ערעור על חומרת העונש על עבירת דקירה

בע"פ 308/16 נאטור נ' מדינת ישראל (7.11.2016) נדחה העירעור על חומרת העונש, בו הושת על המערער 30 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו לאחר ניהול הוכחות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

המערער, בן ה-19, דקר את המתלונן בבטנו וגרם נזק לאבריו הפנימיים בגינם הוא נותח ואושפז במשך שבוע; המערער נעדר עבר פלילי, והוגש בעיניינו תסקיר חיובי שהצביע על סיכון נמוך לשוב על העבירות ועל כך שהנאשם מביע אמפתיה כלפי המתלונן.

...

אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, ולהסתפק בעונש של ריצוי מאסר בעבודות שירות , צו מבחן ופיצוי וזאת נוכח כברת הדרך המשמעותית אותה עבר הנאשם.

אשר לבקשתו של ב"כ הנאשם, להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור, מאחר ששליחתו למאסר ולו בעבודות שירות עלולה לפגוע במקום עבודתו ועשויה להוביל לכך שישוב להתגורר בבית הוריו, ובכך יפגע הליך השיקום, לא מצאתי להיעתר לה. אני סבורה, שחומרת האירוע מחייבת ענישה של מאסר ולו בעבודות שירות.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולה אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן: מאסר לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בעיריית ומתנ"ס בית שאן ברחוב שדרות הארבעה 1 בית שאן.

]השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל – 11 שנה – שהוטל על המערערים, שני קטינים, בגין הרשעתם בשתי עבירות של ניסיון לרצח ועבירה של החזקת סכין.

התסקיר של מערער 1 חיובי יותר – הוא אמנם ממוקד במחירים האישיים והמשפחתיים שהוא משלם כתוצאה ממעורבותו בעבירות, אך נראה כי העונש שנגזר עליו מסייע לו להפנים את השלכות העבירה ולהבין את חלקו בארוע הדקירה.

בעניינינו, וכך צוין בכתב האישום, המערערים עברו את העבירה על רקע לאומני.

...

הערעור נדחה.

בע"פ 9232/12 אמיר עוואד נ' מדינת ישראל (28.8.13) נדחה ערעור על עונש של 18 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה שבוצעה במהלך קטטה – דקירה באמצעות סכין בעקבותיה נגרם למתלונן פצע באורך של 5-6 ס"מ באיזור הצלעות התחתונות ופצע דקירה נוסף בבטן התחתונה, חתך בטחול וחתך נוסף בסרעפת.

...

בסיכום אלה, סבורני כי מתחם הענישה ההולם את מעשי הנאשם נע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים כגון מאסר מותנה, פיצוי ופסילה מלקבל רשיון.

     נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי העונש הראוי במקרה דנן צריך להימצא בשליש הראשון של מתחם העונש שנקבע תוך התחשבות בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

סיכום נוכח האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א.  מאסר בפועל בן 26 חודשים, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 27.03.2022.

העירעור על חומרת העונש נדחה, תוך שבית המשפט העליון ציין: "נראה כי במידת מה נגזר דינו של המערער לקולא". בע"פ 1894/14 צ'אקול נ' מדינת ישראל (13.1.15) על מערער אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של הריגה, חבלה חמורה ונהיגה בשיכרות, הושת עונש של 9 שנות מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים – חל על עבירת תקיפה-, חציו במצטבר), על בסיס מיתחם שבין 4 לבין 10.5 שנות מאסר, מאסרים מותנים, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 15 שנים מיום השיחרור ממאסר, פסילה על תנאי ופצוי למשפחת המנוח.

יצוין, כי פסקי הדין אשר הוצגו ע"י ההגנה אינם רלוואנטיים לפי שבחלקם הארי הנסיבות שונות כדלקמן: אין עבירה נוספת לבד מעבירת ההריגה / המתה בקלות דעת, טווח ענישה מוסכם לדקירה בירך שהוליכה למוות מאובדן דם, פסקי דין מלפני שניים ושלושה עשורים כאשר מדיניות הענישה עשתה כברת דרך משמעותית מאז, ובמקרה אחד בית המשפט העליון זיכה מעבירת הריגה והמירה בהרשעה בגרם מוות ברשלנות.

...

אחר כל הדברים האלה אני קובע מתחם ענישה כדלקמן : 7-11 שנות מאסר בפועל .

התוצאה היא כי בניגוד לאמור בגזר הדין ובגיליון ההרשעות הקודמות, ריצה הנאשם 14 ח' פסילת רישיון נהיגה בניכוי 30 ימים פסילה מנהלית, כך שבפועל הוא ריצה תקופת פסילה רצופה של 13 ח' זאת בניגוד לאמור בגזר הדין.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : 10 שנות מאסר בפועל.

· בע"פ 2910/09 קאסיה נ' מדינת ישראל (21.11.2011) דחה בית המשפט העליון ערעור על חומרת העונש, 17 שנות מאסר בפועל, שנגזר על המערער עקב הרשעתו בעבירות של ניסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגין המעשה הזה: על רקע חשדו כי רעייתו בוגדת בו הצטייד המערער בסכין, ולנגד עיני ילדיהם הקטנים של השניים דקר את המתלוננת דקירות רבות בפלג גופה העליון (ולאחר מכן דקר את עצמו).

עיון בפסיקה שהגישה ההגנה לעיוננו מלמד כי זו אינה יכולה לשמש אמת מידה ראויה לרמת הענישה הנוהגת בעבירות של ניסיון לרצח בנסיבות דומות: כך, בע"פ 5195/11 מדינת ישראל נ' ריאן (28.3.2012) קיבל בית המשפט העליון ערעור מדינה על עונש בן 4 שנות מאסר בפועל, שגזר בית המשפט המחוזי על אדם שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (ולא ניסיון לרצח) בגין ירי שביצע מטווח קרוב בידו של מתלונן, והעמיד את העונש על 5 שנות מאסר, בציינו כי ערכאת העירעור אינה נוהגת למצות את הדין; בתפ"ח (מחוזי חי') 35109-11-13 מדינת ישראל נ' איראימוב (9.7.2015), גזר בית המשפט המחוזי במקרה יחיד ומיוחד עונש של 6 חודשי מאסר בפועל תוך סטייה לקולה מטעמי שקום ממיתחם העונש ההולם, וזאת בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; גם בת"פ (מחוזי חי') 25847-12-21 מדינת ישראל נ' בסול (1.2.2023) נגזר עונשו של נאשם שהורשע בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות; גם ע"פ 458/14 אדרי נ' מדינת ישראל (29.1.2015) לא עסק בעבירה של ניסיון לרצח, אלא בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, וההפחתה בעונש של אחד המערערים שם נעשתה מתוך הכרה בחלקו הפחוּת במעשה.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו לעקרון המנחה בענישה, המחייב קיומו של יחס הולם בין מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש, מצאנו לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם בין 12 ל-17 שנות מאסר בפועל.

לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לקולה ולחומרה, החלטנו להשית על הנאשם עונש בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם שקבענו (אך לא ברף התחתון).

אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: · מאסר בפועל בן 13 שנה, החל מיום מעצרו 18.2.2021.