ערעור על חומרת העונש שהוטל בעבירת פגע וברח

בית המשפט העליון היתייחס לחומרת עבירת השוד ולענישה ההולמת בע"פ 7537/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (30.1.17): "אף העבירה שביצע המערער אינה ברף חומרה גבוה מבין עבירות השוד, מעשיו מחייבים ענישה הולמת, שיהא בה כדי לשדר מסר עונשי שירתיע את העבריינים הפוטנציאליים מפני ביצוען, ושיהא בה כדי לבטא את שאט נפשו של הציבור מעבירות מעין אלו. זאת בפרט, נוכח הקלות שבה ניתן לבצע עבירות מסוג זה, אשר הפכו לנפוצות במחוזותינו בשנים האחרונות". ובע"פ 1702/16 מדינת ישראל נ' שושני (17.05.16): "המשיב ביצע מעשה חמור, הטומן בחובו פוטנציאל פגיעה רב בערכים המוגנים של הגנה על חיי אדם, שלומו וביטחונו – ובכלל זה הגנה על פקידים העושים את מלאכתם ונותנים שירות לציבור... לפיכך, מתחייבת ענישה הולמת שתביא לידי ביטוי את שאט נפשו של הציבור בעבירות מעין אלה, ואשר יהיה בה כדי לשדר מסר עונשי שירתיע מפני ביצוען... דברים אלו, נכונים ביתר שאת נוכח הקלות שבה ניתן לבצע עבירות מסוג זה - אשר כל שנידרש לביצוען הוא פתק מאיים – כך שאף אם אין לסווגה ברף החומרה הגבוה מבין עבירות השוד, היא מחייבת ענישה מחמירה ומאסר ממושך בפועל". באשר לצורך בהגנה על נהגי מוניות כנותני שירות לציבור, ראה ע"פ 10828/04 טלאל נ' מדינת ישראל (16.6.2005): "חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים". בע"פ 5535/12 כבארי נ' מדינת ישראל (1.5.13) ציין בית המשפט כי: "... צריך שיתקיים מדרג סביר בין העונשים המושתים בגין עבירות שונות. אין דינה של עבירת רכוש שבביצוע מעורבת אלימות קלה כדינה של עבירת רכוש שבמהלכה מופעלת אלימות קשה כלפי נפגע העבירה". בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי מינעד הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם רחב ומושפע מפרמטרים שונים בכללם התיכנון שקדם לבצוע העבירה והתחכום שבמעשה, זהות קורבן העבירה (גילו ותפקידו), השווי שנשדד, אופי האלימות, הנזק שניגרם לקורבן העבירה וקיומן של עבירות נילוות.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו של הנאשם על הרשעתו באישום השני וכן נדחה עירעורו על חומרת העונש שהוטל עליו בבימ"ש המחוזי (חיפה) בת"פ 20112-02-10 הכולל 36 חודשי מאסר והפעלת 12 חודשי מאסר נוספים חלקם בחופף וחלקם במצטבר כך שסה"כ 42 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, ופצוי.

האחר השליך את השקית עם הסיגריות והשניים ברחו מהמקום.

...

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם על הרשעתו באישום השני וכן נדחה ערעורו על חומרת העונש שהוטל עליו בבימ"ש המחוזי (חיפה) בת"פ 20112-02-10 הכולל 36 חודשי מאסר והפעלת 12 חודשי מאסר נוספים חלקם בחופף וחלקם במצטבר כך שסה"כ 42 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, ופיצוי.

מכל המקובץ לעיל, ולאחר שעיינתי בפסיקה שאליה הפנו הצדדים, הנני קובע מתחם עונש הולם לעבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען, הכולל עונש מאסר בפועל הנע בין 18 לבין 36 חודשים, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

הקלות בביצוע עבירות שוד כבענייננו, ריבוי המקרים בהם מותקפים נהגי מונית במסגרת עבודתם, כמו גם נותני שירות אחרים החשופים לעבריינות דומה, מחייבים מתן מענה הולם של בתי המשפט תוך מתן משקל משמעותי לשיקולי הגמול והרתעת הרבים ולמען "יראו ויראו". לאור האמור לעיל, ולאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בין התאריכים 21.2.23 שעה 10:00 ל- 22.3.2.23 סמוך לשעה 19:00 התפרץ הנאשם לדירה ברח' יצחק אלחנן בחיפה (להלן: "הדירה") באופן שטיפס לחלון של חדר האמבטיה, הרים תריס גלילה, פתח חלון הזזה שהיה סגור ולא נעול, ניכנס לתוך הדירה וחיטט בכוונה לגנוב.

על בית המשפט לקבוע מיתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כשבתוך מיתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם (סעיף 40ג לחוק הנ"ל).

· ברע"פ 8399/15 קדוש נ' מ"י (19.6.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על חומרת העונש, שהוטל עליו בגין ביצוע עבירה של התפרצות, גניבה והיזק לרכוש בזדון.

...

כך גם מקובלת עליי טענת המאשימה, כי עבירה של התפרצות בנוסף לנזקים ישירים הנגרמים לקורבן מביאה גם לפגיעה כלכלית בכלל הציבור, כאשר הוא נדרש להוציא כספים על ביטוחים ועל מיגון.

עם זאת ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בעונש שהוטל והערעור נדחה.

בהתאם להוראת סעיף 40יג לחוק העונשין, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירת ההתפרצות בנסיבות תיק זה, נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 27.2.23.

לאחר שהנאשם נוכח שפגע בנפגע, הוא ברח רגלית מזירת התאונה, אמר לחברו שהוא דרס מישהו, יצא במהירות מהמפעל ועלה על הסעה לביתו.

בפסק דין זה, בית המשפט קיבל את העירעור על חומרת העונש על נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, והמיר את שני חודשי המאסר בעבודות שירות שהוטלו על המערער ב- 20 ימי מאסר בעבודות שירות.

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין העונש שיוטל עליו; ובהיתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירות; במידת הפגיעה בהם; במדיניות הענישה הנהוגה; ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירות; אני קובע כי מיתחם העונש ההולם למעשי העבירות כאן הוא בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל ובין 3 ל- 6 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

...

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין העונש שיוטל עליו; ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות; במידת הפגיעה בהם; במדיניות הענישה הנהוגה; ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות; אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות כאן הוא בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל ובין 3 ל- 6 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

נקודת המוצא היא שיש להטיל על מי שמורשע בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפחות 3 שנות פסילת רישיון נהיגה.

נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בתאריך 4.5.23 סמוך לשעה 8:10 התפרץ הנאשם לדירה ברח' שושנת הים בעתלית (להלן: "המקום") בה התגוררה גב' א.ק. (להלן: "המתלוננת"), באופן שהחדיר מכשיר למסגרת חלון הזזה ופתיחתו בכוח.

בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע מיתחם עונש הולם למעשה העבירה, שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כשבתוך מיתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם.

ברע"פ 8399/15 קדוש נ' מ"י (19.6.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על חומרת העונש, שהוטל עליו בגין ביצוע עבירה של התפרצות, גניבה והיזק לרכוש בזדון.

...

כך גם מקובלת עליי טענת המאשימה, כי עבירת ההתפרצות בנוסף לנזקים ישירים הנגרמים לקורבן מביאה גם לפגיעה כלכלית בכלל הציבור, כאשר הוא נדרש להוציא כספים על ביטוחים ועל מיגון.

לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 15.5.23.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 14565-06-22, באופן ש- 4 חודשים יהיו במצטבר לעונש שנגזר בתיק זה וחודשיים בחופף, כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש מאסר של 16 חודשים מיום מעצרו 15.5.23.

החלטתי לחפוף חלק מהתנאי על מנת לעודד את הנאשם במאמצי השיקום בהם החל.

בעקבות ההרשעה כאמור, השית בית המשפט, ביום 23.1.2023, על כל אחד משני אלה את העונשים הבאים: 58 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על-תנאי לתקופה של 8 חודשים לבל יעבור עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר; פיצוי כספי בסך של 40,000 ש"ח אשר ישולם לנפגע העבירות, א', וכן פיצוי כספי בסך של 15,000 ש"ח לכל אחד משני נפגעי העבירות הנוספים, ב' ו-ר'.

סלאימה חוזר בו מהערעור נגד הרשעתו, אולם עומד על טענותיו אשר במסגרתן הוא מלין על חומרת העונש שהושת עליו כאמור, ומבקשנו כי נפחית את תקופת מאסרו ככל שניתן.

סלאימה וקבאג'ה ברחו מהזירה אחרי הגעת שוטר שירה מאקדחו באויר.

...

אולם, בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי אין בידינו לעשות כן מאחר שעונש המאסר שהשית עליו בית המשפט המחוזי אינו חורג במידה ניכרת לחומרא ממדיניות הענישה בעבירות שבהן עסקינן, ובתור שכזה אינו מאפשר התערבות מצדה של ערכאת הערעור (ראו והשוו: ע"פ 634/23 מדינת ישראל נ' פלוני (2.5.2023); ע"פ 5633/22 סאלח א דין נ' מדינת ישראל (28.11.2022)).

מכלול הנסיבות הללו והמניע הלאומני אשר הנחה את פועלו של קבאג'ה, חייבים היו להוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה כי עונשו של קבאג'ה צריך לכלול בתוכו מאסר ממושך מאד; ודי אם אציין בהקשר זה את עונש המקסימום של 25 שנות מאסר שקבע המחוקק לצד העבירה של חבלה בכוונה מחמירה כמעשה טרור ולעונש המקסימום של 10 שנות מאסר אשר נקבע בגין חבלה זדונית בכלי רכב אשר מונעת על ידי מניע גזעני.

סוף דבר ערעורו של סלאימה, בע"פ 2054/23, וערעור המדינה בעניינו של סלאימה, בע"פ 2018/23, נדחים אפוא.