ערעור על חומרת העונש בתאונת פגע וברח קטלנית

יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 5729/09 אלישע לוי נ' מדינת ישראל מיום 24.03.10: "הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה מימד חמור במיוחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה. זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה. 'הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועד לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב בארוע פוגעני לסייע לזולתו שניפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה' (ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.3.2009). ראו גם דנ"פ 2974/99 אוחנה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.2000); ע"פ 7224/03 חסון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]), 20.11.2003)). מי אשר מפר איסור משפטי-מוסרי זה צריך להענש ביד קשה, וזאת על מנת להביע את הסלידה העמוקה ממעשיו המכוערים. עמד על כך בית משפט זה: 'מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין' (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3) 187, 230 (2002))" וכן ברע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל מיום 5.3.2002 קבע כב' השופט חשין : "עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור. הינה זה שרוע על הכביש, מתבוסס בדמו, אדם שזה עתה נפגע בתאונה שהנהג היה מעורב בה – אדם שאפשר ניתן לעזור לו, אפשר ניתן להצילו – ותחת אשר יעצור ויושיט עזרה לפגוע, לוחץ הנהג על דוושת ההאצה ובורח מן הזירה למלט נפשו מחיוב בעונשין. חומרה וכיעור אלה שבמעשה הנהג הביאו לבריאתה של העבירה ולקביעת עונש חמור בצדה: תשע שנות מאסר." הערכים המוגנים הנפגעים בעבירת ההפקרה הם ביטחון ושלום הציבור, עזרה הדדית, סולידריות חברתית, שילטון החוק והסדר הצבורי.

בעירעור הנאשמת על חומרת העונש נקבע כי רכיב המאסר המותנה יבוטל זאת נוכח הוראות הדין שאינן מאפשרות השתת עונש מאסר מותנה בצרוף צו מבחן.

כאחראי על כלי קטלני, עליו לטפל ולדאוג לנפגע.

...

בשים לב לפיצוי הכספי שהועבר למשפחת הנפגעת במסגרת הליך הצדק המאחה אשית מצאתי להשית על הנאשם סכום פיצוי מופחת מזה שהיה נפסק ללא הליך זה. לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 8 חודשים.

אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך חודשיים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7623-11-14 ביום 9.3.2015 לריצוי באופן מצטבר.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 46-12-14 ביום 29.12.2014 לריצוי באופן מצטבר.

מאחר שנגע תאונות הדרכים הולך וגובר, ומדי יום אלו גובות קורבנות רבים בגוף ובנפש, נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי על בתי המשפט למלא את חלקם במלחמת החורמה בתופעה זו, בדרך של הטלת ענישה מחמירה ובלתי מיתפשרת; זאת לא רק לגבי תאונות דרכים שגרמו למותו של אדם, אלא גם במקרים שבהם נגרמו חבלות ופציעות חמורות, לעתים בלתי הפיכות, ועימן פגיעה קשה באיכות חייהם ובבריאות נפשם של נפגעי התאונות ובני משפחותיהם.

נראה כי הנסיבות הרלוואנטיות לצורך בחינת הענישה הראויה בעבירות של המתה אגב נהיגה ברכב, הן בעיקר טיב ומידת הסיכון הבלתי סביר אותו נטל הנאשם לגבי התוצאה הקטלנית; מידת הנזק שניגרם כתוצאה מהתאונה, לרבות מספר האנשים שקיפחו חייהם בתאונה, מספר האנשים שניפצעו בה וחומרת הפציעות; והאם בוצעו עבירות נוספות במהלך הארוע, ואם כן מה מידת חומרתן.

יוער, כי תלוי ועומד ערעור על חומרת העונש בבית המשפט העליון.

אכן, בפסיקה שהגישו הצדדים ישנם נתונים חמורים יותר מבענייננו, כפי שציין הסניגור, אך מנגד יש בעניינינו נתוני חומרה שלא היתקיימו באותם פסקי דין; כך למשל העובדה שהרקע לארוע הוא ביצוע עבירות רכוש חמורות, לאחר תיכנון מראש; מאפייני הנהיגה הפרועה והבריחה מהשוטרים; או הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, כאשר בשונה מהנאשם שהוא בעל עבר פלילי מכביד, ברוב פסקי הדין דובר בנאשמים צעירים ונעדרי עבר פלילי.

...

לאור כל האמור לעיל, לאור חומרת העבירות שביצע הנאשם ושילובן יחד, לאור פגיעתן הגבוהה בערכים המוגנים, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת כעולה מהפסיקה, בשינויים המתחייבים תוך שקלול השוני בעובדות ובנסיבות; אני מקבלת את מתחם העונש לו עתר ב"כ המאשימה, וקובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול המעשים בהם הורשע הנאשם, נע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל, זאת לצד פסילה בפועל שבין 10 ל-20 שנים, ופיצוי לנפגעי העבירה.

למרות האמור, לאור נימוקי הקולא שפורטו לעיל, החלטתי להציב את עונשו של הנאשם בסמוך מעל אמצע המתחם שנקבע.

לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 וחצי שנים.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה עמד על הערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם ועל חומרת הפגיעה באותם ערכים: נטען כי הערכים המוגנים בעבירת השוד הם הגנה על שלומו, בטחונו וקניינו של הפרט, והודגשה הפגיעה הנפשית בנפגע עבירת השוד.

כמו כן, לגבי עבירת הנהיגה בזמן פסילה נקבע כי המדובר בעבירה חמורה, המלמדת על זילזול והעדר מורא מפני החוק (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן, פסקה 5 (8.5.2007)); ואף יוצרת קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונת דרכים, וגורמת להטלתם על קופת הציבור (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, פסקה ז' (24.1.2011)).

אמנם, במקרה זה לא נגרמה פגיעה מהסכין, אשר על פי כתב האישום הנאשם הצמידה לבטנו של המתלונן, אך נקל לשער אלו תוצאות קשות, ואף קטלניות, היו עלולות להתרחש חלילה.

כמו כן, הנסיבות מלמדות כי הנאשם נהג ברכבו של המתלונן בצורה נמהרת ורשלנית, ועל אף שהמתלונן עמד בדרכו של הנאשם במטרה למנוע ממנו להמשיך בנסיעתו, המשיך הנאשם בנסיעתו במטרה לברוח מהמקום, וכל זאת כאשר הוא נוהג ברכבו של המתלונן בזמן שרישיון הנהיגה שלו נפסל.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער 34 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש.

...

לסיכום, בשים לב לעבירות בהן הורשע הנאשם ולנסיבות המקרה אני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של מקרה זה נע בין 18 ל-42 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן, פסילת רישיון נהיגה, ופסילת רישיון נהיגה על תנאי.

גזר הדין לאור האמור לעיל, בשים לב למתחם העונש שקבעתי ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבא: (-) מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 3.2.2022.

(-) אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, ויורשע בה. (-) אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן, עד תביעה מס' 1, בסכום של 7,500 ₪.

היה לה חשוב להציג סירטון שצולם בעת התאונה על מנת להבטיח ככל יכולתה את הבנת חומרת הטראומה, והפגיעה בה ושלמעשה היא חיה בנס.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו על חומרת העונש וציין, כי מדובר במקרה נוסף שבו "נהג מסכן עוברי דרך ובוחר להיתעלם מאחריותו הבסיסית כגורם השולט בכלי בעל כוח קטלני, כדי להיתחמק מהמשטרה", וכן שלמעשיו התווספה חומרה מיוחדת בשל הנהיגה ברכב גנוב וסיוע לאחר לגנוב רכב.

בע"פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ' מדינת ישראל (04.04.21), נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והיזק לרכוש במזיד, בכך שהמערער נימלט ממאבטחים בבית החולים "שערי צדק", תוך שהוא דורך על כף רגלם במהלך מנוסתו, פוגע מספר פעמים ברכבה של עוברת אורח, ונוסע בנתיב הנגדי לכיוון הר הרצל.

...

מאידך גיסא, למרבה המזל, בסופו של דבר, לא נפגעו השוטרים והמשתמשים בדרך, ומי שנפגע קשות הוא הנאשם, כאשר השוטר אנטולי ירה מספר יריות לעברו.

לאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את מדיניות הענישה הנהוגה, בשים לב לכך שהנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון הנדונות בבית המשפט השלום, את נסיבות ביצוע העבירות, ובעיקר כי לא נגרם נזק בפועל, ואת פציעתו הקשה של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנת ופסילה מלקבל רישיון נהיגה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כולל, כדלהלן: 7 וחצי שנות מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 29.6.21.

בבואי לבחון את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים המושפעת, במישרין, מהנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, ראיתי ליתן משקל לנתונים הבאים: ראשית, הפגיעה בנפגע העבירה נעשתה אגב כניסה לצומת באור אדום, ועל רקע נהיגה פרועה ובריחה משוטרים, שכללה שלוש כניסות נוספות לצומת באור אדום; עליה על שטחי הפרדה בכביש; חציית מעברי חצייה בקטנוע משל היה הולך רגל; המנעות מעצירה בתמרור עצור ונהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

סקירת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הפקרה מלמדת, כי קיימת קשת רחבה של מקרים הנבדלים זה מזה בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם, ובהקשר זה מצאתי להפנות לפסקי הדין הבאים: ע"פ 2241/20 עזיזי נ' מדינת ישראל (20.10.2020) – המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ג), נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה נזק לאדם ולרכוש, אי ציות לאות ברמזור, ושיבוש מהלכי משפט, בכך שחצה צומת באור אדום, כתוצאה מכך היתנגש בו קטנוע, נהג הקטנוע והנוסע מאחוריו הועפו ונהג הקטנוע ניפצע באורח אנוש.

ערעורה על חומרת העונש נדחה בבית המשפט העליון, תוך שצוין בפסק הדין כי "מיתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא, מ-24 חודשים ועד ל-48 חודשים, מנומק ומבוסס היטב, הן בנסיבות הארוע עצמו והן במדיניות הענישה הנוהגת אותה פירט בית משפט בגזר דינו, ואיננו מוצאים מקום להתערב בו". אמנם, במקרה האמור קורבן העבירה מצא את מותו, וזאת בשונה מענייננו, אולם יש ליתן את הדעת לעובדה כי בנגוד למקרה האמור, בו קדמה נהיגה רשלנית לעבירת ההפקרה, בעניינינו קדמה לעבירת ההפקרה נהיגה פרועה ומסכנת חיים, שבוצעה במסגרת ניסיונותיו של הנאשם להמלט מהמשטרה ומכאן החומרה היתרה.

מדובר במקרה חמור מענייננו הן בהיבט של תוצאות התאונה והנזק הרב שניגרם, הן בהיבט של נהיגה ללא רישיון והן ביחס לעבירת השיבוש, ואולם נראה כי בעיניינו אופן הנהיגה הפרוע והמסוכן של הנאשם חמור יותר, ואך במזל לא נגרמה תוצאה קטלנית כמו במקרה זה. ת"פ (מחוזי י-ם) 54059-08-16 מדינת ישראל נ' עמר (17.10.2017) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בקלות ראש או ברשלנות, נהיגה ללא רישיון, עקיפה לפני מעבר חצייה ונהיגה ללא ביטוח, בכך שעקף במהירות רכב אחר שעמד בצד ימין של מעבר החצייה ואפשר להולכי רגל לחצות את הכביש, פגע בקטין בעת שחצה את הכביש ונמלט מן המקום.

...

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום 17.8.23 ובניכוי ימי מעצרו 8.6.22 עד 18.7.22.