשנה לנשיאה כב' השופט א' ריבלין: "עבירות הרכוש מן הסוג הזה הן עבירות חמורות שפגיעתן רעה; יש בהן כדי לפגוע באזרחים תמימי דרך ולשבש את אורח חייהם ואת איכות החיים. העונש היאה להן הוא, ככלל, עונש חמור." כך למשל נפסק בהקשר לעבירה של גניבת רכב: "העבירה שביצעו המערערים חמורה היא במהותה ושכיחה עד למאוד, לפיכך היבט ההרתעה חייב להיות מרכזי מבחינת מדיניות הענישה, ולמען ההגנה של החברה" (ע"פ 468/94 גמיל מסארוה נ' מדינת ישראל (07.04.1994)).

...

 לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת מורכבותן של העבירות ואת רמת התחכום הגבוהה בה התבצעו המעשים, את השיטתיות שבביצוע, והנזק הכלכלי ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לנפגעי העבירה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בגין כל האישומים, נע בין 4.5 שנות מאסר ועד לתשע שנות מאסר.

באיזון בין השיקולים השונים, אני סבורה כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף האמצעי תחתון של המתחם, בהתחשב במצבו הבריאותי ובלקיחת האחריות על אף עברו הפלילי המכביד.

אשר על כן , אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: 6 שנות מאסר.

ע"פ 2935/19 פאוזי משהראוי ואח' נ' מדינת ישראל – הנאשמים הורשעו בעבירות של סחיטה בכוח, בכך שדרשו מהמתלונן לשלם להם כסף עקב חשד שביצע גניבה, דרשו ממנו להחזיר את הכסף והיכו אותו בכל חלקי גופו .

ערעור על חומרת העונש היתקבל, ועונשו של הנאשם הוקל ל- 9 חודשי מאסר בעבודות שירות לאור המלצות שירות המבחן.

ת"פ 151-05-20 מדינת ישראל נ' מלחם עבאס ואח' – הנאשמים הורשעו במספר אישומים הכוללים עבירות של שינוי זהות רכב, סחיטה באיומים וסיוע לסחיטה באיומים במטרה להשתלט על מכרזים צבוריים עתירי תקציב.

...

גזר דין נאשם 2 אני גוזר על הנאשם 2 מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 21.2.22 ועד היום.

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, את העבירה בה הורשע או עבירה של סחיטה באיומים.

אני גוזר על הנאשם 2 קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר.

נפסק לא אחת כי עבירות מסוג זה מבטאות זילזול חמור ומעורר דאגה בחיי אדם, תופעה המחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה, בהקשר זה ראו ע"פ 2544/11 סמארה נ' מדינת ישראל : "בית משפט זה חזר והפנה זרקור לתופעה עבריינית קשה ומסוכנת ...בניסיון לחמוק מהוראת שוטרים המורים לנהג לעצור, תוך היתעלמות ממצב הדרך, בנהיגה פרועה ומסוכנת. בית המשפט חזר והבהיר כי נידרשת ענישה מחמירה ומרתיעה שכן מי שמזלזל בהוראות השוטרים העושים תפקידם, מסכן חיי אדם וגורם נזק בנהיגתו, ייענש באופן חמור ומרתיע". בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון את החומרה שיש לייחס לבצוע העבירות שבוצעו על ידי הנאשם, ראו לדוגמה ע"פ 849/10 דרור פחימה נ' מדינת ישראל שם נקבע: "המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה ליגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער בחוצפה ובעזות מצח ברח מנציגי החוק בנהיגה פרועה דרך רחובותיה של עיר. כפי שכבר נאמר בעבר על ידי בית משפט זה התופעה של סרוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" .

המערער הודיע למישטרה שמכוניתו נגנבה.

ערעור על חומרת העונש נדחה תוך שנקבע שהעונש אינו קל אך הולם את נסיבות המקרה.

ת"פ 56778-09-14 מדינת ישראל נ' גיהאד אבו טהה – הנאשם הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע להתפרצות לבניין שאינו מקום מגורים, שינוי זהות של רכב או חלק ממנו וחבלה בכוונה מחמיר.

נקבע כי  מיתחם הענישה בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון אינו מתחיל במאסר בפועל אלא במאסר מותנה והכל תלוי בנסיבות המקרה: ברע"פ 2666/12 אמיר עטאללה נ' מדינת ישראל המבקש הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון ונהיגה והוטלו עליו 7 חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש מאסר נוסף (בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית) ופסילה מקבלת רישיון נהיגה למשך 12 חודשים.

...

לאור העובדה שהנאשם אינו מחזיק ברישיון נהיגה, אני קובע כי מניין ימי הפסילה יחל מיום שחרורו ממאסרו ללא צורך בהפקדת רישיון נהיגה או תצהיר.

אני גוזר על הנאשם עונש פסילה על תנאי לתקופה של 36 חודשים והתנאי הוא שהנאשם שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה לנהיגה), או נהיגה בזמן פסילה.

אני גוזר על הנאשם קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר.

מדיניות הענישה (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין): עבירות פריצה לרכב בכוונה לגנוב – בעבירות אלה מוטלים לרוב עונשי מאסר בפועל, כך למשל: ברע"פ 7577/17 נסראללה נסיראת נגד מדינת ישראל (24.12.17) - נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם על החלטת בית המשפט המחוזי דכאן שדחה את עירעורו כנגד חומרת העונש שהוטל עליו על ידי מותב זה. באותו עניין דובר על מי שהורשע בגניבת רכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב, וכן צורף תיק נוסף בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

ראו למשל: בעפ"ג 17761-02-18 אבו סנינה נ' מדינת ישראל (27.1.19) - המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים ובצוע גניבה ובעבירה של שינוי זהות של רכב.

בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם בגין מעשיו של המערער עומד בין 9 ובין 18 חודשי מאסר בפועל, והשית על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופצוי לנפגע העבירה בסך 12,000 ₪.

...

לפיכך, אני קובע כי מדובר בארבעה אירועים נפרדים, המצריכים קביעת מתחמים שונים.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, נמצא לנכון לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל, לכל אחד מהאירועים, לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 6/6/22.

דיון והכרעה קביעת מיתחם העונש על רקע הסדר הטיעון הצדדים הגיעו להבנות לפיהן הוצע טווח ענישה מוסכם, באופן בו התביעה תעתור לענישה של 10 שנות מאסר ואילו ההגנה תעתור לענישה של 6 שנות מאסר.

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, לאחר שמצא כי מדובר בענישה מוצדקת.

ע"פ 82/22 תאמר אבו שייך נ' מדינת ישראל (10/05/2022) המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן (לאחר שהתחיל הליך הוכחות), בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד וגניבה שביצע בצוותא עם אחר, וכן בעבירה של נשיאה והובלת נשק.

ע"פ 6101/16 אחמד עווד נ' מדינת ישראל (28/6/2017) המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות, בעבירות שלחבלה בכוונה מחמירה, ירי באיזור מגורים, נשיאת נשק, שבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב.

...

לנוכח הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, מצא בית המשפט כי יש לגזור את עונשו ברף העליון של המתחם, ובשל הודאתו החליט שלא לצבור את העונשים ולהפחית מתקרת המתחם חודשים ספורים.

לסיכום – בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפני, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת כפי שהובאה לעיל, בשים לב לשינויים המחויבים בין האירועים (בהקשר של תוצאות, רקע, עבר פלילי ואי נטילת אחריות), הגעתי למסקנה כי טווח הענישה הנטען על ידי הצדדים, שתחתיתו ב- 6 שנות מאסר ותקרתו ב- 10 שנות מאסר, עומד בהלימה עם מתחם העונש לאירוע שלפני.

לאור כל האמור, ראיתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7.5 שנים, החל מיום מעצרו 15/11/2022.