ערעור על חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט

אולם גם כך, בשלב זה שלאחר מתן פסק הדין והמצאת חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח בראיות מהימנות לכאורה כי היא זכאית לתשלום הסכומים הנקובים בחוות הדעת של רו"ח בארי ולמצער לתשלום סכום נכבד.

שהוי המבקשת לא סיפקה הסבר המניח את הדעת אם בכלל מדוע לא הגישה בקשה לעיקול נכסי המשיב בסמוך לפרוץ הסיכסוך או בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ולא נראה כי עצם השלמת חוות הדעת של רו"ח בארי מהוה שיקול להטלת העיקולים המבוקשים, לפי שכבר במועד מתן פסק הדין ולכל היותר עם דחיית העירעור בבית המשפט העליון, היה ברור לצדדים שהמשיב חייב לרכוש את מניותיה של המבקשת ובהיתחשב בטענות המבקשת והאמור בפסק הדין, היה ברור שאין מדובר בסכום זניח.

מבלי להיתעלם מטענות המשיב נגד חוות דעת המומחה, מצויים אנו בשלב בו כבר נחקר המומחה על חוות דעתו ובהיתחשב בפסק הדין והראיות שהוצגו עד כה, נראה לכאורה כי המבקשת זכאית לקבל מהמשיב סכומים לא מבוטלים בעד חלקה בחברה.

...

משכך, איני נראה כי גם בהתחשב בהוראות סעיף 374 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אין מניעה ליתן צו עיקול זמני בגדרי תביעה זו. מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה בנסיבות המקרה כאן, אין להחיל את הוראות תקנה 363 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מאחר ופסק הדין שניתן אינו בגדר פסק דין אופרטיבי כספי מושלם, אלא דורש עוד חוות דעת מומחה.

אשר על כן, ובהתאם לסמכות בית המשפט מכוח הוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, כתנאי לדחיית הבקשה לעיקול זמני, אני מחייב את המשיב להמציא למזכירות בית המשפט, בתוך 20 ימים, ערבות בנקאית אוטונומית לטובת המבקשת על סך 3,000,000 ₪ בתוקף ל – 24 חודשים (ככל שיהיה צורך תוקף הערבות יוארך).

סוף דבר הבקשה למתן צו עיקול נדחית, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית אוטונומית על ידי המשיב כאמור בסעיף 9 לעיל.

בפניי בקשת המבקשת להתיר לה לערער על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, מפי סגן הנשיא, כב' השופט אילן דפדי, מיום 2.1.22, בת"א 29298-11-17 שבה דחה את בקשתה לפסילת המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

לעניין זה ראו למשל דבריו של כב' השופט גרוסקופף ברע"א 7034/21 דוד לוביצקי נ' דור קי. פיתוח ושיווק בע"מ, מיום 11.11.21 וכן דבריו ברע"א 3264/21 חיים כהן ו – 51 אח' נ' אלקטרה בניה בע"מ, מיום 18.7.21 : "כידוע, הלכה פסוקה עמנו כי פסילת חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, תיעשה רק במקרים נדירים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ, [פורסם בנבו] פסקה 16 (1.12.2008) (להלן: עניין סולל); ע"א 8557/06 עריית פתח תקווה נ' חב' אולימפיה בניה השקעות ופיתוח (1994) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.9.2010)). כך לעניין מינוי שנעשה ביוזמת בית המשפט וכך כאשר הדבר נעשה ביוזמת הצדדים, כבעניינינו (ראו, למשל, רע"א 2160/09 ש.ב. סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישב ברסלב ואח' [פורסם בנבו] (26.4.2009)). הטעם לכך הוא כפול: ראשית, החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים בעלויות לצדדים ובהתארכות ההליכים, ועל כן יש לאפשר אותה רק במצבי קיצון, בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה, ואינו בר תיקון; שנית, החשש מפני היתנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם (רע"א 4842/20 עריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (9.9.2020); עניין סולל, פסקה 4)." כן ראו דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 6117/19 פלוני ואח' נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר, מיום 9.12.19: "ככלל, נקבע כי מומחה נוסף ימונה במקרים בהם בית המשפט ניתקל בקושי מקצועי בחוות הדעת או במומחה, אשר מותיר ספק בליבו של בית המשפט ביחס ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על סמך החומרים שלפניו. כן נקבע כי מינוי מומחה נוסף יעשה במשורה, ובמקרים בהם סבור השופט היושב בדין כי לא יהא זה ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר מונה על-ידו ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002); עניין פלוני).

...

דיון לאחר שעברתי על הבקשה ועל החלטת בית משפט קמא מצאתי כי דין הבקשה לדחייה אף ללא צורך בקבלת תגובה.

לעניין זה ראו בין היתר את דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 411/22 עריית חיפה נ' כץ ג'ייסון, מיום 3.2.22 שבו סקרה את ההלכה הנוהגת: "ככלל, יוער כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בתובענה (ראו: רע״א 7152/94 שידלוב נ׳ קיהן, פ״ד מט(5) 309, 312 (1996)). על מנת לחרוג מכלל זה, על בית המשפט לבחון האם יש הצדקה לבחינה מיידית של הביקורת הערעורית, וזאת על-ידי איזון בין השיקולים השונים, ובהם החיסכון בזמן שיפוטי ויעילות דיונית. רק כאשר עולה החשש שמא, כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי או אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' נעים, פסקה 7 [פורסם בנבו] (11.06.2012);רע"א 6982/21 רון יצחקי נ' הדר יצחקי בר, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.11.2021))." במקרה שבפניי אם ארעה שגיאה הרי שהיא תלובן בפסק הדין.

ראו גם דברי השופט זמיר בע"א 4445/90 עמיגור נ' מאיוסט (לא פורסם): "רתיעת בית המשפט לערעורים מפני היתערבות בממצאים עובדתיים של בית משפט בערכאה ראשונה, גדולה במיוחד כאשר ממצאים אלה מתבססים על חוות דעת של מומחה, לא כל שכן מומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים.

אמנם הצדדים ביקשו לשמור על זכותם לסמוך על חוות הדעת מטעמם, אולם אין בכך די להקהות את ההלכה ולפיה לחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט יינתן משקל מיוחד.

...

מדובר בהחלטה תמציתית שבה מציין בית המשפט כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אינני רואה לנכון לאפשר את תיקון התביעה". בית המשפט הוסיף כי המשיב יוכל להגיש תביעה כספית אולם לא נימק מדוע אין לאפשר לו לעתור לסעד של חלוקה בעין.

המומחה רמזי קעואר, ביקר אף הוא בנכס, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, בחן את חוות הדעת השונות ואת המלצותיו של המהנדס אינג' מנסא והגיע למסקנה כי ניתן לחלק את המקרקעין בעין וכי יש להעדיף את הדרך השנייה שהוצעה על ידי אינג' מנסא, דהיינו לחלק את המבנה בהתאם לחלוקת החללים.

אין צורך לחזור על כל שנאמר בפסק הדין בערעור ודי אם נחזור ונבהיר כי אפילו הייתה המסקנה כי חלוקה בעין אינה אפשרית, או שיש בה הפסד ניכר לשותפים, הרי שהדרך הראויה לפירוק הייתה דרך המכירה כאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין.

סוף דבר לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.

במאמר מוסגר אציין כי גם המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין.

באשר לסכויי העירעור נטען כי הם קלושים בשל כך שבית המשפט המחוזי פסק בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט והוסכם על ידי הצדדים; וכי טענות המבקשים בעירעור נבחנו זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו.

...

מנגד, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.

סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הכספי מתקבלת באופן חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים, ושליש מהסכום (760,000 ש"ח) יופקד לקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023.

על פי חוות דעת שהוגשה על ידי המשיבה לא נגרמה למערער נכות כלשהוא.

על פי חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט נגרמה למערער עקב התאונה נכות בשיעור של 2.5% בגין מצב לאחר חבלה בשורש כף היד.

בית המשפט קבע עוד, כי הארוע היתרחש במהלך השעור השני של המערער על המתקן, לאחר שהמערער קיבל הדרכה והסבר על השמוש בו כבר בשיעור הראשון.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות).

נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו. ברקע הערעור נמצאות העובדות הבאות.

בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בקביעות בית המשפט בנקודה זו. בסיכומם של דברים, לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא הוכחה אחריות בנזיקין של המשיבה לאירוע ולתוצאותיו.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור.